חלק 52: גישושים

בשבועות הבאים, החבורה בילתה בתצפית על המצודה ובתכנון תוכניות. מהר מאוד הדרואידת ופרנג'ין נאלצו להפסיק את הסיורים האווירים, מפני שהם משכו תשומת לב (ציפור ענקית שמרחפת במשך כמה שעות מעל המצודה, היא לא בדיוק משהו שלא שמים לב אליו). בכמה מקרים אף נורו חצים לעבר השניים (אם כי זה נבע ככל הנראה מרצון של השומרים לצוד אותם למאכל ולא מתוך חשד שמשהו אינו כשורה).

בעוד הם מתכננים את פעולותיהם, אאורוס נקרא על ידי "מהיר" לעוף עימו לאי הרקיע. הפאלאדין עזב את החבורה לכמה שבועות (או במילים אחרות השחקן לא היה במפגש) וז'נה, פרנג'ין בראדור וגונד נותרו לטפל במשימה בעצמם, כשלצדם הדרואידית והמונג. לאחר התיעצויות רבות הוחלט שיש צורך במידע נוסף על יושבי המצודה ושאפשר לנקוט בדרכים דיפלומטיות כדי להשיגו, ואולי גם כדי לבצע את המשימה כולה (או כמו שהגרזן אמר - "כוסיות!").

בראדור, שינה את המראה החיצוני שלו ושל גונד (בעיקר מסווה את תווי פניהם, ולא בהכרח מנסה להתחפש למישהו ספציפי), והתקרב אל המצודה בגלוי, כשהוא נושא חנית מופנית כלפי מטה, וגונד מפנה את גרזנו גם כן (הוא כמו שהגרזן אמר.... - טוב, אתם יודעים מה הגרזן אמר). מאחור הסתתרו ביער ז'נה והמונג, הדרואידית הייתה בצורת ציפור גדולה, מוכנה בכל רגע לעוף לעזרה ופרנג'ין הפך ליסודן אדמה, וליווה את השניים מתוך האדמה.

כבר בהתקרבם לשער, הם חשו בתכונה כלשהי במצודה. כאשר הגיעו אליו ממש, עוד לפני שהספיקו להוציא מילה, אחד השומרים על החומות שלצידי השער שאל אותם בסטארית וולגארית, ובקול עבה ומחוספס, ספק אנושי לרצונם.בראדור לא היסס וניגש ישר לעניין - הוא ביקש להיפגש עם מפקד המצודה ולהציע לו מסחר.

השער נפתח ויצור סרע-בורקחאד יצא אליהם. גובהו 2.20, והוא היה רחב ושרירי מאוד. תווי פניו היו כשל הכלאה בין אדם לסוג של דוב. עיניו היו צהובות, אוזניו מחודדות. שערו היה אסוף ב"קוקו" גבוה מעל קוקודו. הוא היה שעיר מאוד (על גבול ה"פרוותי"), ושיער עבות כיסה כמעט כל חלק נראה לעין (כולל סוג של זקן/פיאות לחיים שלא היו ארוכים אבל מאוד סמיכים ועבותים). שערו היה אדמדם. פלג גופו העליון היה כל כך שרירי ומוצק עד כי הוא נראה "חסר צוואר". זרועותיו ורגליו היו עקומות מעט, אך לא נראה שהדבר מפריע לו לנוע. אצבעות ידיו היו עבות וקצרות, ובסופן צפרניים שהיו כמעט טפרים. הוא היה לבוש בשריון עור פשוט ונשא כוכב שחר ומגן עץ גדול. על צווארו ענד מחרוזת כסף ועליה אוזניים של מגוון יצורים, בעיקר בני אדם. הוא פתח את פיו, מלא הניבים הצהובים ואמר -

"אני בונגרא, אני המפקד פה, מי אתם ומה אתם רוצים?"

בראדור ענה כי הוא מעוניין לסחור, ושאל אם יש ברשותם סחורות שהם רוצים למכור, או דברים שהם מעוניינים לקנות. אולם נראה כי בונגרא לא היה מעוניין במיוחד במסחר, והוא כל הזמן הסתכל עליהם בחשדנות מלווה בתאווה (מבטים של - "הם יכולים להיות טעימים השניים האלה, הגמד, הקשה יהיה מנת פתיחה פריכה וקראנצ'ית ובן האדם יהיה מנה עיקרית רכה וטעימה...), כשהוא מנסה בשפתו הפרימיטיבית להוציא מהם מידע ונמנע מלספק מידע משלו.

בסופו של דבר, בראדור החליט ללכת על כל הקופה - הוא הציע ליצור לקנות את המצודה ושאל מה מחירה. זה הפתיע מאוד את היצור, הוא חשב מעט ואז אמר - על זה אתם צריכים לדבר עם הבוס. לשאלתו של בראדור, הוא ענה כי הבוס שלו הוא פונח', אריה המדבר. כשבראדור ניסה להשיג עליו עוד פרטים, בונגרא דיבר עליו בהתלהבות מהולה בהערצה, כבוד ויראה -

הסתבר כי מדובר באחד מהלוחמים המפורסמים במדבר הסאטארי. לפי הסיפורים הוא היה היחיד ששרד מלהקתו, לאחר שחוסלה בידי שד איום. זאת בזכות חוסנו הגופני שהיה יוצא דופן כבר מזמן היותו צעיר במיוחד. הוא גודל על ידי לביאת מדבר ענקית (גירסא גדולה יותר, חזקה יותר ופראית יותר של לביאה על עולמינו), יחד עם עוד שני גורים, שהפכו לאחיו - ומכאן כינויו. כשגדל ויצא למצוא את גורלו, אחד משני האריות החל מלווה אותו לכל מקום שהלך, והוא קשור אליו צורה שהיא מעבר לזו של "אדון וחיה" רגילים.

בשנותיו הראשונות כבוגר, שימש כשכיר חרב בכל רחבי המדבר הסטארי ואף נלחם כמה פעמים בעמק הוואקפיר. כבר מגיל צעיר הוא הצטיין במיוחד בכישוריו כלוחם וכמנהיג ועד מהרה, אסף סביבו חבורה של שכירי חרב מגזעים שונים. בונגרא ציין בגאווה שהוא נמנה על חבורת המשמר האישית של פונח', שקשורים אליו בשבועת דם, בניגוד לשאר יצורי הסרע והלוחמים האחרים, שהם שכירי חרב בלבד. לבסוף אמר כי פונח' אינו נמצא כרגע במצודה, אבל אמור להגיע בעוד כמה ימים. בראדור אמר לבונגרא כי הוא ישוב כשמנהיגו יחזור וביקש ממנו לשטוח לפניו את הצעתו. אחר כך הוא חזר לחבורה ועדכן אותה על המתרחש.