חלק 2: אין דבר יותר משפיל מאשר להיות מובס בידי ארנבון קטנטן בשם שאשא

ההרפתקה השנייה החלה כחצי שנה לאחר סוף הקודמת - שדון קטן מסוג "סרע-בון", בשם "שאשא" (shasha), משך את החבורה לקרחת יער באמצעות שביל של חיות מעונות ושחוטות. כשהחבורה הגיע לשם היא ראתה יצור בגדול של ארנב, בצורה של ארנב עם כמה מאפיינים אנושיים (הוא עמד זקוף והלך על שני, פניו היו פני אדם משלובים בארנב ועד). הוא ריקד ושר -

"אני רשע, אני רשע, אני שאשא הרשע,
אני רשע, אני רשע, אני שאשא הרשע,
אוי אוי אוי - אם רשע היה ארץ אני הייתי יבשת...
אני רשע, אני רשע...... *2
אוי אוי אוי - אם רשע היה ים, אני הייתי אוקיאנוס....
אני רשע, אני רשע .....*2
אוי אוי אוי - אם רשע היה יער אני הייתי ג'ונגל....

אחרי כמה דקות של שירה מעצבנת ועמידה פעורת עיניים ולוע של החבורה מולו (והאמת שהשחקנים פשוט עמדו פעורי פה ולוע אל מול השה"מ שרקד ועשה צחוק מעצמו, אבל היי - אני אדם מבוגר, אבא לילד, שמשחק עם חבורת מבוגרים במשחקי דמיון על "אבירים, דרקונים ונסיכות" - אין שום דבר שיכול להפוך אותי לעוד יותר מגוחך ממה שאני כבר עכשיו אז....), הוא נעצר ודיבר אליהם.

שאשא, איים עליהם שאם תוך שבוע הוא לא יוכנס למצבור הציוד של הנלפיד, הוא יענה/יהרוג/ישעבד/ימכור לעבדות, אותם ואת ליקאנו ולורמין. החבורה (שדרך אג לא ידעה על מה הוא מדבר כשהוא מתכוון ל"מצבור הציוד של הנלפיד") כמובן תקפה אותו מיד, אבל מהר מאוד הסתבר שפשוט אי אפשר לעקוף את ההגנות הקסומות שלו (נראה היה שהנשקים פוגעים אך פשוט לא עושים נזק). קסמים התגלו בכלל כחסרי ערך מולו והוא החל קוטל את החבורה לאט לאט באמצעות קרניים של אנרגיית רשע טהורה. אחרי שהוא הוריד אותם לסף מוות, מבלי שהצליחו אפילו לשרוט אותו הם נסוגו לטקס עצה, והוא נשאר ביער מרקד משמחה ושר את שירו המעצבן.

החבורה שבה הביתה להתייעץ עם ליקאנו מורתם. היא אמרה שלפי הידוע לה רק נשק שעשוי מ"כסף רקיע" (חומר נדיר וקסום שנמצא בעננים), שלא נעשה בו שימוש קודם יכול לפגוע ביצורים ממן זה. היא לא ידעה היכן אפשר למצוא כסף רקיע, ולכן הם פנו אל העץ-חי ידידים מההרפתקה הקודמת. הוא אמר שאין לו מושג, אבל לבטח המונגים ידעו, ומסר להם מיקום של קהילת מונגים שחיה באזור. החבורה ביקשה מליקאנו שתמשיך לחקור בספרים והחבורה יצאה לחפש אחר המונגים (פלגטון נשאר מאחור עם נאיל ובאן בכדי להגן על ליקאנו ולורמין במקרה ששאשא יחזור - או במילים אחרות השחקן של פלגטון לא היה והחבורה לא רצתה דמויות ללא שחקן שילוו אותה).

המונגים הם יצורים ייחודיים לעולם שלי (אני גם מזכיר שזהו הגע של אחד השחקנים - פרנג'ין הדרואיד, אבל הוא גודל כאדם אז הוא יותר אנושי מאשר מונג אבל על כך בהזדמנות אחרת....). אפשר לקרוא עליהם בהודעה נפרדת - "הגזע המונגי" אליה אפשר להגיע באמצעות התוכן בחלק הימני העליון של הבלוג (תחת "מידע מצטבר על העולם").

לאחר כשלושה ימי מסע מזורז החבורה הגיעה אליהם. דוברם, מונג מבוגר בשם פאליר, ביקש מהם לעבור מבחן כדי לבדוק אם ליבם טהור (הוא כמובן לא "דיבר" במובן האנושים אלא רקד, שר ושיחק ופרנג'ין תרגם אותו). לדבריו, המונגים לא יכולים לשאת ולתת עם מי שליבו אינו כזה. החבורה הסכימה לאתגר ונתבקשה לשתות משקה. לאחר מכן הם איבדו את הכרתם ונכנסו לשנת חלומות. כשהם התעוררו עמד לצדם תוכי דובר שאמר שהם לא עברו את המבחן. למעשה הם היו עדיין שרויים בחלום, וכל מה שעמד להתרחש כעת היה חלק מהמבחן (חלקם ניחשו את זה, כי זה היה די מובן מאליו, אבל גם זה היה חלק מהמבחן - לראות איך הם מתנהגים כשהם יודעים שמסתכלים עליהם, או במילים אחרות - המונגים הם מונגים ולא טפשים) –

נדיבות ויושר - ביום הרביעי החבורה נתקלה באוהל ובו פקסי ומסביב מלא פקסים שסיפרו שהם גמרו לו את כל הפודינג ונשארו רק דברים לא שווים כמו - אוצר כסף רקיע. הוא היה מוכן לשחק נגדם בקוביות על האוצר, בתנאי שישבעו שהם לא ירמו בשום פנים ואופן ותמיד יגידו את האמת. מהר מאוד הם גילו שהקוביות היו מזויפות לטובתם. לאחר מחלוקת, אאורוס אמר לו שהקוביות מזויפות (ועורר את זעם הקבוצה) אבל הציע לו חליפן הוגנים של פודינג תמורת כסף הרקיע והוא הסכים.

הקרבה, נדיבות חמלה וטוב לב - בסוף היום הרביעי, נער, עם הילה של טוב וטוהר נגלה לעיניהם ביער (האמת שזה היתרון שיש לחבורות עם פאלאדין). הוא טען שכוהן מחזיק בנשמת הוריו והוא חייב לשרת אותו מספר שנים בתמורה לנשמותיהם, לכן שלח אותו עם סוחרים לאזור. ספציפית הכוהן חיפש דברים מיוחדים ליצירת חפץ קסם - נשק קסום של לוחם עז נפש, כלים של גנב מעולה, קשת טהורה, חיית מלווה של דרואיד, תליון של קוסם. כולם חייבים להיות טהורים מכל רע. הוא שמע מסוחר העבדים שיש חבורה באזור והוא בא להזהיר אותם מסוחרי העבדים ולבקש מהם את החפצים בטוב כי הוא לא רוצה לגנוב לרמות ולהרוג עבורם (המוטו שלו היה "עזרו לי להציל את הורי מבלי להפוך לרע....") פרנג'ין ואאורוס הסכימו ונתנו לו את מה שברשותם, השאר סירבו.

הקרבה ונאמנות - ביום החמישי תקפו את החבורה סוחרי העבדים ולכדו אותה. המפקד, (מי שלימים יכירו בעולם האמיתי כ"ארך זין" - דמות מכוננת שאספר עליה רבות בהמשך) , נתן להם ברירה - שיבחרו אחד מהם שימות בייסורים, והשאר ישוחררו ויישבעו לא לחזור או שיהרוג את כולם. אאורוס התנדב, נשאר כלוא והשאר עזבו, הנער מהמפגש הקודם עזר לאאורוס לברוח והוא הצטרף לחבורה שנמלטה מהאזור.

חמלה וטוב לב - ביום השישי, פגשה החבורה נשרי ענק שגוזלם נפל לתוך מערה בסבך הג'ונגל והם לא יכלו להגיע אליו. כדי לחלצו החבורה הייתה צריכה לחפור פיר אנכי כי המערה כמעט ונסתמה ממפולת (הגוזל שרד רק בזכות מזון שמוחדר דרך כמה חרכים ומים שנוטפים לשם). הבעיה שזה לקח 24 שעות עבודה....והזמן החל לפעול נגד החבורה...

הקרבה ואומץ- ביום השביעי סערת ברקים פרצה, העץ של הפקסים עלה באש. היו שם פיקסים לכודים, צריך היה לנסות ולטפס אליהם תוך סכנת נחלקה ומוות. אאורוס התנדב, הגיע כמעט עד הפסגה...אבל אז נפל ומת...ואז כולם התעוררו במקום אחר, כשפאליר עומד לפניהם. הוא אמר שבפעם הראשונה מאז שהמונגים זוכרים לא ברור אם הם עמדו או לא עמדתם במבחן. משום כך הם החליטו לעזור בכל זאת (מחמת הספק) והביאו את החבורה לקרבת מערה של כוהן זקן שברשותו יש כסף רקיע.

הכוהן, חצי אלף ישיש בשם אוטארפור, חי במאורה שמכילה אוצרות, פאר והדר בל יתוארו. משרתיו הם 8 זומבים אנושיים, וזומבי אחד של מינוטאור (יצור אימתני וענק, שאחת מקרניו ואחת מכפות ידיו קטועות, ומניף גרזן ענק). מהר מאוד התברר לחבורה שהכוהן מעט לא שפוי אבל גם כמה לחברה אנושית, שעשועים ומשחקים. כשהם ביקשו ממנו כסף רקיע הוא הסכים בתמורה לכך שישעשעו אותו וכך היה.

פרנג'ין והגמד ערכו קרב אגרוף עם המינוטאור והופלו תוך שלושה סיבובים. באראדור הציע קרב אגרופים עם עיניים מכוסות (הוא השתמש בקרפד כדי לראות). כיסוי העיניים נטרל את ראיית המינוטאור, פצצת סירחון של פרנג'ין נטרלה את אפו, ורעש העידוד המכוון מצד הקבוצה את שמיעתו (ואל תבלבלו לי את המוח עם העובדה שהוא היה אלמת וכל זה לא אמור להשפיע - אלה היו רעיונות יצירתיים ונחמדים והחבורה מאוד התלהבה מהם, אז ש"ספר נחוקים" יקפוץ לי...) . בזכות כל אלה הוא חבט באוויר במשך למעלה מ-20 סיבובים בעוד בראדור מכה בו ופוצע אותו אט אט. לבסוף המינוטאור הצליח לפגוע והפיל את באראדור בנוקאאוט אחד. בקרב ביניים של כל הקבוצה נגדו אורוס נפל פצוע קשה ממכה שהייתה הורגת לגמרי כל אחד אחר, ופרנג'ין ניגש אליו ותוך סיכון רב העמיד אותו שוב על הרגליים באמצעות ריפוי. בסוף הקרב הארוך הזה, הם הכריעו את המפלץ (לא לפני שפצע את אאורוס שוב, אבל וכך גם את גונדלן והחטיא רוב הפעמים באופן מכפיר) אח"כ נערך משחק חידות (מי שהצטיין במיוחד היה פרנג'ין), עד שלבסוף החבורה קיבלה את כל כסף הרקיע שברשותו.

בני החבורה נפרדו מהכוהן בהבטחה לחזור ויצאו לדרכם רק כדי לגלות שהם נמצאים במרחק שבועיים מהבית. כשחזרו לנקודה בה המונגים העירו אותם לאחר המבחן, הם שמעו קולות של נשרי ענק. כשהתקרבו התגלתה לעיניהם תמונה מאוד דומה לזו שהייתה במבחן המונגי, אבל שונה במעט – בקרחת יער היו שני נשרי ענק (זכר ונקבה) והם בכו (כפי שפרנג'ין תרגם) על נפילת בנם. מה שהיה שונה הוא שהבן לא היה גוזל אלא נשר צעיר, הוא לא נפל לבור, אלא היה מסובך בתוך סבך קוצים, ומעל ריחפו לפחות עוד תריסר נשרים.

כאשר בני החבורה התקרבו לנשרים ודיברו איתם, הסתבר שהם הביאו אותם לכאן לבקשת המונגים, רק כמה שעות קודם לכן (זה קרה בעת שישנו וחלמו את המבחן). הנשר הצעיר עקב אחרי המבוגרים, אבל מכיוון שלא היה עדיין מיומן בטיסה, הוא נפל ונתקע בסבך. במבט קרוב הם הבינו שהוא ממש משופד על ידי כמה קוצים וכל ניסיון להוציאו בכוח עלול להורגו.

לאחר התייעצות קצרה, פרנג'ין השתמש במגילה שקיבל בהרפתקה הקודמת, כדי לדבר עם הצמחים ולבקש מהם לשחרר מעט את הנשר. הם זזו כמיטב יכולתם ואז כמה מהם החלו לנתק בעדינות את הקוצים ולשחרר את הנשר. במקביל פרנג'ין וז'נה ריפאו אותו מהפגיעות שנגרמו תוך כדי השחרור (פרנג'ין בעזרת מגילה וז'נה בשיקוי ריפוי שהיה באמתחתו - שאף אחד לא שאל מאין הוא ואם אתם שואלים עכשיו - אז הוא מצא אותו בחיפוש שערך בעץ אש החיים התמידית...).

אחרי מאמצים רבים החבורה הצליחה לשחרר את הנשר בחיים. הנשרים (ממש כמו בחלום) היו אסירי תודה והבטיחו לעשות כל מה שהחבורה תבקש. יחד הם הסכימו על שריקה/קריאה מסויימת שאם תישרק והנשרים יהיו בסביבה, הם יבואו מיד. כמו כן הם הסכימו מיד לקחת אות לקרבת ביתם. הם ציינו שהם מנועים מלהיכנס לתא השטח (הם לא ידעו להגיד למה, רק שזקני הלהק אוסרים על כך איסור שהוא בגדר טאבו ממש) – כך התגלה לחבורה שכנראה יש משהו/מישהו ששומר על תא השטח מפני חדירות מהאוויר.

בני החבורה עלו על כמה מהנשרים וטסו כמה שעות. במרחק מאוד קטן מהעץ-חי וגבולות תא השטח, התקיפו אותם שתי מנטיקורות (יצורים שגופם גוף אריה, ראשיהם אנושיים מעוותים, זנבם דומה לזנב עקרב מלא קוצים ענקיים ולהם כנפי עטלף). הם החלו במטח קוצים (שהסתבר כמדויק וקטלני כמטח חצים), שפצע את רובם מאוד קשה. בני החבורה ביקשו מהנשרים לנחות (הסתבר לכם שבאוויר כשהם נושאים אתכם הם היו איטיים ומגושמים, כמו כן בהיעדר רתמות ואוכפים, לחימה מעל גבם הייתה כמעט בלתי אפשרית). הנשרים הנחיתו את החבורה, ועפו בניסיון למשוך את המנטיקורות. אחת מהן באמת רדפה אחרי הנשרים והשנייה נעמדה על עץ והחלה יורה בחבורה. אאורוס וז'נה השיבו אש ופגעו, הגמד עמד מולה, קינטר אותה תוך התגוננות טוטאלית (מה שהציל חיים, כי חצי מהחצים הלכו אליו ובקושי פגעו), השאר הסתתרו. כעבור סיבוב או שניים אאורוס נפל פצוע, המנטיקורה סיימה את מאגר הקוצים שלה וירדה למטה. פרנג'ין ניגש לאאורוס וייצב אותו (באותו זמן לחשי הריפוי שלו נגמרו), הגמד ובוגלגו, הכלב, הסתערו על המנטיקורה וחיסלו אותה. את המרחק הביתה, הם עשו ברגל כשבוגלגו נושא את אאורוס. בבית, נאיל ריפאה אותו והוא שב לאיתנו.

בינתיים בבית, ליקאנו שהצליחה למצוא בכתובים עוד שתי אפשרויות לפגוע בשדון - אש טהורה שלעולם לא כובתה (מה שמיד הזכיר לכולם את אש החיים התמידית), נזק מאוד מאוד מאסיבי (משהו בנוסח - "הר במשקל 400 טון נופל עליו..." פיתרון הקסם שכמעט תמיד עובד). אבל החבורה החליטה להמשיך במסלול של נשק מכסף רקיע.

באתנחתא הקצרה שהייתה עם הגיעם, החבורה סיפרה לליקאנו על הרפתקאותיה. כשהיא שמעה על על אוטארפור נראה היה שהיא מזהה את השם. היא מיד נזכרה בשני שירים עתיקים שמספרים עליו.שתי היצירות הן בסאטארית גבוהה וארכאית (משהו שמקביל לאנגלית שייקספירית לעומת אנגלית מודרנית). ליקאנו מאוד לא אהבה את המשורר, אכנו אולוול (akenu olvol), שכתב את היצירה השנייה, וחשבה שהוא משורר פופליסטי, צהוב וכותב בשפה נחותה (היא עיוותה את פרצופה כשדקלמה את השיר, וכל הזמן רטנה על הסגנון, דלות אוצר המילים, הסנסצייה, ההגזמה והיעדר משקל וחריזה נכונים), אבל היא מאוד סנובית בכל הנוגע לשירה. בכל מקרה הנה השירים -

לכתך מביתך/אנונימי

מדוע ברחת כה רחוק?
אוטארפור כוהן אל החוק
ולמה שיקוץ מעבדיך יצרת?
ואת חוק אבותיך לא נצרת
היכן טמנת את משוש חייך?
בעוד נשמתה נישאת עליך
איפה התרחש אותו מאורע?
רצח הנסיך בטירוף הנורא
כיצד הפרת ברית אדירים?
לבטח סיוטים שנתך מדירים
איך יכולת לתכנן את זממך?
בשעה שאביו מולידו סועד עמך
מתי הבנת שכה אהבת את בִּתך?
עד שלא יכולת שאת לכתה מביתך

אהבת פוילן (Foilyn) /אכנו אולוול (akenu olvol)

אהבת פוילין הייתה עזה לבֶּנות (Benot) / אביר חלומותיה היה מופת ואות
כה טהור היה וכה אציל / נשמות אין סוף בחייו הציל
וכשביקש את ידה כיאה וכיאות

אביה, אוטארפור לסרב לא היה יכול / לאביר כה מושלם, בן לבית גדול
ונראה שסוף סוף יאות לוותר / בתו להשיא מביתו לשחרר
להוציאה סוף כל סוף מהמגדל הכחול

אך אבוי לא רחש לבתו רגשות אב / יותר מעצמו וכבודו את פוילין אהב
יותר מדרך אבותיו האדירים / ואלו האדון וחוקיו הברורים
בוותרו עליה ליבו השחיר וכאב

ובנות (Benot), שהיה צריך לחכות לכלתו / מרוב אהבה ותשוקה לא שמע לעצתו
של אחיו, לשבת בטוח במבצר / ולהמתין לשיירה, מוגן מכל צר
ויצא בלי לספר לאיש על לכתו

ללא מגן וללא שריון, יצא על סוסו בדהרה / כשלבו הומה לאהובתו כרוח סערה
ובראות האב שחתנו קרב / תקוותו נעלמה, עולמו חרב
עת ראה כמה אהבה אותו הנערה

תריסר רוצחים נתעבים, אל מול אביר החרמש / שלח אוטארפור האכזר וליבו שנאה רוחש
ורק כשנפצע אנושות האביר / שלח את אלופו, לסיים הקציר
בגרזנו העצום ובזעמו הגועש

אפילו כשדימם וגופו מחצים הורעל / אביר החרמש הגאה מסוסו לא הופל
במכה אחת גדע את קרנו וידו / של אלוף הזירה שלא נוצח מעודו
ונעץ את חרבו בלב הנבל

אך אבוי, אז בכתה פולין הנאה / כשנפל לבסוף מוכרע מרעל לא נראה
ואביה ראה את בתו וקצף / "בוגדת!", צעק, זעם ושצף
ושיסע את גופת האביר למאה

ואז בלחשים אפלים ובטקס שחור / הוציא את נשמתה מתוך לבה הטהור
את גופה צרר בלא רוח הותיר / את תמצית חייה לנצח הסתיר
וכך נשבע את תומתה לנצור

וביום הנורא ההוא, המר והנמהר / נפלה האבן הראשה מהמזבח של נלפר
ואדון החרמש בוש ונכלם / עת כוהן האב במדבר נעלם
בטמאו בדם את מימי הנהר

אבוי לצדק ולחוק ואבוי לשלום / בני ביתו של הנרצח נשבעו להלום
בבית הכוהן הנפשע הארור / שהותיר את בתו בלב שבור
שבויה בסיוט שהחל כחלום

החבורה אפסנה את המידע במקום הרלבנטי (במקרה שלהם בשירותים, לשם אחד השחקנים הולך בכל פעם שהשה"ם מקריא שיר, ואני לא אגיד מי אבל רק שבגלל זה הוא לא עולה דרגות כמו שהוא חושב שמגיע לו) והמשיכה באתגר המיידי - שאשא.

הימים הבאים היו מלאי תכונה לקרב נגד השדון - הוכנו מספר נשקים מאולתרים מכסף הרקיע (בהתאם לכמות החומר והזמן שעמד לרשותם) – שני גרזינים שניתנו לאאורוס ולפלגטון (הגמד קיבל מסר מהגרזן שלו שאם הוא יפגע בשדון הגרזן יחסל אותו וזו הזדמנות לספר שלגמד יש גרזן שמדבר אליו, אבל על כך בהזדמנות אחרת), 10 חצים נתנו לז'נה, 4 לבראדור, 3 לבאן ונאיל. החבורה בחרה להתעלם מהידע שלה על יכולות היצור לעשות טלפורטציה ומאופי השטח המיוער וניסיון העבר הקרוב והרחוק (כבר כמה פעמים הם ניהלו קרבות חצים עם יצורים שעמדו על עצים – כולל בהרפתקה הזו). במקום זאת החליטו להתמקד בהתקפה ישירה של אאורוס הפאלאדין, פלגטון הסייר וגונדולן הגמד, ובירי חצים של השאר ולקוות שיחסלו אותו תוך סיבוב אחד או שניים.

ביום המיועד החבורה הובילה את שאשא הרשע (כן זהו שמו – ונכון זה באמת מאוד משפיל להיות מובס על ידי ארנבון בשם "שאשא".....), למקום מארב שהוכן מראש. ברגע המתאים, אאורוס, פתח בקרב לפי התוכנית - הוא, הניף את הגרזן המיוחד ופצע אנושות את השדון במכה אחת מדויקת והירואית. גונדולן הסתער אבל החטיא. אז הגיע תור שאשא - הוא העביר עצמו לענף עץ קרוב והחל יורה קרני רשע לעבר החבורה. בשלב הזה החבורה פשוט עמדה חסרת אונים והחלה פשוט להיקטל אחד אחרי השני - באראדור, והבנות ירו חצים מאחורי מחסה, אבל בגלל יכולות הלחימה הנמוכות שלהם ודירוג השריון הגבוה של היצור החטיאו. כשהם גמרו את החצים תוך מספר סיבובים, בראדור ובאן התחבאו מחת לעץ (באראדור בלי קול ובאן המשיכה לשיר ולעודד את החבורה) ונאיל יצאה מהמחסה ורצה לרפא פצועים יחד עם פרנג'ין. אאורוס נפצע קשה והופל כמה פעמים על ידי התקפות היצור. הוא הוקם כמה פעמים על ידי ריפויים של נאיל ופרנג'ין אבל כשאלה נגמרו נותר מחוסר הכרה. הגמד עמד וחיכה בשטח הפתוח עד שהופל על הרצפה. פלגטון המתין אף הוא חסר מעש ורק לקראת הסוף החל מטפס אל הסרעבון, אבל הופל לפני שהגיע. פרנג'ין ונאיל הופלו מקרני הרשע, זמן קצר אחרי שגמרו את לחשיהם. ז'נה ירה כל הזמן על היצור אבל מיעט לפגוע, וכשכן פגע עשה מעט מאוד נזק (אם כי לקראת הסוף שאשא היה קרוב כחוט השערה ממוות). לאחר שהיצור הותיר את אאורוס, גונדולן, פרנג'ין, נאיל, פלגטון ובאן ממוסרי הכרה מהאש שלו, הוא נפנה אל ז'נה והפילו בסיבוב אחד.

באראדור שנותר בחיים, נכנע לייצור ובמצוותו ייצב את כולכם כדי שלא ימותו (אך הותיר אותם מחוסרי הכרה). באחת הפעמים ששאשא (כן אני יודע שזה באמת מאוד מאוד משפיל להיות מובס על ידי ארנבון בשם "שאשא".....) ביקש ממנו להתקרב אליו, באראדור חטף את הגרזן של אאורוס וניסה להכותו אך החטיא. שאשא ירה בו והוא גם הפך מחוסר הכרה. כך הסתיימה ההרפתקה.