רמכי רוח

בחודשים הבאים, אאורוס התוודע קצת יותר לרמכי הרוח ולהלן מה שלמד -

1. מקור/בריאה - לא ידוע בוודאות יש מספר אגדות -

1.1. ברכתה של שינמאג (Shinmag).

שינמאג, אלת הקור הגשם והעננים ואהובתו של אקורמרון אל הרוח, חיפשה מאז ומעולם דרכים להשיג את אהובה ההפכפך והמהיר מאוד. האגדה מספרת שבכדי להשיגו היא בראה לעצמה בהמת רכיבה שתהיה מהירה כרוח.

לשם כך היא פנתה אל מויאסנהדאו (Moyasnhadau), אדון הסוסים לעזרה. היא ביקשה ממנו שלפני שהוא מזדווג עם שתיים מנשותיו, הוא ישאף ענן קור מיוחד שיצרה לשם כך והוא הסכים. בדרך זו נולדו לו שני רמכים - זכר ונקבה. שינמאג לקחה אותם איתה לארמונה בשמיים וברכה אותם בשלל ברכות, היא גם העניקה להם ענן קסום ענקי, עליו יוכלו לגור בבטחה ובאושר. בתמורה היא ביקשה שיסכימו להירתם למרכבת העננים שלה בכל פעם שתזדקק לכך והם ניאותו.

הפעם הראשונה בה נזקקה להם הייתה כשאקורמרון עזב אותה והתרחק ממנה במהירות. היא זימנה את הרמכים, רתמה אותם למרכבתה ודלקה אחריו. כשהשיגה אותו ראתה אותו מתהולל ומחזר אחר אחרות. שבורה ופגועה, היא עזבה את המקום. בשובה לארמונה, היא שחררה את הרמכים וברכה אותם שלעולם לא יאלצו להירתם ולהיקשר, ולנצח ינדדו חופשיים בינות העננים חופשיים מכל עול ואדון חיים בשלום ובשלווה.

שני רמכים אלה היו אבותיהם של כל רמכי הרוח. עד היום האלפים מכנים את רמכי הרוח "טאלון שינמאג" (talun shinmg) - ברכתה של שינמאג.

1.2. יאשניר הציידת ואדון הסוסים.

יאשניר ידועה באהבתה לציד על האדמה ובשחקים. יום אחד, לאחר שגריפון מהיר במיוחד חמק ממנה, היא החליטה ליצור לעצמה בהמת רכיבה מהירה ויציבה במיוחד. היא התחפשה לסוסה יפייפיה ולקחה במרמה זרע מ"מויאסנהדאו", אדון הסוסים. לאחר מכן היא ניצלה את חולשתו של אקורמרון אליה (הוא חיזר אחריה מאז ומעולם, ממש כמו רוב האלים הזכרים...), ושכנעה אותו לנשוף לתוכה רוח סערה עצומה בעת שזרעה בתוכה את זרעו של מויאסנהדאו. מספר חודשים אח"כ היא ילדה את רמך הרוח הראשון.

1.3. התרמית של אקורמרון (Akurmaron).

אקורמרון, שנואש מסירוביה החוזרים ונשנים של יאשניר אליו, חיפש אחר המתנה המושלמת שבעזרתה יוכל לפתותה. הוא פנה אל אדוני החיות השונים, שהכירו אותה היטב כדי לברר מה יכול לשבות את ליבה ההפכפך. לכולם הייתה תשובה זהה - רמך שיאפשר לה לרכב במהירות ולירות מעל גבו את חציה.

אקורמרון שט בכל העולמות וחיפש אחר יצור כזה אך לשווא - הוא מצא יצורים מהירים מאוד, אך אלו לא התאימו לרכיבה ובמיוחד לא לירי בקשת מעליהם. הוא גם מצא יצורים יציבים, אך אלה היו איטיים.

בצר לו הוא פנה אל הדלמי (HEDELMY), אל החוכמה. הדלמי חשב רבות והציע לו להרביע סוסה אבירה, מבנותיו של אדון הסוסים. את הוולד מזיווג זה, אמר הדלמי, יש להרביע עם שינמאג, בת זוגו של אקורמרון. מהזיווג הזה לבטח ייוולד יצור שהוא מהיר כרוח, קר כקרח, קל ויציב כענן.

אקורמרון שמע בעצתו של הדלמי החכם. הוא הצליח להתגנב לעדרו של אדון הסוסים ולהרביע אחת מסוסותיו (לאחר שהתחפש לאדון הסוסים); כשהגיע שעת לידתה, הוא שילח סופת ברקים ורעמים עזה שהסתירה את השמש ובחסות החשיכה לקח את וולדה. את הרמך הנולד, ראבירהאר (Rabirhar), שלימים גדל והפך להיות סוסו של פטדרהורוון (ptdrahrvhon), לקח לארמונו בשמיים.

באחד הלילות, שאל אקורמרון את גלימת שינוי הצורה של נורונום (NORUNOM ) אל הגנבים ועטה אותו על ראבירהאר. בעזרת הגלימה, הלה שינה צורה לזו של אקורמרון וניגש למיטתה של שינמאג, האוהבת ששמחה לקבל את אהובה בכל זמן ועת (למרות יחסו הנורא כלפיה). כשהגיעה שעתה של שינמאג ללדת, אקורמרון הזמין את הדלמי החכם ליילד את אהובתו. הלה הרדים את שינמאג בקסמיו, יילד אותה ומסר את הוולד (שהיה רמך הרוח הראשון), לידי אקורמרון.

אקורמרון אץ עם רמך הרוח אל יאשניר ומסר לה את רמך הרוח כמתנה. אך יאשניר סירבה לקבל את המתנה, בתואנה שמדובר בדבר שמקורו בשקר ותרמית כלפי אישה אהובה. היא גם קיללה את אקורמרון - בקללתה גזרה על רמכי הרוח לשייט בין העננים לנצח, מבלי לציית לאדון השמיים והרוח, אביהם אקורמרון, אלא להיות חופשיים ואדונים לגורלם.

2. שמות - רמכי רוח, סוסי רקיע, אבירי הסופה, טאלון שינמאג.

3. מאפיינים ביולוגיים -

3.1. פיסיולוגיה - דומה לזו של סוסים מלבד כמה הבדלים משמעותיים -

3.1.1. אין לסוסי רוח שלד של עצמות, גופם כאילו מוחזק מעצמו.

3.1.2. גופם של רמכי הרוח (השרירים וכל האברים הפנימיים) עשוי מחומר קסום. אחת מתכונותיו המרכזיות היא האפשרות לחדירת אוויר דרכו. (חומר זה הוא שמחזיק את כל אבריהם הפנימיים).

3.1.3. אין לרמכי רוח ריאות. הם מקבלים אוויר מסביבתם. הוא חודר דרך גופם ונכנס היישר למערכת הדם שלהם.

3.1.4. מערכת העצבים שונה מזו של סוסים רגילים - אין להם עמוד שדרה, נראה שהחומר הקסום ממנו עשוי גופם, משמש כתחליף למערכת עצבים.

3.2. תזונה - מערכת העיכול שלהם מסוגלת לעכל גם חומרים לא אורגניים והם ניזונים בעיקר ממינרלים קסומים הנמצאים בענני רקיע (אם כי יש להם תאווה עזה לכל אוכל אורגני, שהוא נדיר מאוד במקומות מגוריהם).

3.3. רבייה - תהליך דומה לזה של סוסים בהבדל אחד - בעת ההזדווגות יש התמזגות חלקית של הזכר והנקבה (חלקים מגופם ממש מתמזגים זה עם זה). ההיריון נמשך כמו זה של סוסים ובסופו יש לידה דומה. מרגע הלידה עד לבגרות מלאה חולפים מס' חודשים בלבד.

3.4. תוחלת חיים - רמכי רוח לא מזדקנים ולא מתים מזקנה, אבל בשלב כלשהו בחייהם (לאחר כמה מאות שנים) הם תמיד יוצאים למשימה מסוכנת כלשהי ולא חוזרים (יש כי אלה מהם ששורדים את המשימה הטוענים כי הם עוברים תהליך מטאמורפוזי ועבורים לשלב קיום גבוה יותר).

4. חברה ואורח חיים -

רמכי הרוח חיים בקבוצות של כשלושים פרטים בהרמוניה יוצאת דופן. בד"כ יש זכר אחד שהוא המבוגר, החכם והחזק מכולם. כל עוד הוא חי, הוא היחיד המזדווג עם סוסות הקבוצה (נראה שלזכרים האחרים פשוט אין כל תאווה מינית כל עוד הוא בסביבה).

אין מאבקים ומריבות בין רמכי רוח, כנראה שיש משהו במבנה האישיות שלהם בשילוב עם יכולתם לתקשר בטלפתיה שמונע זאת. יש לעיתים מחלוקות לגבי דרכי הפעולה הנכונות בהתמודדות עם איומים חיצוניים (ציידים, יצורי אוויר עוינים וכד'), אך אלה נפתרות בצורה דמוקרטית.

אחת לכמה זמן, הזכר הבוגר (שהוא לרוב אביהם של רוב הרמכים האחרים בפרק זמן נתון), חש צורך לבצע שליחות בעלת חשיבות עליונה. לשם כך הוא יוצא למרחבים ועוזב את הקבוצה מלווה בכמה רמכים צעירים (רוב הזכרים וכמה מהנקבות) שעוזרים לו במשימתו (בד"כ משימה זו כרוכה בהקרבת חייהם, בכל מקרה הם לעולם לא שבים לקבוצה). זמן מה לאחר עזיבתו, הזכר החכם והחזק מכולם, מתוך אלה שנותרו מאחור יורש את מקומו.

5. תרבות -

למרות היותם יצורים תבונים, אין לרמכי הרוח משהו שניתן לכנותו "תרבות" במובן האנושי. את רוב זמנם הם מבלים בטיסה במרחבים במהירויות עצומות, תוך התבוננות ביפי הטבע ותוך שהם משדרים זה לזה תחושות ורגשות.