חלק 23: שבירה

קרב הביניים עם מנהיג הסרעפצדים היה קצר, והנס לו קיווה אאורוס לא קרה. הוא הצליח לפגוע בתפלץ כמה פעמים ולפצוע אותו קשה, אבל הבדלי הכוחות היו גדולים מידי לרעתו. למרות הפציעות הרבות, מנהיג הסרעפצדים הצליח להפיל את אאורוס על הרצפה, וכשהוא מחוסר הכרה, גרר את גופתו למחנהו.

אאורוס הושב להכרה, אך לא יותר מכך. הוא הוכנס לכלוב עורבים שהוצב בראש החומה/סוללה, שכעת הייתה כמעט גמורה, כשלצידו הועמדו 8 כלובי עורבים נוספים. מיד לאחר הצבת הכלובים, מנהיג הסרעפצדים נעמד לידם וצעק לחבורה, שאם היא לא תיכנע ותיכנס מרצונה לכלובים, אארוס יאבד את אבריו - ביום הראשון זרתו תיכרת ומכאן והלאה כל יום אצבע ואח"כ איברים אחרים. הכלובים נשמרו שמירה קפדנית בכל שעות היום. בלילה, המנהיג ישן ליד כלוב העורבים ומסביבו 16 סרעים הפונים פנימה והחוצה.

מחוץ למחנה החבורה ערכה התייעצות קדחתנית - פורטמאר הציע לערוך דו-קרב עם המנהיג תמורתו ותמורת אאורוס. נאיל הציעה כניסה במבנה למחנה מוגן במגיני ענק מהארסנל של הנלפיד. בסופו של דבר הוחלט על דרך פעולה אחרת.

גונד הזמין את מנהיג הסרעפצדים לדו-קרב. כחלק מתנאי הדו-קרב, הוחלט כי כל אחד יביא עוזר שיעמוד במרחק מה. פורטמאר היה העוזר של גונד והוא היה מוכן להרוג את המנהיג בחציו, במקרה ומשהו ישתבש (כשאאורוס לא היה בתמונה, הם לא היו מחויבים לשום "פיר פליי"). ביום המיועד, מטילי הלחשים של החבורה חיזקו את גונד ופורטמאר בכל אמצעי אפשרי, קסום ולא קסום (כאמור, שום "פייר פליי"....). במקביל, ז'נה התגנב לכלוב של אאורוס, נתן לו בהיחבא שיקוי ריפוי ופגיון ופרץ את מנעול הכלוב שלו, כך שיהיה מוכן ליציאה מהירה. במרחק מה מהמחנה, הקבוצה ושאר מלוויה התכוננו אף הם.

הדו-קרב נמשך זמן רב - שני הצדדים התקשו לפגוע אחד בשני - הסרעפצד לא הצליח לפגוע בגונד כי הוא היה ממוגן בצורה בלתי סבירה (שריון מלא שהוקסם על ידי נאיל, מגן ענק שהוקסם אף הוא, עור מוקשח וזריזות מוגברת שהעניק לו פרנג'ין, הילת הגנה מפני רוע מבאן......). גונד לא הצליח לפגוע בסרעפצד בגלל שילוב של חוסר מזל ועודף השקעה בהגנה. לאחר דקות ארוכות של החלפת מהלומות (או יותר נכון החטאות), כשהגרזן כבר נהיה צרוד מרוב צרחות של "כוסיותתתתתת! אתה מסתובב עם כוסיותתתתת! ובגלל זה אתה נלחם כמו כוסיותתתתת! תזרוק ת'מגן, תפוס אותי בשתי ידים, תהרוג ת'חראאאאא ותפסיק להתמזמז, כמו כוסיותתתתתת!" - גונד התעצבן, זרק את המגן ותקף את הסרעפצד בשתי ידיים. בסיבוב הבא הוא אומנם חטף פגיעה קשה, אבל בשתי התקפות מאסיביות הוא הצליח להרוג את המפלץ, כשלקורת רוחם של הגרזן ושלו הוא עשה נזק מאסיבי יותר מכל הקרבות הקודמים שלו גם יחד (חוץ מהפעם ההיא שהרג את מלס שגם אז תקף בשתי ידיים....).

כצפוי, אם נפילת המנהיג החלה מהומה במחנה. החבורה שהתכוננה בחסות הג'ונגל לרגע זה, הסתערה - בני החבורה ומלוויה היו ערוכים במבנה של צב רומי כשהדירפאן המונגי ולוחמי החבורה בחזיתו (הסאטרים אחזו מגינים גדולים ולא עשו דבר מלבד לגונן על עצמם ועל הדירפאן, גונד ופלגטון). הפעם נאיל ופרנג'ין היו בתוך המבנה, מוכנים לרפא את הפצועים. אלא שהקרב היה קצר מהצפוי - לאחר חודשים של מלחמה בהם נהרגו 3 מנהיגים אחד אחרי השני, היצורים האדום והכחול, שהיו חצי אלים בעיניהם חוסלו, ושני שליש מחבריהם נהרגו, הסרעפצדים היו מרחק קצר משבירה מוחלטת - כמה סיבובים לאחר התחלת הקרב, לאחר מותם של כ-30 סרעפצדים, הלהקה נשברה סופית - כל מי שנותר בחיים נשא רגליו ונמלט הרחק ככל הניתן. אפילו השומרים על כלובי העורבים לא עשו דבר מלבד לברוח כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק (ז'נה בקושי הספיק לתקוף את זה שעמד ליד הכלוב של אאורוס, והאחרון לא הספיק לצאת ולהסתער על האחרים).

החבורה נותרה במצב לא ברור, חצויה ברגשותיה - הם אומנם ניצחו את הסרעפצדים, אבל בפיהם נותר טעם רע - אאורוס איבד את קשתו והרבה מביטחונו, לאחר שלקח אחריות על הכישלון של ההתקפה הראשונה ועל ההפסד בדו-קרב. בלי קשר לכך, כמעט כל אחת מהדמויות הרגישה אחריות כלשהי לכישלון ההתקפה הראשונה. כמה מהדמויות, בראשות בראדור, חשו כי עצם ההחלטה לצאת למלחמה הייתה מוטעית, וכי היה עליהם לקבל את הצעת הסרעפצדים ולצאת מערבה ובכך להימנע מכל מה שקרה.

המחלוקות הרבות וההאשמות הקשות, עדיין נותרו תלויות באויר ובני החבורה התקשו לשכוח אותן. בינתיים, דברים החלו חוזרים לשגרה - הסטארים חזרו למשימות הסיור, באן, נאיל המונגים והנשרים שבו לבסיסם ואאורוס, גונד, ז'נה, פרנג'ין, בראדור, ופלגטון נשארו על החומה. נחים, מתאוששים ויותר מכל מנסים לחשוב לאן ואיך מתקדמים מכאן.

יומיים אח"כ, כשעדיין היו שקועים עדיין במנוחה וויכוחים, הם הצליחו לראות תנועה כלשהי מהיער, אולם לאחר נסיונות כושלים לגלות מה פשר הדבר, החליטו להמתין על החומה (כזכור מסביב הייתה עדיין קרחת יער בקוטר כמה מאות מטרים שיצרו הסרעפצדים). בלילה, במהלך המשמרת של פרנג'ין ופלגטון, הסתער עליהם מהחשיכה סרע-גור ענק, לבוש שריון מתכת ונשא גרזן דו- ידני אימתני. לימים הם יגלו כי שמו היה בוגאלקוח' והוא היה האלוף של פקמד.

כאמור, בוגאלקוח' הצליח להפתיע את פרנג'ין ופלגטון, עילף במכה אחת את המונג ופגע קשה בסייר. בסיבוב הבא החבורה התעוררה. בראדור, פלגטון, גונד ואארוס התרחקו, ז'נה ניסה להסתתר, בוגלאגו תקף בחמת זעם וגרם נזק רב ובוגאלקוח' תקף אותו ואז התקדם לחבורה. אאורוס ירה חצים וחיפה פיזית על נסיגתם של פלגטון וגונד. ז'נה הגיע לפרנג'ין וייצב אותו. הסרעגור פצע קשה את אארוס ונלכד בינו לבין בוגלאגו המסתער.

אאורוס יכול היה לסגת, אך הוא ראה כי פלגטון וגונד פצועים קשה, נותר להילחם, ופצע עוד את הסרעגור. ז'נה ירה עליו מהחשכה ופגע בו קשה, בוגלאגו הצליח להכשילו ולהפילו פעם אחת והמשיך לפצוע אותו. בסיבוב הבא הסרעגור קם, הרג את אאורוס ופצע קשה את בוגלאגו. אז ז'נה הרגו בפגיעה מדויקת נוספת מהמחבוא.

בבוקר בני החבורה נסוגו מהמקום, כשהם נושאים את גופות אאורוס המת ופרנג'ין שעדיין נותר מחוסר הכרה, אל המחנה המשותף. כאשר ליקאנו ראתה את גופת אאורוס היא נשברה לגמרי ולאחר נאום רגשני וקצר, שבו אמרה פעמים רבות "אתם לא מבינים, הוא, אתם לא מבינים, רק אתם...." ואז "הוא היה נלפיד החזק ביותר, רק אתם.....", נפחה את נשמתה.

כשאאורוס לא נמצא כדי לדחוף להמשך המלחמה, ולאחר מותם של ליקאנו ולורמין, החבורה נטשה את רעיון הלחימה והחלה פועלת להשבתו של אאורוס לחיים ולקדם את המשימות שהתעכבו בגללה. נאיל הציעה לפתוח מידית במסע מערבה אל המצפה, שם אולי אפשר יהיה לבקש מיסודן האויר להחיותו. פורטמאר הבטיח למצוא את הקשת של אאורוס לפני שהוא חוזר צפונה אל ביתו. באן, אאורין ופוילין נשארו עם הנשרים והמונגים.

לאחר שבראדור ופרנג'ין הצטרפו לתומכים במסע אל המצפה, הפור נפל והקבוצה החלה במסע מערבה.