חלק 32: רוח ענוגה

החבורה נעצרה מעבר לפינה ודרשה לדעת מי מדבר אליה. הקול ענה "אני היא פולרארשיריהאן" (Folrarshirihan) והיא המשיכה ושאלה מי הם. מרבית החבורה החלה להתייעץ בשקט האם כדאי להם להציג את עצמם, אך אאורוס האציל וחסר המורא, חש בכל מאודו שאמנם יש כאן ישות שמקורה במעשה רשע ולא טבעי, אך היא בעצמה בשום פנים ואופן לא מרושעת, אלא טובה. לכן מבלי להמתין, הוא צעד מעבר לפינה התייצב מולה, כרע ברך והציג עצמו (וכמו שלמדתם להכיר את אאורוס מצד אחד ואת החבורה הצינית מצד שני, אתם בטח מתארים לעצמכם שכמה מבני החבורה אמרו לעצמם או בקול רם - "בטח! בטח!, אאורוס חש ב- 'כוחות הפאלאדין המופלאים שלו' שהיא יצור טוב ולא רע....בסדר! - תגיד ת'אמת - הוא חש בכוחות ה -'אאורוס' שלו, שזו בחורה...").

לתדהמתו ופליאתו הרבה, התברר לאאורוס כי אכן מדובר ברוח רפאים של אלפית (אבל רק לתדהמתו, האחרים כבר ניחשו את זה - קולה ודבריה לא הותירו מקום לספק. אאורוס פשוט לא יכול היה ליישב את הסתירה, בין התחושה שלו - שמדובר ביצור טוב, לבין הקול ששמע, שהיה ללא ספק כזה של רוח). גם בעומדו לידה, הוא לא חש כי רוע כלשהו קורן ממנה עצמה, אלא ממקור אחר הקשור אליה - הוא הרגיש, כי היא נוצרה מאירוע מתועב, שבאופן רגיל היה אמור לעוות את נשמתה ולהפוך אותה ליצירת רשע טהורה. הוא גם ראה שהיא נלחמה בו, יכלה לו ולמרות הכל שמרה על מרבית אשיותה המקורית, שהייתה טובת לב, אצילה ונדיבה. בעומדו לידה, הוא לא יכול שלא לחוש בעצבות הנוראה שיש בה על מצבה ובמחיר הנפשי הכבד, שזה גבה ממנה, מה שאף הגביר את הרושם שהטילה עליו.

הרוח ריחפה כמה ס"מ מעל הקרקע, והייתה שקופה למחצה (אם כי הרבה יותר ברורה מהרוח הקדומת שפגשו בה). כדרכם של אלפים פניה היו נאים מאוד במושגים אנושיים, אם כי אי אפשר לומר שהיא יפהפייה עוצרת נשימה (לא לבני אדם וודאי לא ביחס לאלפים). אדרת שערה הפזור הייתה סגולה, התנופפה בעדינות והגיעה עד מותניה, שערה היה כה עדין עד כי הוא נדמה לעלווה של צמחי סוף. עיניה היו ירקרקות חיוורות, אפה קטן וסולד ועצמות לחייה גבוהות. שפתיה היו עבות וחושניות ביחס לאלפים ופיה רחב (כשחייכה, לעתים נדירות, הוא "כיסה" את פניה). סנטרה היה קטן ואזניה מחודדות. היא הייתה רזה ונמוכה במושגים אנושיים (כ-1.50). בכל אחת מכפות ידיה ורגליה היו ארבע אצבעות. היא לבשה טוניקת משי שעליה דגמים בצורת כתמים אקראיים בשלל צבעים. מתחת לטוניקה נגלה גוף רזה אך מחוטב. רגליה היו יחפות ועליהן אצדעות מפנינים. בידיה אחזה נבל.

ברגע שהרוח, ראתה את אאורוס, זעקת אימה יצאה מפיה והיא עפה לעבר אחד הקירות ונעלמה בתוכו, משם היא צעקה "אנא בן תמותה אציל! אני מעריכה את נימוסיך הטובים וטוב ליבך, אבל אתה מסכן את עצמך בהביטך בי, אני מתחננת בפניך לסגת לאחור ולדבר איתי רק מעבר למחסה כלשהו, שיסתיר ממך את מראי. לא אוכל לשאת את המחשבה כי תמות בגללי, כבר גרמתי יותר מידי מוות ושכול...אנא! אל תסכן את עצמך בהביטך בי."

רק לאחר הפצרות מרובות של אאורוס והבטחות אין-סופיות שהוא אינו מושפע ממראה רוח הרפאים שלה ורואה אותה כמו שהיא - אישה יפהפיה וטובת לב, ולאחר שהבטיח שבני החבורה האחרים יימנעו מלראותה, היא ניאותה להתגלות בפניו שוב. היא יצאה בהיסוס מתוך הקיר והתייצבה מולו קצת סמוקה (טוב, עד כמה שרוח רפאים יכולה להיות סמוקה) ומבוישת מהמחמאות שהרעיף עליה. הוא לא חיכה שתמשיך ושאל אותה מיד, מה יוכל לעשות כדי לעזור לה להשתחרר מהמצוקה שהיא נמצאת בה.

באותו זמן החבורה חיכתה מעבר לפינה מקשיבה ועוסקת בשלה -

גונדולן ניהל ויכוח סוער עם הגרזן ("אוי, איזו רוח רפאים יפה! איזו רוח רפאים נחמדה! בואי רוח רפאים, אני אעזור לך, אעשה לך מסאז', אביא לך פרחים, אשמע ת'שירים ש'ך, אקריא לך ת'שירים שלי, נחשוב ביחד על חרוזים... - כוסיות!!! כולם כוסיות!!!")

בראדור, שחזר מהשירותים מיד כשסיימתי להקריא את השיר, צעק לאאורוס לא לסמוך על הבת אתם יודעים מה, שכן היא בטח תבגוד בהם. וחוץ מזה, רוח רפאים שלא משתלטת על המכשף ומנסה להרוג דרכו את החבורה, היא לא מישהו שאפשר לסמוך עליו (אני כבר אמרתי שהוא נהנה עד בלי די מהרוח הקודמת שהשתלטה עליו, וכמעט הרגו באמצעותו את החבורה? - אז אם לא, אני אומר את זה כאן, זה היה המשחק שהוא הכי נהנה ממנו!).

ז'נה כל הזמן צעק לאאורוס לשאול אותה....טוב אתם יודעים מה....(והאמת שהפעם הוא אפילו קיבל תשובה - כמו שתראו מיד).

פלגטון כל הזמן מלמל לעצמו - "איך הפלאדין תופס את כל הבחורות? מה, לפאלאדינים יש יכולת קסומה להגיע ראשון לכל בחורה? הוא יכול להמיר את 'הכאת הרוע' ל'השכבת בחורה'? למה השה"מ לא סיפר לנו על זה? זה לא כתוב בספר השחקן! פאלאדינים אמורים להיות לוחמים-נזירים! אנחנו הסיירים אמורים לקבל את כל הבנות! איזה מין מערכה זאת? וחוץ מזה מה איתי? מה לא כתוב בדף דמות שלי שאני ממיס לבבות?...."

פרנג'ין המתין בסקרנות דרוכה ושאל את עצמו - "פלאדינים שמחזרים אחרי רוחות, מכשפים שרוצים שישתלטו עליהם, גמדים שמדברים לגרזנים שלהם, הוביטים עם אובססיה לתיקים וחבלים וסיירים עם קנאת פין - מה לעזאזל אני עושה כאן? אני בן האלולי, זה שאמור להציל את העולם מכלייה על ידי גורם רוע לא יודע....זה עניין רציני, מה לי ולחבורה הזאת?"

ובוגלאגו (שהוא כאמור אחד משלושת הגיבורים האמיתיים של המערכה לצד קיה והתיק של ז'נה, והאינטלגנטי ביותר - גם ביחס לחבורה, למעט פרנג'ין אולי) - חשב:"לעזאזל, שוב מפלצת בלי עצמות! טוב לא נורא, אולי היא בכל זאת תיכנס אל תוך המכשף והפעם ירשו לי לאכול אותו סוף סוף...."

ובנימה יותר רצינית -

החבורה התיישבה במקומה, בעוד אאורוס מחליף מילים עם הרוח. היה ברור שהוא כבר הרשים אותה בעצם העובדה שהוא אמיץ מספיק בכדי לעמוד מולה בלא שהפחד יחדור אליו וישפיע עליו. לרושם הראשוני הרב, התווספה עד מהרה הערכה לנוכח טוב ליבו, נדיבותו הרבה ודיבורו המנומס והמתחשב.

היא הציעה להם כל עזרה שיבקשו. מבלי להסס, היא הטילה לחש כלשהו וסיפרה לז'נה כי תיקו נמצא במרחק לא רב מכאן במערה כלשהי בג'ונגל. לבראדור ופרנג'ין היא הציעה לתרגם את מדריך האלכימיה שמצאו, כדי שיוכלו להיעזר בו להכנת תכשירים אלכימיים שונים; היא ריפאה בלחשים את פלגטון וגונד; ורק אאורוס, סירב לקבל ממנה כל עזרה, דבר שרק גרם לדמותו להתחבב עליה יותר.

לאחר חילופי דברים נוספים, הם ביקשו ממנה מידע על מה יש בהמשך המצפה. היא ניסתה להתחיל לדבר, אבל פרצה בבכי. רק לאחר שעות רבות בהן אאורוס ניחם אותה, היא נרגעה והצליחה לדבר בבהירות (אם כי גם אז, בתוגה גדולה ותוך כדי "הפסקות השתנקות" מרובות) - היא חשבה שהסכנה הכי גדולה במצפה היא רוחו של משפלארנומאראן Meshflarnumaran), אהובה לשעבר, וכעת אויבה בנפש (כמובן שהיה צריך לעצור ולהסביר, שזה ההוא מהשיר, שכנראה בגד בעמו וחובתו והפך מרצונו לרוח ובעקבות זאת היא נאלצה להפוך לרוח גם כן, מכיוון שגורלו קשור בגורלה......).

היא המשיכה ואמרה שהוא שוכן בהמשך המצפה ושהוא כנראה זיהה אותם ועוקב אחריהם. לדבריה הוא מטיל לחשים רב עוצמה שנוהג לזמן יצורים מסוגים שונים בכדי להילחם באויביו (לפי מיטב הבנתה כמה מהיצורים החזקים ביותר שתקפו אותם, היו כאלה שהוא זימן נגדם, ביניהם השד מרובה הזרועות). לפי הכרתה אותו, עד עתה הוא בעיקר בחן את כוחותיהם ויכולותיהם, וכעת הוא ינסה לתקוף בעוצמה יותר גדולה - שוב, בעיקר באמצעות יצורים מזומנים (לדבריה, כמעט בשום אופן הוא לא יחשוף עצמו בקרב גלוי).

כששאלו אותה לנקודות תורפה, היא אמרה שהיא לא מכירה כאלה - לפני מותו הוא היה בעל עוצמה מרובה, כעת משנוספו לו כל היכולות של רוח רפאים, הוא עוד יותר חזק. היא אמרה שהיא יכולה לגונן עליהם כל עוד הם בקרבתה, אבל שהיא לא יכולה לעזוב את המסדרון בו היא שוכנת (בניגוד אליו - שככל הנראה יכול לנוע בכל רחבי המצפה).

לאחר שסיימה לספר את שידוע לה, היא הפצירה בהם שוב ושוב שלא להתעמת איתו. בשלב זה אאורוס הודה לרוח, ופרש להתייעצות עם החבורה.

חלק 31: זכוכית שבורה

לאחר הקרב עם רוח הרפאים, המשיכה החבורה בטיהור המחומש השלישי ואחריו הרביעי והחמישי ולבסוף, כעבור כמה שבועות של קרבות מתישים, השלימה את טיהור הקומה הראשונה. בהגיעה לקומה השנייה נתקלה באיום חדש שטרם הכירה.

בעוד החבורה מתקדמת לאיטה, החל האויר מולה להתגבש לכדי יצור דמוי אדם בגובה מטר וחצי. עורו של היצור היה מחוספס ובצבע אדום כהה. היו לו 6 זרועות, ובכל אחת אחז מאכלת פלדה. על גבו היו שתי קשתות מצלבות ואשפות חצים. הוא פנה לחבורה בשפה לא ברורה ורק לאחר שבראדור הטיל לחש מתאים, מתוך אחת המגילות שמצאו במצפה, ניתן היה לתקשר איתו.

היצור התנהג ביהירות מרובה (שכמו שהחבורה תלמד אופיינית לשדים). הוא דרש מהחבורה למסור לו את כל החפצים המיוחדים שמצאה במצפה, בתמורה לכך שלא יהרוג אותה. בני החבורה הסתכלו זה בזה והשיבו מיד - גונד הסתער בזעם ואאורוס פגע בו בחץ שכמעט הרגו. החבורה כיתרה את היצור ופגעה בו קשות. אלא שאז הוא נכנס לפעולה. במהירות מדהימה הוא החל תוקף באמצעות 6 זרועותיו. בתוך שניות אחדות, נפלו כמעט כל בני החבורה פצועים ומחוסרי הכרה - ז'נה, גונד, פלגטון ובוגלאגו. היצור המשיך וזינק לעבר אאורוס וחבט בו בעוצמה שכמעט והפילה אותו על הרצפה. למרבה המזל הוא לא הצליח לפגוע בבראדור שהרגו בלחשיו.

החבורה התאוששה במהירות (הרבה בזכות פרנג'ין ושיקויים קסומים שנמצאו עד כה בכוכים/חדרים). על גופו של השד נמצאו שני צמידים קסומים שהעצימו את יכולות הסיוף שלו. פלגטון לבש אותם והחבורה המשיכה הלאה - כשהיא ממשיכה להיתקל בעוד מפלצות "רגילות" למקום - יסודנים, צמחים טורפים וחרקים גדולים.

במחומש השני, בהגיעם לאחד הכוכים/חדרים, נתקלו בני החבורה בפסל זכוכית יפהפה בצורת אישה. הפסל היה בגודל של אדם, וכולו טלאי זכוכית מכל מיני צבעים שיצרו מעין ויטראז' צבעוני ומהפנט. לרגע עמדו בני החבורה ובהו בפסל ואז נכנסו. אם כניסתם לכוך, הפסל החל לנוע ותקף אותם. הוא פצע אותם באמצעות צפורני ידיו החדות כתער (או ליתר דיוק חדות כמו זכוכית שבורה....). החבטות החוזרות ונשנות של החבורה בפסל נראו כאילו לא משפיעים ונבלעים על ידי יכולת קסומה כלשהי. רגע לפני שהחליטו לסגת, גונד זרק את מגינו, תפס את גרזינו בשתי ידיו, ולקול צרחותיו ("אתה מסתובב עם כוסיות שלא מסוגלות להרוס פסל זכוכית ואח"כ אתה מתפלא למה אתה הופך לכוסית בעצמך! - אחת יורה עליו מקלות מחודדים, השני מנסה לדקור אותו בסיכות......תפסיק להיות כוסית!!! - תפוס אותי בשתי ידים ותשבור את הדבר הזה!!!") היכה בפסל וניפץ אותו לרסיסים.

המחומשים הבאים היו "שגרתיים" אף הם - עוד יסודנים צמחים טורפים מכל סוג ומין העולה על הדעת - זוחלים, מעופפים, קופצים, נעים בטלפורטציה, מכים, חותכים, דוקרים, נושכים, מועכים, רומסים, מקישים, עוקצים, שורפים, צורבים, מקפיאים, משתקים, מפוצצים....הכל!

בכוכים/חדרים, נמצאו עוד עצמות של אלפים, ועוד שרידי כלים וחפצים שונים ומשונים ביניהם - טלסקופ קטן, סרט ראש ועליו זכוכית מגדלת ויהלום המטיל אור מרוכז, מספר תכשיטים מפוארים, בזיך זכוכית וענבר, שני ספרים עתיקים מעוטרים בכסף וזהב, באחד מידע על אלכמיה ובשני מידע גיאוגרפי כולל מפות מרהיבות ולוח שיש ועליו טקסט כלשהו חרוט בזהב. לצערה של החבורה, היא לא הייתה יכולה לקרוא אף אחד מהם....(היה זה אחד הרגעים, בו הצטערו כי לא הקשיבו לליקאנו שתמיד הייתה מנסה להכניס מעט בינה לראשיהם, בעת שהם רק רצו לצאת להרפתקאות).

עם היכנסם למחומש החיצוני בקומה השלישית שמעה החבורה קול אישה שרה. היה זה קול צלול ועדין בצורה לא אנושית, אך עם זאת נמוך, חזק מלא עומק ועוצמה חודרת. נדמה היה שהקול והמוסיקה חלחלו אליהם לא רק דרך האוזניים, אלא דרך הגוף כולו - החבורה לא רק "שמעה" את השיר אלא חשה בו ממש.

הייתה לו איכות מוזרה שגרמה לו להישמע ולהרגיש מלא חום ורוך, ואם זאת קר, קשה ומצמרר בעת ובעונה אחת. שלם ומלטף כמו רפרוף משי עדין, ואם זאת מרוסק ושורט כמו זכוכית מתנפצת. כל תו ומילה היו כרסיס מנופץ של חלון צבעוני המחזיר את האור העובר דרכו וצובע אותו בגוון כלשהו ויחד עם זאת, יצרו תמונה שלמה סימטרית והרמונית ממש כמו בקליידוסקופ. למרות שהצלילים היו יפים וענוגים להפליא, הם היו גם מפחידים ומקפיאי דם לפרקים.

ה"אישה" שרה בשפה לא ידועה לחבורה, אך נראה היה שבאורך קסום המילים חדרו כה עמוק אל מוחותיהם, עד כי יכלו להבין את משמעותן. מכיוון ששמעו כבר שירה קסומה בעבר, הם ידעו שלא מדובר בשיר רגיל, אלא בכזה בעל תכונות מיוחדות (מעבר לאלה של הזמרת כמובן, שהיה ברור שאינה אנושית). וזהו השיר ששרה -

מידי עזה היתה אהבת פולרארשיריהאן
יציבה, טהורה ונצחית כיהלום איתן
לו רק אהובה היה כמוה נאמן
להקריב את חייו ומותו מוכן
בלי לשאול מדוע, מתי והיכן

וכשהרשע הגיע מאיים להשמיד
כל נושם ודומם ופורח להכחיד
עמדו על משמרתם נכונים כתמיד
להציל ולו רק יצור אחד ויחיד
למען יחזור וילבלב בעתיד

אך אהבתה היתה עזה משלו
וכששמעה כי הרשע יגיע בלילו
סירבה להשלים עם מר גורלו
הזעיקה בדבר שווא ששקר כולו
וכינסה במצפה את כל חילו

אפס, כי לזאת הרוע המתין
נשקו וכוחו רק לכך הכין
בשנייה מבלי שאיש יבין
נפרצו הסכרים הלילה הלבין
נקטלו כל צופה וחייל וקצין

ואהובה על מותו מאן לוותר
נכנע לתועבה ממנה נשבע להישמר
לבן רשע הפך ואותו פיאר
והיא לצדו נאלצה להישאר
בפשע אהבתה לנצח להרהר

בסיימה לפזם את מילות השיר, הישות, המשיכה להמהם בקולה את המוסיקה של היצירה, ולנגנה בכלי שנשמע כסוג של נבל רוח.

החבורה, התקרבה למקור הקול בזהירות ובנשקים שלופים (יותר מאחד מהם חש כי מדובר ברוח רפאים - בוגלאגו לא הפסיק לנהום והאחרים חשו לא בנוח). באורח פלא, נראה היה שהמחומש הזה ריק מכל מפלצת (למעשה לא באורח פלא, אלא בגלל אותה ישות, אבל על כך מיד).

בהגיעם לאחת מפינות המחומש, אותה פינה מעבר לה נשמע הקול קרוב מאוד, פסקה לפתע השירה, והישות אמרה באותו קול מורכב שבו שרה (שוב במילים בשפה שאינה מוכרת, אך שיכלו להבין באופן פלאי) - "אנא, בני תמותה יקרים! אל תתקרבו אליי, מראי לבדו עלול להביא למותכם, הישארו רחוקים, אנא מכם!"

חלק 30: הרוח הראשונה

לאחר טיהור המחומש השני, וגילוי המתווה הכללי של המבנה החליטה החבורה לצאת שוב, כדי להניח בחוץ את שרידי עצמות שוכני המצפה שמצאו ולנוח (גם הפעם אאורוס הציע לנוח בתוך המצפה וז'נה הטיל וטו גורף). אלא שאז התברר להם שבעת שטיהרו את המחומש השני, הפתח החוצה, במחומש הראשון החיצוני נחסם על ידי צמח טורף ענקי, שלא ברור אם הגיע מחוץ למצפה או מתוכו. הם ניסו לתקוף אותו ממרחק, אולם הוא כמעט ולא נפצע על ידי נשקיהם ולחשיהם. רק לאחר כמה ימים של לחימת התשה, הם הצליחו להורגו (וכשאני אומר לחימת התשה אני מדבר על שתי רמות - אחת של החבורה נגד הצמח ושנייה של ז'נה נגדי ונגד החבורה, או כמו שהוא ניסח את זה "לישון בתוך מקום מסריח ומחניק שאין בו אף חבל נורמאלי? השתגעתם? נו כבר, מתי יוצאים?...").

כשיצאו כעבור כמה ימים, נאיל כבר לא הייתה שם. הגמדים סיפרו שהיא המשיכה להזדקן באופן מואץ. בוקר אחד, בזמן שהיא התפללה ליד יסודן האויר, הוא שלח אליה שלוחת אויר דחוס (ממש כמו שקרה כשהיא נסתה לתקשר איתו עם הגעתם למקום) והיא פשוט נעלמה, מותירה אחריה את כל חפציה ובגדיה מלבד התליון שלה. בכך תם למעשה סיפורה של נאיל גבירת היסודות (לפחות עד לרגע זה), היא תופיע עוד פעם אחת בעקיפין בהרפתקאות הבאות, אבל כנראה שבמערכה הזאת היא לא תופיע עוד לעולם (אלא אם כן השחקנים יחליטו לעשות משהו שיגרום למפגש נוסף איתה - במכוון או במקרה, אבל כמו שכבר ציינתי זה לא סביר מסיבות של מכאניקת משחק).

לאחר העלמותה של נאיל, החבורה החליטה לנוח כמה ימים מחוץ למצפה (הלחימה בצמח הטורף התישה אותם כמעט לגמרי מבחינה פיזית, והנדנודים של ז'נה, מבחינה נפשית). במהלך הימים האלה הם המשיכו להתקרב אל הגמדים ולהתיידד איתם. כמובן שיחסם של הגמדים השתפר עם כל פריט שהוצא מהמצפה וניתן להם במתנה - הדברים שנשארו שמישים אמנם היו מעטים, אבל כולם באיכות מעולה - הנשקים, המגינים, השריונות והכלים שונים, היו כולם מעשה ידי אומן, ואפילו הפשוטים שלהם היו מעוטרים בדוגמאות וציורים שהיו מלאכת מחשבת שכמותה הם והחבורה לא ראו עד אז. גם לחבורה שגדלה בבידוד מוחלט מהעולם החיצון, וכסף היה מושג ערטילאי ומופשט עליו הם למדו רק מסיפוריה של ליקאנו, היה ברור כי בכל מקום תרבות, מחירם לא יסולא בפז. אם כל חפץ שהוצא וניתן לגמדים, נראה היה שהם משילים כמה שנות זקנה והופכים, עליזים, מלאי חיות, חברותיים ודברנים יותר....

וכך לאחר שהגמדים "נפתחו" הם החלו מספרים יותר על קורותיהם. מכיוון שהם יצאו לדרך גמדים צעירים, ואת רוב חייהם בילו באזור, הם לא דיברו הרבה על מקום הולדתם, שהיה כעת לא יותר מזיכרון עמום ורחוק. אבל הם כן הרחיבו יותר על חייהם הנוכחים. הם סיפרו כי במקור היו חבורה שמנתה 40 גמדים ומחציתם מתו במשך השנים מלחימה ומחלות. הם הוסיפו כי זמן קצר לאחר הגיעם למקום, כשהסתבר שהם יצטרכו לשהות זמן רב לפני שיכולו להיכנס למצפה, אם בכלל, הם החליטו לבנות להם בסיס. לאחר חיפוש ממושך, הם מצאו מכלול של מנהרות תת קרקעיות והחליטו להשתקע בו. במשך שנים הם הרחיבו את המכלול לכדי מבנה תת-קרקעי גדול ומבוצר בן כמה קומות. הם אפילו הקימו בקומה התחתונה סדנת מלאכה למתכת (לדבריהם, לא היה להם אומנם מתכות לעבד, אבל היה צורך דחוף בבניית סדנה שתאפשר לתקן את השריונות והנשקים שלהם, שהלכו והתפוררו עם השנים משימוש וחלודה).

לפני כמה חודשים, הגיע לאזור שד רב עוצמה שהוא חצי אדם חצי נחש, כולו עשוי אש לוהטת. הוא הרג כמה מהם ודרש מהם לשרת אותו. כמה מהגמדים הסכימו והוא התיישב במכלול כשהם הופכים למשרתיו. השמונה, היו אלה שסירבו להיכנע והם עזבו את המקום והקימו מחנה ארעי באזור המצפה. לאחר ששמעו את סיפורם, אאורוס אמר להם שלאחר שיסיימו לטהר את המצפה, הם יעזרו להם להשיב את המבנה.

לאחר שסיימו לנוח, החבורה נכנסה שוב למצפה ונערכה להמשך הטיהור. בהגיעה למחומש הפנימי השלישי בקומה הראשונה, הם נתקלו לראשונה ברוח רפאים - שמו (כך יגלו מיד) היה פאיושהארהנואמרנאהרימיורהאן (Payohoshharhanomrnaharimyurhan), עד כמה שניתן להגות שם אלפי בשפתנו.... הוא היה מת מזה זמן רב, אבל רוחו עדיין נותרה בחיים. שיערו היה לבן ועיניו צהובות, כמו רוב האלפים מראהו היה נאה מאוד לעיניים אנושיות, והוא לבש טוניקה לבנה פשוטה.

כדרכן של רוחות רפאים הוא ריחף כמה ס"מ מעל רצפת המצפה. המראה שלו בלבד היה מספיק כדי לגרום לרוב בני החבורה פיק ברכיים. כולם, מלבד אאורוס, שנראה היה כחסין מפני פחד, כולם התמלאו בחילה עזה. הילה של רוע על טבעי קרנה ממנו, והקבס עלה בגרונם, בעוד ידיהם ורגליהם רעדו ללא שליטה. רק בזכות כוח רצון עצום, והשראה אלוהית שהעניק להם הפאלאדין, הם הצליחו להימנע מהתעלפות והתמוטטות או מלברוח בריצת אמוק מהמקום.

הרוח לא המתינה ותקפה מיד. היא החלה גורמת לחפצים שונים לעוף בכוח רב לעבר בני החבורה, ולגרום להם פציעות חמורות. ברגע זה גודנודלן כאילו התעורר משיתוק הפחד הראשוני, הסתער על הרוח, ובאופן פלאי הצליח לפגוע בה בגרזנו. האחרים הצטרפו אליו, אך לא היו ברי מזל כמותו - חציו של אאורוס ולהביהם של פלגטון וז'נה לא הסבו לו שום נזק וכך גם נשיכותיו של בוגלאגו. במשך כמה רגעים, נראה היה כי הקרב אבוד - הרוח פצעה את החבורה יותר ויותר וכמעט לא נפגעה, היא החלה צוחקת בקול מצמרר וצווחת "מותו בני תמותה! מותו!". אלא שאז החל בראדור משלח בה לחשים. בניגוד לנשקים הגשמיים, הלחשים פגעו בה קשה. הרוח הפסיקה לצחוק ופני האלף הנאים שלה התעוותו. היא התמלאה זעם, הסתערה לעברו ולפתע נדמה היה שנעלמה.

שקט השתרר, כשהחבורה ניסתה להבין האם חיסלה את הרוח, או שקרה דבר אחר. אלא שאז עיניו של בראדור השתנו, וצחוק לא אנושי החל בוקע בפיו, אומר בקול הרוח - "מותו בני תמותה! מותו!". חוסר ההבנה, והבלבול הראשוניים השתנו באחת כשהפאלאדין חש ביכולות שלו כי הרוח השתלטה על בראדור וצעק זאת לחבורה (האמת, לא היה צריך להיות פלאדין כדי להבין את זה, אבל הם כנראה לא היו מרוכזים...). בשלב זה פרנג'ין וז'נה החלו מוציאים מאמתחתם מים קדושים שניתנו להם על ידי נאיל והתכוננו להטילם. אבל בראדור/הרוח נעלם מעין.

שוב השתררה דממה, לפתע הופיע דמותו של בראדור ממרחק, פגעה בלחשיה בחבורה, ונעלמה מיד שוב. אאורוס החל משתמש ביכולולת הפאלאדין שלו כדי לחוש במיקומו של בראדור/הרוח. הוא כיוון לשם את לוחמי החבורה, ובמיוחד את בוגלאגו, שבזכות חוש הריח שלו, יכול היה לחוש במיקומם של יצורים בלתי נראים בטווח קרוב ולהילחם בהם. לאחר דקות ארוכות בהם בראדור/הרוח נעלם לפרקים, פוגע בחבורה ואז נעלם שוב מעין, ובני החבורה מצליחים בהכוונתו של אאורוס לסגור עליו מידי פעם ולפגוע בו לפני שהוא נעלם ומחתמק שוב, בראדור נפל מחוסר הכרה, לא לפני שפצע אנושות את פלגטון, גונד ובוגלאגו. ברגע שנפל, הרוח יצאה מתוכו, אלא שאז פרנג'ין וז'נה הטילו עליו מיים קדושים שגרמו לו להיעלם בצרחות פראיות, תוך שהוא נמוג אל תוך האוויר.

לאחר שבראדור שב להכרה, היו לו בשורות מרות - בעת שהרוח שכנה בתוכו הוא הצליח ל"הקשיב" לחלק ממחשבותיה. מתוךאלה ניתן היה להסיק שהרוח נוצרה באופן כזה, שלא ניתן באמת להורגה, אלא רק לגרום לה להיות חלשה מידי מכדי להיות מסוגלת לעשות משהו, לתקופה שבין כמה ימים לכמה שבועות. במילים אחרות - הרוח לא באמת מתה אלא רק הפכה חסרת ישע באופן זמני ותוך זמן קצר היא הייתה אמורה לשוב במלוא כוחה.

בראדור אמר כי לפי הבנתו (ממה שקלט בעת שהרוח הייתה בתוכו), הדרך היחידה "להרוג" לגמרי את היצור היא לפתור את ה"בעיה" שבגללה נגזר עליו לחיות כרוח. במקרה הזה להשלים את טיהור ותיקון המצפה. כמובן שכל עוד החבורה לא סיימה את המלאכה, הוא עלול לשוב ולתקוף אותה, ברגע שכוחו יתחדש. בראדור המשיך וציין, כי מהקשבה למחשבות הרוח, עלה כי יש עוד כמה רוחות ששוכנות במקום, שהן חזקות ורבות עוצמה יותר ממנו. בניגוד למפלצות האחרות שפגשו, הן בעלות תבונה ויכולת כישוף רבת עוצמה. והן יודעות מה החבורה מנסה לעשות ויפעלו בכל כוחן כדי למנוע זאת.

חלק 29: מספרים, חידות, ארכיטקטורה אלפית ואינסטלציה

במשך השבועות הבאים, החבורה ניסתה למצוא כיצד אפשר להמשיך אל תוך המצפה אך ללא הואיל. בינתיים, נראה היה שנאיל החלה לעבור תהליך של הזדקנות מואצת - שיערה האפיר, עורה התקמט והזקין, היא נעשתה חלשה מיום ליום. בכל פעם שמישהו מהחבורה שאל אותה לפשר הדבר, היא אמרה כי זה המחיר שהיא שילמה על מה שעשתה החלה בוכה וסירבה להוסיף (אני מזכיר כאן משהו שאני לא חושב שציינתי - אבל בזמנו כשאאורוס מת, נאיל ציינה מספר פעמים ש"זהו המחיר שהיא משלמת על משהו שעשתה" והייתה מלאה חרטה ויסורים). מסיבות משחקיות חיצוניות, השחקנים לא המשיכו לתחקר אותה והיא המשיכה לדעוך. כאן אני עוצר שנייה וחייב לומר משהו "אוף פליי" -

למרות שנאיל ובאן היו אמורות להיות אחיותהם, שכן הן גדלו איתם מינקות, מעולם לא הצלחתי ליצור קשר אמיתי בינן ובין השחקנים ואכפתיות אמיתית מצד השחקנים לגורלן (אפילו פחות מלורמין וליקאנו, שגידלו אותם - שגם לא היו בראש מעייני רוב השחקנים, אם כי לשמחתי גם לא זכו להתעלמות ולאדישות מצד אף אחד ואפילו לקשר ויחס די טוב עם אחדים). אני לא אפרט יותר, כי זה עניין חיצוני משחקי בין שה"ם לשחקנים. בכל מקרה יש לי, והייתה לי ביקורת קשה מאוד על הדרך בה שיחקו רוב השחקנים בתחום הזה, אבל יותר מכל יש לי ביקורת על עצמי - נכשלתי איפשהו במהלך הדרך בניסיון ליצור תחושה של דמויות עגולות ומלאות ולקשור אותן לדמויות השחקנים - כמו ברוב המקרים מסוג זה, האשמה אולי משותפת, אבל האחריות היא רק של השה"ם.

חזרה למשחק -

החבורה המשיכה לנסות ולמצוא דרך להגיע לשאר חלקי המצפה. במשך שבועות ארוכים הם סרקו כל סמטימטר לאורך צלעות המחומש שטיהרו, ולא מצאו סימן לפתח כלשהו. בשלב זה מישהו (אני לא זוכר מי, אבל הכי סביר שזה פרנג'ין - כי הוא תמיד פותר בערך שישים אחוז מה"חידות" ואחר כך השחקנים של גונד או ז'נה שפותרים את שאר 40 האחוז - אאורוס ובראדור לא טובים בחידות ופלגטון פותר דברים רק במקרים נדירים ביותר וגם אז, רק כשהוא לגמרי לא מבין את השאלה/חידה וחושב שהוא צריך לענות על משהו אחר לגמרי......), עלה על כך שייתכן שיש קשר בין התנועה בתוך המצפה להולגראמה של המספרים המופיעה באור זוהר ליד התקרה ומשתנה אחת לשעה. בפעם הבאה שהופיע מספר כלשהו, הם הלכו אל החדרים/כוכים שהתאימו למספר (הם לא ידעו את נקודת האפס ולכן ניסו את כל האפשרויות ההגיוניות) אולם ללא הואיל.

בשלב הבא הם חשבו שאולי יש למספרים משמעות אחרת מסתם מספרי חדרים. במשך זמן רב הם עקבו אחר המספרים שלא הצליחו למצוא תבנית. הדבר היחיד שהם שמו לב אליו הוא שהספרות 8 ו-9 לא מופיעות. רק לאחר הארה משמיים, או יותר נכון הערה של נאיל (או למען האמת, השה"מ המעוצבן שצעק להם את זה בפרצוף), הם הבינו את הפיתרון - הספירה של דרי המצפה בעלי 4 האצבעות בכל יד היא על בסיס 8. לכן המספרים שהוצגו על התקרה לא היו אלה שהם חשבו בבסיס 10 שלנו (הערה נוספת - גם אחרי שהשה"מ צעק את זה לשחקנים בפרצוף, היה צריך להסביר לכמה מהם שוב את כל העניין - יותר מפעם אחת ואני לא אגיד מי, רק שהם המצפן המוסרי של הקבוצה - אבל כמו שאתם יודעים פאלאדינים וסיירים, לא אמורים לחשוב, רק להיות יפים ולהילחם - ותגידו מה שתגידו על השניים, את זה הם עושים מצוין....).

בתוך דקות אחדות השחקנים ביצעו המרה של המספר הנוכחי על התקרה מבסיס 8 ל-10 וחיפשו את החדר/כוך המתאים ו....הפלא ופלא, הסתבר שהדופן של הקיר לצד כוך/חדר זה הפכה לסוג של שער שמוביל למקום אחר - מחומש מסדרונות נוסף קונצנטרי למחומש בו הם היו.

מיד בהגיעם לתוך המחומש הפנימי, הם הותקפו שוב בידי יצורים שונים ויכלו להם. שוב הם התקדמו לאורך המחומש, מטהרים את החדרים/כוכים, אוספים את כל מה שנותר שלם ומוציאים את שרידי שכוני המצפה החוצה. הלחימה הייתה כל כך אינטנסיבית עד שמידי פעם הם נאלצו לצאת החוצה, לנוח ולהתרפא בטרם ישובו (האמת שאאורוס התעקש לשהות תקופות של כמה ימים במצפה, כדי להאיץ את סיום המשימה, אבל ז'נה לא היה מוכן לישון בתוך הזוהמה והסירחון של המצפה, בעקשנות לא אופינית אך בלתי ניתנת לשבירה, הוא פשוט כפה את דעתו פעם אחר פעם על החבורה והם יצאו כמעט כל יום החוצה). כך רק לאחר שבועות ארוכים של לחימה ומנוחה, טוהר המחומש השני מכל המפלצות.

בשלב זה, החלו להופיע על קירות המצפה חידות בכתב סטארי. הן הופיעו בדרך פלא לא ברורה, וברגע שהחבורה פתרה אותן הן נעלמו. היו אלה מאה החידות של אדון הג'ונגל (או יותר נכון -64 החידות, שכן גם הוא ספר בבסיס 8...). אני עדיין שוקל אם לפרסם אותן, כי ייתכן שאני ארצה להשתמש בחלק מהם בעתיד במערכות אחרות. אם אני כן אפרסם, זה יהיה בבלוג אחר שלי המוקדש לחידות (Driled) אליו אפשר להגיע מהקישורים בצד הבלוג הזה.

לאחר טיהור המחומש הפנימי, החבורה גילתה כי יש בו מעבר למחומש פנימי נוסף וירידה למחומש שנמצא מתחתיו. כך החלה להתברר התוכנית הכללית של המבנה -

בהיטל צד המבנה ייראה כמו פרמידה הפוכה בת חמש קומות. במבט על יתברר כי מדובר במבנה של מחומשים קונצנטריים, במספר משתנה בכל קומה. בקומה הראשונה יש חמישה מחומשים אחד בתוך השני. בראשון אורך כל צלע ב-200 מטר, בשני כ-160 מטר, בשלישי כ-120 מטר, ברביעי כ-80 מטר, בחמישי, שהוא גם הפנימי ביותר, כ-40 מטר. בקומה השנייה יש ארבעה מחומשים בלבד (באורך צלעות של 160, 120, 80 ו-40) , אח"כ שלושה, עד הקומה האחרונה, התחתונה ביותר שנמצאת עמוק בתוך האדמה ובה מחומש אחד קטן (40 מטר כל צלע שלו).

מכיוון שהתנועה בין מחומש למחומש היא דרך סוג של שער קסום (בבחינה של מטילי הלחשים נראה היה כאילו, המבנה מאפשר לחבורה לעבור דרכו, בצורה פלאית. היה זה סוג קסם שאיש מהם לא הכיר), לא ניתן היה לקבוע בוודאות מה הגובה המפריד בין כל קומה וחשב את העומק של המבנה. כאמור, בכל קומה היה מספר משתנה של "מעברים" שגם הם נעו בצורה ראנדמולית לאורך הצלעות השונות.

בסה"כ בכל המבנה יש 960 כוכים/חדרים, דבר שהעיד ככל הנראה על מספר האלפים ששכנו במצפה (קוריוז אחד שאני אציין כאן, שקשור לאמינות של בניית "מבוכים" - רק לאחר כמה מפגשים השחקנים שמו לב שאין חדרי שינה ומיטות. הם כמובן חשבו בתחילה שזה ליקוי בתכנון מצד השה"ם והייתי צריך להזכיר להם שמדובר באלפים שלא ישנים. הם לא שמו לב לחסרונה של מערכת ניקוז ובתי שימוש, אם כן הם כנראה שוב היו מבטלים את זה כפגם תכנוני ולא מבינים שזה אומר משהו על הגזע האלפי בעולם שלי- "רמז, רמז".....).

חלק 28: עסקים, שיכר ובשר

לאחר הבהרת המשימות, החבורה ניגשה לבצע את הראשונה שבהן - כניסה וטיהור המצפה.

כזכור, ז'נה הצליח לאתר חמש דלתות שקועות באדמה, בכל אחת מפינות המחומש. כל דלת הייתה בצורת ריבוע, שאורך כל אחת מצלעותיו שלושה מטר. הן היו חלקות כמעט לגמרי ועשויות ממינרל כלשהו שאינו מוכר לחבורה (סוג של שילוב בין מתכת לאבן). בפינה של כל אחת מהן היה תחריט בצורת יד אנושית עם ארבע אצבעות. הדלתות היו נעולות במנגנון קסום וככל הנראה לא ממולכדות. ז'נה ניסה לשווא למצוא מנעול, ולאחר שעות של בדיקה הגיע למסקנה חד משמעית - אין מנגנון פתיחה מכאני, הדרך לפתוח אותן היא להכניס יד לשקע המתאים (כמובן שמדובר ביד של מישהו ספציפי שניתן לזהותו, סתם יד לא תועיל...).

ז'נה המשיך לבדוק את הדלתות עוד כמה שעות והגיע למסקנה, שעם מעט סיוע הוא יכול לנסות ולפרוץ את אחת הדלתות, באמצעות מניפולציה של המנגנון הקסום (שזה מה שז'נה אומר תמיד - בלי קשר לכמה זמן לוקח לו לבדוק....). פרנג'ין הטיל עליו מספר לחשים שהעצימו את כוחותיו ונאיל ברכה אותו למזל והוא ניגש למלאכה. לאחר כישלון בדלת אחת, הוא הצליח לפתוח את הדלת השנייה, לא לפני שכמעט נהרג בפיצוץ עז (הסתבר שהדלתות כן היו ממולכדות, אבל לפי מטב המסורת שלו, ז'נה לא איתר את המלכוד, ולפי אותה מסורת ממש הצליח להימלט כחוט השערה מהפיצוץ...).

הדלתות הובילו לגרם מדרגות שירד כמה מטרים אל תוך האדמה והתחבר לפינה של שני מסדרונות (שתיים מצלעות המחומש). גודל המסדרונות היה זהה - רוחב וגובה של 6 מטר. המקום כולו היה מואר באור יום, ובדיקה מהירה של מטילי הלחשים העלתה כי מדובר בקסם שפועל על כל המבנה. בכל מקום בו עמדה החבורה נראה היה כי צמוד לתקרה, מופיעה הולוגראמה של מספר חד או דו-ספרתי שהתחלף אחת לשעה בצורה ראנדומאלית.

המבנה היה עשוי מסוג של אבן לא מוכרת. הקירות, הרצפה והתקרה היו מכוסות אבק, טחב, צמחים מטפסים, והפרשות של חרקים ומכרסמים קטנים. בדיקה יותר מדוקדקת העלתה שמתחת לשכבת הלכלוך/טחב/אבק ו"ג'יפה" כללית, כל המשטחים היו חלקים באורח בלתי טבעי (ממש מלוטשים כמו זכוכית) וקרים מאוד. נסיונות של גונדולן "לחצוב" בקירות עלו בתוהו, והגרזן שלו אף החל לצעוק בכאב וגרם לו להפסיק לנסות.

לאורך הדפנות הפנימים של המסדרונות היו ערוכים במרחקים קבועים של 6 מטר, ספק כוכים ספק חדרים ברוחב 6 מטר שנכנסו אל תוך קיר המסדרון לעומק של 3 מטר. בכל כוך/חדר כזה, היו כיסא, שולחן ומדפים - כולם עשויים מאותו חומר של המבנה וכלם מחוברים אליו. בתוך החדרים/כוכים הראשונים (דבר שיהיה נכון מכאן והלאה בכל המצפה), מצאה החבורה שרידי עצמות של יצורים דמויי אנוש; כלי נשק ושריונות מכל סוג ומין אפשרי (רובם במצב רע מאוד, אבל כמה במצב שלם ובדדים אף במצב שמיש), לוחות חמר כתובים, ספרים ומגילות עור ונייר (גם, רובם במצב מפורר ורק מיעוטם במצב קריא ושמיש) - כולם היו כתובים באלפית (שפה שאף אחד מבני החבורה לא יכול היה לקרוא); בקבוקונים, בזיכים ומכלי חרס וזכוכית ממגוון סוגים וגדלים, חלקם עדיין מכילים נוזלים ומוצקים ממינים שונים (בעיקר חומרי גלם ותכשירים אלכימיים) וחפצים נוספים (כלי תאורה, כלי עבודה, תכשיטים וכד') ממתכת, חרס, אבן וזכוכית.

החבורה נערכה במבנה קרבי והחלה צועדת אל תוך אחד המסדרונות ובודקת את תכולת החדרים/כוכים, תוך שהיא אוספת את שרידי עצמות, יושבי המצפה וכל דבר שנותר במצב שימושי. רוב הכוכים היו ריקים מיושבים, אבל מידי פעם שכנו בהם יצורים מסוכנים שהחבורה נאלצה להילחם בהם - יסודנים פראיים של אש, אדמה, אויר ומים שהגיחו מתוך הקירות; נחילי חרקים ענקיים וארסיים שהגיחו מהחשכה; צמחים טורפים; מפלצות משונות בעלות יכולת טלפורטציה, שהופיעו משום מקום ותקפו - לכלום מכנה משותף אחד - כולם היו יצורים שיכלו להיכנס למצפה שלא דרך הדלת החסומה ולשכון בו למרות שהוא היה כמעט אטום.

לאחר כמה ימי לחימה ארוכים, קשים ומורטי עצבים (במהלכם נאלצה החבורה לא אחת לצאת החוצה כדי להתרפא ולהינפש), טוהר כל המסדרון שכזכור, היה מחומש שאורך כל צלע שלו הוא כ-200 מטר. היה ברור לחבורה שזהו רק חלק קטן מהמצפה, אלא שלמרות חיפושיהם הרבים הם לא הצליחו למצוא פתח המוביל להמשך המבנה. לאחר זמן מה הם יצאו החוצה בכדי לנוח ולטקס עצה.

בעודם נחים מחוץ למחנה, התקרבה אליהם בדידוי, הקבוצה המוזרה ביותר שראו מימיהם - שמונה גמדים, בגיל העמידה המתקדם, קרחים ובעלי זקנים מדובללים, רזים בצורה לא בריאה (עור פניהם היה ממש מידלדל מרוב רזון) ובעלי מבט זגוגי ולא לגמרי "שפוי" בעיניהם. הם היו לבושים בלויי סחבות ושרידי שריונות חלודים ואוחזים בגרזינים חלודים אף יותר. למרות מראם המאוד חולני, זקן, חלוש ועלוב, הם לבשו ארשת פנים נשואה ומכובדת ונעו בביטחון עצמי כאילו הם "בעלי המקום" (וכמו שאתם יכולים לנחש, לדדות בצורה מלאת ביטחון עצמי במצב בו הם היו, הצריך ביטחון עצמי ויכולת משחק שהם באמת מעבר למקובל....).

לאחר שהגיעו לקרבת החבורה, הם נעצרו ואחד מהם פנה בדברים אל החבורה. הוא דיבר בסאטארית רצוצה והציג עצמו בשם גומארח (Gumarkh), אז הוא המשיך להציג את חבריו - טומארח; נאירח; מענך; גלנריך; לוטאכ; בולארח; וצות. לאחר שבני החבורה סיימו להציג עצמם, ולפני שהספיקו לשאול למעשי הגמדים, גומארח (שמכאן והלאה יהיה הדובר שלהם), דרש מהחבורה להציג בפניו אישור שהייה במקום. מבלי לחכות לתשובה, הוא המשיך, הצביע על הדלת הפתוחה המובילה אל המצפה ודרש אישור כניסה למצפה....

החבורה החלה משוחחת עםהגמדים ותוך דקות ספורות היה ברור כי הם לא לגמרי "מאופסים". מהשיחה איתם עלה כי הם הגיעו למקום לפני כמה מאות שנים (במצבם הם לא היו מסוגלים לזכור בדיוק כמה). במקור, הם באו כחלק מחבורה גדולה יותר, לאחר ששמעו על קיומו של מבנה נטוש ובו עושר עצום וכוח כביר. מבין השורות ניתן היה להבין שהם ניסו במשך שנים להיכנס אל תוך המצפה ונכשלו (במבט קרוב יותר, ראתה החבורה כוויות אצל כמה מהם שהצביע על הפעלת המלכודות שהגנו על דלותות המבנה). היה ברור כי מאות השנים בג'ונגל הקשה, גבו את מחירם הנפשי והפיזי והביאו אותם למצבם האומלל. למרות הכל, הגמדים טענו בתוקף, שהמקום כולו וסביבתו הוא בבעלותם. אם כי הם היו מוכנים לאפשר לאחרים לקבל זיכיון לחפש אוצרות באזור תמורת תשלום וקבלת האישור המתאים....

החבורה החלה להחליף מבטים של "יאללה בואו ניפטר מהסמרטוטים הזקנים ונמשיך...", אלא שאאורוס ריחם עליהם ולאחר משא ומתן די הזוי הגיע איתם להסכם לפיו בתמורה ל"זיכיון" לפעול באזור, החבורה תעניק לגמדים את כל השריונות וכלי הנשק השלמים שתמצא במצפה (כשבראדור ניסה למחות אאורוס הזכיר לו בתבונה, שמימלא אין להם צורך בנשקים או יכולת לשאת אותם לאן שהוא...). הגמדים היו מאושרים עד אין קץ (הם היו משוכנעים שהצליחו לסדר את החבורה...) וכדי להביע את שביעות רצונם ובתור מחווה של רצון טוב, הם התחייבו לשמור על המחנה של החבורה, בעוד היא נמצאת בתוך המצפה.

המפגש הסתיים בארוחה גדולה שערכו הגמדים לבני החבורה ובמרכזה תבשיל קדירה ענק של בשר ובצלים אפויים ברוטב שיכר ושומי בר על מצע פתיתי סולת חיטה (האמת שאני שכחתי לקנות בירה לתבשיל, אז השתמשתי ביין אדום, אבל יצא די מוצלח, כך שאיש מהשחקנים לא התלונן על חוסר האוטנטיות...).

חלק 27: עידן המשימות

יומיים לאחר השיחה עם היסודן, נאיל התעוררה והחלה חוזרת לעצמה (מבחינה פיזית, מבחינה נפשית היא נראתה מוטשת ועייפה). היא אמרה לחבורה, כי בהסכמתם לקבל את מתנות היסודן, הם התחייבו למעשה למלא אחר בקשתו - לתקן את הנזק שנגרם למצפה ולג'ונגל. היא הדגישה כי אי קיום הבקשה, כמוהו כהפרת הסכם מהסוג החמור ביותר ויהיה בעל השלכות קשות, בראשן לקיחת כל מה שניתן (כולל החיים של אאורוס).

בראדור תמה מדוע היסודן העניק להם את הדברים לפני שקיבל דבר בתמורה, והיא השיבה שהוא אינו חושב כמו בני תמותה רגילים, והיא אינה מתיימרת להסביר אותו. בראדור לא השתכנע, והיה בטוח שיש כאן "משהו מסריח" (קשה לו להבין שיש גורמים שלא חושבים כמוהו). אבל מכיוון שהוא תמיד חושב כך, ולא היה דבר נוסף שניתן היה לעשות בנידון, החבורה קבילה את דברי נאיל.

בינתיים, לאחר מדטציות, הרהורים רבים והתייעצויות עם נאיל, התגבשה אצל פרנג'ין ההבנה מה יש לעשות כדי לשקם את המצפה והג'ונגל -

א. להיכנס אל תוך החלק הקרקעי של המצפה (שהוא כאמור יסודן אדמה ענקי) ולטהר אותו מיצורים שונים שהשתכנו בו במשך השנים.

ב. להוציא מתוך המצפה את שרידי הגופות של שוכניו, ולהביאם לקבורה.

ג. לסייע ליסודן האדמה להתרפא על ידי הזנתו בכוח חיים.

ד. ליישב את המצפה בשוכני קבע שישקמו אותו ויחזרו לתפעל אותו ולהגן עליו.

ה. לענות על 100 חידותיו של אדון הג'ונגל.

ו. לבצע 8 משימות שיתגלו להם מאליהן לאחר טיהור המצפה.

ז. להתייצב בפני אדון הג'ונגל, לקרוא בשמו ולהביס אותו בדו-קרב החביב עליו.

רוב המשימות היו די ברורות מלבד שלוש - מיהו אדון הג'ונגל, איך יענו על חידותיו ואיך מסייעים ליסודן האדמה להתרפא. על השאלות הראשונות הם לא ענו באותו רגע (הם דחו את זה ליותר מאוחר). העניין השלישי היה יותר מסובך, מכיוון שברור היה שהוא כרוך בסיכון והקרבה אישית.

החבורה שאלה את נאיל מה פירוש "הזנתו של יסודן האדמה בחיים". היא הסבירה, שהיסודנים איבדו חלק מהאיזון שבין הגרעין החומרי חסר התבונה לחלק התבוני שבו. לכן הם זקוקים לכוח תבוני חצוני שיעזור להם. כוח כזה צריך לבוא מיצור תבוני שמוותר עליו מרצון. מבחינה מעשית על אחד מבני הקבוצה לוותר מרצונו על חלק מנשמתו וכוח חייו לטובת היסודן - היא לא ידעה (או שידעה ולא אמרה) במה זה כרוך ומה ההשלכות של פעולה זו (כפי שאמרה במילותיה שלה - "זה יכול להיות רע מאוד - כמו מוות ביסורים, או משהו חסר השפעה או משהו טוב, אין לדעת"). היא כן ידעה לומר איך הדבר נעשה - ברגע שהם יסיימו את שתי הפעולות של טיהור המצפה וקבורת יושביו המתים, אחד מבני הקבוצה צריך להביע נכונות מידית לסייע ליסודן האדמה והדבר יתבצע.

כשנאיל (כלומר אני) סיימה את דבריה, דממה וקיפאון השתררו בחדר וכולם הסתכלו על נאיל (כלומר עליי) בחוסר נוחות. שנייה אחר כך, הדממה והקיפאון נשברו - בראדור צעק - "אני!? בחיים אני לא עושה את זה! למה מה יש לי להרוויח? לסכן את עצמי?! שילך ל@#$%, מה אני חייב לו משהו, שהפאלאדין יעשה את זה, בשביל מה יש פלאדין....";, פלגטון התחיל לנוע בחוסר נוחות להסתכל עליי בתוגה ולמלמל דברי חרטה על שהוא הגדיר את הדמות שלו כ"אצילה, טובת לב ובעלת כבוד, המוכנה לסכן את חייה למען חבריה ולמען מטרות נעלות... "; ז'נה, נע בחוסר נוחות ואמר שזה יעכב אותם מאוד במציאת התיק; גונדולדן שאל "אז למי מרביצים?"; אאורוס נאנח ואמר - "רק עכשיו חזרתי לחיים שוב אני צריך למות בשביל החבורה? טוב נו, במה זה כרוך ואיפה נרשמים..."; ורק פרנג'ין אמר "חברה, לא לדאוג, זה עליי" - בשקט כה רב עד כי אף אחד לא שמע.

בתגובה, נאיל הסבירה לחבורה שוב שאין להם יכולת להתחמק. היא גם הוסיפה שהפעם אאורוס לא יכול להציל אותם שוב בכך שיתנדב, מכיוון שהשבתו לחיים הייתה אחד הדברים שהם קיבלו בתמורה להבטחה לסייע (מה שגרר אנחת רווחה מפיו של אאורוס ותוגה עוד יותר גדולה אצל פלגטון).

במשך דקות ארוכות, אאורוס, ז'נה ופלגטון המשיכו לשאול את אותן שאלות ולקבל אותן תשובות - שאין להם שום דרך לדעת מה ההשלכות - משהו רע, משהו ניטראלי או אולי משהו טוב...(אם כי התחושה שלהם הייתה שמדובר ללא שום ספק בהקרבת חיים), בראדור המשיך לצעוק בעקביות נחושה, שהוא לא נותן כלום ושימותו כולם מבחינתו, ופרנג'ין המשיך בעקביות לא פחותה - גם בדבריו וגם בשקט שבו הם נאמרו - שהוא יעשה זאת בלי שום קשר למחיר.

רק כעבור מספר דקות, כשכל אחד שאל ונענה לפחות שלוש פעמים, סוף סוף שמעתי את פרנג'ין וצעקתי על בראדור שיירגע, כי יש מי שיעשה אתה זה. באותו רגע, אפשר היה לשמוע את אנחת הרווחה של פלגטון - הוא באמת הרגיש שהוא מחוייב לעשות זאת, לא בשביל היסודן אלא בשביל אאורוס, אבל זה לא אומר שהוא נהנה מהעניין......ובראדור- הוא המשיך לצעוק בלי קשר לצעקה שלי, אבל זה בראדור וככה אנחנו אוהבים אותו, אז זו בעיה שלנו.

לאחר שהמשימות התבררו (או לפחות החלק הראשון שלהם), החבורה פנתה לבצע את הראשונה - כניסה למצפה וטיהורו מכל היצורים שהשתכנו בו.

נקודה אחת שחמקה מעיני החבורה - בשלב זה, יסודן האויר לא ביקש עזרה בעצמו, אם הם היו שואלים הם היו מבינים שנאיל כבר עזרה לו והסכימה להתמזג עימו, ושילמה מחיר כבד ביותר, אבל על כך בהמשך....

הג'ונגל - מראות, ריחות וטעמים

לאור בקשת הקהל (או יותר נכון שני קהלים ספציפיים שאמרו ש"אין להם תחושה של הג'ונגל"), אני מביא את התיאור שנתתי לשחקנים לגבי הג'ונגל, במשחק הראשון. אמנם זה קצת באיחור, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.....

הדבר הראשון שרואים הוא האפלה. הג'ונגל הוא סבוך ביותר. יש מעליו חופות עצים שגובהם נע בין כמה עשרות לכמה מאות מטרים (הגובה של החופה העליונה הוא כ-300 מטר, אם כי יש מעט עצים שמגיעים אף לגובה של 400 מטר ויותר). במצב זה, מעט מאוד אור שמש חודר עד לאדמה, וההולכים על קרקע הג'ונגל, נעים רוב שעות היום, בכמעט חשיכה - בשעות שבהן יש את קרינת השמש החזקה ביותר, התאורה דומה לזו של בין ערביים בעולמינו. בלילה הסיבה היחידה לכך שאין אפלה מוחלטת, היא קיומן של חרקים מאירים רבים (ממשפחת הגחליליות) ואף צמחים ופטריות זוהרים מסוגים שונים.

הצמחייה הסבוכה לא רק מקשה על חדירת אור השמש, אלא גם מקשה את הראות. ברוב חלקי הג'ונגל, הסבך לא מאפשר לראות ברור למרחק של יותר מכמה עשרות מטרים בודדים. לעתים נדירות יותר מכך, ולרוב אף פחות מכך. גם הלחות הרבה והטפטוף התדיר, מקשים על הראות, באותם מקומות שיש צמחייה קצת פחות סבוכה.

הצבע הדומיננטי הנראה בכל מקום הוא ירוק על כל גווניו. מידי פעם מבצבץ חום של פיסות אדמה, או גזעי עצים, שחור של טחב וריקבון. פעמים אחרות, נשברת החד-גוניות, בצבע עז מכל סוג וגוון העולה על הדעת, שמקורו באחד מאלפי סוגים של פרחים אקזוטיים הגדלים בג'ונגל, בנוצותיה של ציפור טרופית צבעונית כלשהי (כמו תוכים וטווסים), או בחיה אחרת בעלת צבע עז (דו-חיים, בעלי צבעי עור בוהקים, חרקים צבעוניים ועוד).

האויר ספוג לחות, ומלא בשלל ריחות כבדים מכל סוג ומין אפשרי - החל בריחות לא נעימים כמו ריח אדמה לחה, רקבובית, טחב, זיעה והפרשות של חיות, וכלה בריחות נעימים ומשכרים של פרחים, פירות וצמחי תבלין (קינמון, אננס, מנגו, אבוקדו, בננה, וניל, סחלבים, ופרחים אחרים, עשרות עשבי התבלין ועוד). במקומות מסוימים הריח כה עז עד כי ממש אפשר לטעום אותו - לטוב ולרע....

ממש כשם שהאויר ספוג בריחות, כך נראה כאילו הוא רווי בצלילים - קולות הרוח השורקת בין צמחיית הג'ונגל ורפרוף העלווה הנעה בה. הנקישות הבלתי פוסקות של טיפות הגשם על צמרות העצים. זרזוף המים על גבי הגזעים ופכפוכם בעוד הם נקווים לבריכות קטנות. מכל מקום נשמע ערב רב של נהמות, קרקורים, לחישות, קריאות, שאגות, ציוצים, זמזומים, צרצורים, גרגורים, לחישות.....ועוד קולות וצלילים בכל גובה, טון ועוצמה אפשריים, של שוכני הג'ונגל השונים - זוחלים, יונקים, חרקים, דו-חיים, ציפורים ועופות מכל מין וגודל העולים על הדעת.

התנועה בסבך הג'ונגל איטית וקשה וכרוכה במאמץ רב. כדי לנוע ממקום למקום יש לעקוף מקומות סבוכים במיוחד, ובמקומות שאי אפשר ליצור נתיב באמצעות סכינים, גרזינם ומצ'טות (יש מקומות כה סבוכים, ובעלי צמחייה כה עבותה, עד כי הם יוצרים אפקט של חומת אבן - "קיר" שמונע לחלוטין תנועת יצורים הגדולים מעכבר, ושכדי "לשבור" ולו רק פתח קטן, יש להשקיע שעות של עבודת גרזון מאומצת....או במילים אחרות, הרבה תעסוקה לגמד.....). לעיתים תנועה של כמה מאות מטרים עשויה לארוך שעות רבות.

הטמפרטורה הגבוה והלחות יוצרים עומס חום גבוה על שוכניו. מאידך, הכמויות האדירות של מים בכל מקום, מסייעות בהקלת החום - כל הצמא, רק צריך לגשת לאחת ממליוני הברכות הפזורות בג'ונגל, לשתות לרוויה ולטבול במימהם הקרירים והצלולים. כמו כן, אין כמעט צורך לשאת מזון - הג'ונגל הוא מרחב עשיר מאין כמותו, שיכול לספק כמעט כל צורך, בהשקעת אנרגיה מינימאלית - רעב גדול ככל שיהיה, נשבר לאחר איסוף קצר של פירות, ירקות, שורשים ופקעות, שגדלים בכל מקום בשפע בלתי נדלה. צייד מיומן, יכול תוך דקות ספורות לצוד מספר רב של יצורים שיכולים בקלות לספק בשר למספר רב של אנשים. הברכות הרבות מלאות בצפיפות בדגים, וכל שצריך לעשות הוא להושיט יד ולשלות אחד, בקיצור גן עדן עלי אדמות.

לסיכום - זה המקום בו גדלה החבורה - גן עדן של ממש, אך בשנים האחרונות (במיוחד מאז הנלפיד נעלם) משהו השתנה, האפלה החלה גוברת, הסכנות גדלו והתרבו, יותר ויותר חיות טורפות ומפלצות מוזרות החלו משתכנות בו, גן העדן כבר לא היה גן עדן...(ואם הייתי טיפוס ציני, הייתי אומר שמרגע שהחבורה עזבה את תא השטח, גם המפלצות הרגישו שזה כבר לא גן עדן - כי מבחינתן בני החבורה הן ה"מפלצות". אבל אני לא ציני, אז אני אשתוק ואסיים במשהו שכבר "מזמן" לא השתמשתי בו - עוד שלוש נקודות...).

יסודנים

זמן רב לפני שיצאו למצפה (הרבה לפני שהמלחמה התחילה), ניסה פרנג'ין לאסוף מידע על יסודנים. לשם כך הוא תחקר את כל מי שהיה בידו ולהלן המידע שהצליח לאסוף -

ליקאנו סיפרה שמעולם לא פגשה באחד ואין לה ידע רב בנושא. לפי הסיפורים שהיא מכירה, הם אמורים להיראות כמו גושים של חומר/אנרגיה (אדמה על כל סוגיה, אש על כל סוגיה וכד') שזזים ונעים לאן שהם חפצים. ככל הידוע לה אין להם שפה כמו במובן של הגזעים האנושואידים, ולכן היא לא יודעת איך אפשר לתקשר איתם. היא ניחשה שבעזרת לחשים מתאימים אולי אפשר ליצור קשר. בכל מקרה האגדות מלאות סיפורים על יסודנים שתקשרו עם אנושאידים (היא ציינה בין השאר מבלי לפרט, את הסיפורים על יוטיה ושיחותיו עם אדמת המדבר ואגדה על טרין דר הענן, ששכנע יסודן אויר בצורת ענן, לשמש לו כבית). היא גם הזכירה את בחירי החול הסאטארים, בעלי הקשר המיוחד עם סוג של יסודני אדמה שנקראים "יונקי חול", שבעת מלחמה משמשים להם כבהמות רכיבה (אני מזכיר, שאחיו הגדול של פורטמאר היה בחיר חול שכזה).

אוטארפור, ציין שהוא אינו מומחה לנושא. הוא חזר על מה שאמרה ליקאנו ובנוסף הזכיר שפעם, בארוחה חגיגית בה ישב ליד טרין דר הענן, הוא שמע מפיו תיאוריה, שלמעשה כל האויר מסביב לעולם הוא יסודן אויר ענק אחד בעל תבונה, שמגן על העולם מפני חום השמש, כוכבים נופלים וסכנות אחרות שמאימות מבחוץ.

נאיל - נראה היה שיש לה ידע רב בנושא, אולם מסיבה כלשהי הקשורה בדתה, היא לא יכולה הייתה לפרט. היא כן נתנה הסבר קצת יותר יסודי ומקיף באשר לתופעה -

לדבריה, אין דבר שהוא דומם לגמרי - בכל דבר יש מעט חיים. יסודנים הם פיסות של חומר, שמישהו העצים והגביר את כוח החיים בתוכו לפני עידן ועידנים על ידי זה שטמן בהם חלקים מנשמתו. סוד יצירת היסודנים אבד עם השנים. היום יסודנים חדשים נוצרים על ידי זה שיסודנים עתיקים טומנים חלק מנשמתם בחומר שאינו חי כמותם.

מכיוון שהם "גזע" שונה לחלוטין מכל גזע בע"ח/צמחי/חרקי וכד', התבונה שלהם שונה לגמרי. ולכן אין להם שפה ואין תקשורת במובן שמוכר לנו. אם צריך, יש סוג של מטילי לחשים עם יכולת מסוימת לתקשר עם חפצים דוממים שמסוגלים לתקשר עימם.

יש יצורים שמקורם ביסודנים, שנלכד בהם חלק כה גדול של נשמה תבונית עד כי הם סיגלו חשיבה כמו-אנושית ואף דיבור בשפה. אולם אלה נדירים והם גם איבדו חלק גדול מתכונותיהם כיסודנים עד כי ניתן להתייחס אליהם כאל גזע בפני עצמו.

חלק 26: משאלות מתגשמות

במשך שלושה חודשים שכבה נאיל מחוסרת הרכה, כשהחבורה סועדת אותה. לפי הנסיון והידע הרפואי של פרנג'ין ופלגטון, לא הייתה זו תרדמת רגילה, אלא כנראה סוג של טראנס. נאיל כל הזמן נעה בעוויתות חסרות פשר, ומפיה יצאו קולו מוזרים, במקביל לתנודות של יסודן האויר.

בינתיים, בני החבורה האחרים, ערכו סיורים מסביב למצפה ותצפיות עליו. בתום שלושת החודשים, באחד הבקרים בהם כל בני החבורה היו מכונסים יחד, התרוממה לפתע נאיל והתיישבה על הקרקע. עורה עדיין היה חיוור כסיד והיא נראתה כמו בובה התלויה על חוט. עיניה נפקחו אך נדמה היה כי אישוניה נעלמו. לפני שבני החבורה הספיקו להגיב, קול עמוק, מתגלגל מתכתי ולא אנושי, יצא מפיה ובמקביל נראו סימני תנועה חריגה בקרב יסודן האויר מעל המצפה. הקול אמר - "רוצים" ונפסק.

בני החבורה התייצבו כולם מסביב לנאיל וכל אחד מהם פרש את בקשתו -

ראשית ז'נה ופלגטון ביקשו בשם כל החבורה להחיות את אאורוס. לשם כך, ז'נה הוציא מכיסו תלתל שיער של הפלאלדין שהם שמרו לצורך זה.

פרנג'ין רצה לדעת מה המקור לאגם/ביצה המת, מה הרוע שעומד מאחריו, וביקש מהיסודן את הידע כיצד למחות את האגם/ביצה ולתקן כל נזק שהוא יצר.

ז'נה רצה לדעת היכן התיק שלו ואת היכולת ללמוד להטיל לחשים.

בראדור רצה שיוטל עליו שדה כוח, אשר יגן עליו מפני התקפות כלי נשק.

גונד תקע גרעפס, התגרד ומלמל משהו לא ברור לגרזן שכל הזמן צעק (כוסיות, הא! - מדברים עם רוח - אוי בבקשה תתני לי זה, אוי בבקשה תתני לי עוד משהו, אתה גמד או כוסית? מה אתה מסתובב בכלל עם כאלה סמרטוטים?!).

לאחר זמן מה, היסודן דיבר שוב דרך נאיל ואמר "מחפשים, מוצאים, מטהרים, מתקנים, מיישבים, הורגים, מצילים, עונים, מזיזים, מתמזגים, מקבלים". שנייה לאחר מכן, הצבע חזר לרגע ללחיה של נאיל, עיניה נפקחו כרגיל ואז היא התמוטטה מחוסרת הכרה (הפעם היא התעלפה, מוטשת, ולא הייתה עוד בטראנס קסום).

לפני שפרנג'ין הספיק לבדוק את מצבה של נאיל, הופיע לפתע אואורס בלב המחומש, נישא על ידי יסודן האויר. שנייה אחר כך, הוא הוצא החוצה והורד על האדמה, בריא ושלם, אוחז בקשתו, יאשניר. באותו רגע ממש החל שדה כוח אופף את בראדור, ז'נה החל מקלל משהו בדבר זה שהתיק שלו אצל פקמד; ופרנג'ין נעצר במקום ונראה, כאילו כרגע שמע דבר מה. מכיוון שהכל קרה מהר ובמקביל, כדי שלא ליצור בלבול, אעבור דמות אחרי דמות ואתאר מה קרה:

אאורוס - הפאלאדין סיפר, כי כל הזמן שבו לא היה בין החיים, ארך מבחינתו פחות מהרף עין. הוא לא זכר דבר מלבד חזיון אחד שחרות במוחו - הוא ראה את פורטמאר, פצוע ומוטש, אוחז בקשת של אאורוס, רץ בג'ונגל ונראה כאילו הוא בורח ממשהו. בשלב מסוים פורטמאר החביא את הקשת באחד השיחים ואז התרומם והתחיל לרוץ. שנייה אח"כ הוא נראה מוקף באור זוהר והחזיון הסתיים. מבחינה גופנית ונפשית אאורוס היה שלם לחלוטין. בהפגינו את האופטימית חסרת התקנה הרגילה שלו, הוא שמח מאוד כששמע שעברו כמעט שנתיים מאז מותו, שכן כעת לדבריו הוא עדיין היה צעיר בעוד כולם מסביבו הזדקנו בשנתיים (מה אני אגיד לכם, אי אפשר לשבור את הפאלאדין הזה.....). מכיוון שבזמן ש"ישן", לא אירעו דברים מיוחדים, החבורה עדכנה את אאורוס במהירות והוא נכנס מיד לעניינים.

ז'נה - הוא סיפר שהתיק שלו אצל פקמד, ושהוא ידע שזה היה כך מהתחלה ולכן חייבים לעזוב את המצפה ולחזור מזרחה ולהחזיר את התיק שלו, לפני שהוא שוב ייעלם. בתקופה שלאחר מכן הוא החל מראה סימני בקיאות בלחשים וקסמים, והחל חוקר מספר מגילות שהיו ברשותו (או יותר נכון לוחות טין צרוף - אני מזכיר לכולם שבחלק זה של העולם, הכתיבה מתבצעת בכתב דמוי יתדות על גבי לוחות חימר רכים שאח"כ צורפים במידה ורוצים לשמרם, או מועכים שוב במידה ורצים למחוק את הכתוב ולמחזר את הלוח).

בראדור - כאמור, גופו של בראדור התכסה בהילה קלושה של שדה כוח. פראדורה (הפרפרה של בראדור, שהייתה בטוחה שהיא המכשפת האמיתי והוא המלווה שלה), התחילה לתקשר עם בני החבורה באמצעות אשליות תלת מימדיות. בין היתר, היא הציגה את דמותה (גדולה כמה מאות מונים), עומדת במרכז מעגל של סרעפצדים ענקיים, שכל הזמן ממטירים עליה התקפות מסוגים שונים, רק כדי שאלה יוסתו, על ידי שדה הכוח. מיד אח"כ היא החלה משמידה אותם אחד אחרי השני באמצעות לחשים. כל הזמן הזה בראדור ליווה את ה"סרט" בפסקול - בוה הא הא הא הא. החבורה עמדה ואמרה לעצמה -"יצרנו מפלצת.....".

פרנג'ין - פרנג'ין קיבל חזיונות ובהן הסבר כללי על המצב ואיך לתקנו. כך, הסתבר לפרנג'ין שהמצפה כולו מורכב משני יסודנים ענקיים - יסודן האויר ויסודן אדמה (שהוא למעשה המבנה של המצפה עצמו - זה מתחת לפני הקרקע ואותם קוביות שיסודן האויר נושא עליו). המצפה היה מיושב באלפים, ואחת ממטרותיו, הייתה להגן על העולם מפני התקפות כלשהן שבאו בין השאר בצורת כוכבי שביט. לפני זמן לא ברור (ליסודן האויר אין שום תפיסת זמן או בכלל הבנה של המושג), נערכה התקפה על המצפה, בה נהרגו כל יושביו ויסודן האדמה נפגע קשה. מאז החלו כל מיני ישויות ויצורים להיכנס אל תוך המצפה (שהוא כאמור יסודן האדמה) ולהתיישב בו. זמן כלשהו לאחר ההתקפה הראשונה, התרחשה התקפה שנייה, כעת לא היה מי שיגן מפני התקפה זו, והיא פגעה בג'ונגל. כך נוצר האגם/ביצה המת.

באשר, איך יש לתקן את המצב ומה סיפרה נאיל לאחר שהתעוררה, בהמשך.

חלק 25: המצפה

לאחר חודש של מסע חסר אירועים מיוחדים, הגיעה הקבוצה (ז'נה, פרנג'ין, גונד, פלגטון, בראדור ונאיל) לאגם/ביצה, בה פגשו לראשונה את הסרעפצדים. ממש כמו בפעם הקודמת, הם התכוננו לחצות את האגם/ביצה. במשך כמה שבועות הם ערכו אספו עצים ובנו שתי רפסודות גדולות. הם אגרו מזון (מים לא היוו בעיה בזכות הלחשים של פרנג'ין והגשם שירד ללא הפסקה) ויצאו לדרך.

הימים הראשונים היו רגילות לחלוטין - הם התקדמו בשיט איטי וחלק אל תוך האגם/ביצה עד שכבר לא ראו את החוף. אלא שאז החל קורא דבר מוזר - הזמן כאילו עצר מלכת. מכיוון שהם היו תחת כיפת השמים (מה שגרם לתחושה מאוד מוזרה לרובם, שבילו את רוב חייהם מתחת לחופת הג'ונגל), בלילות ניתן היה לחזות בכוכבים (בעת ההפוגות הקצרות של הגשם כמובן, רוב הזמן הייתה ראות לקויה בשל העננים המרובים). פרנג'ין, שהיה בעל ידע בסיסי באסטרונומיה וקוסמולגיה (מונג העולם הגדול, הוא פרנג'ין שלנו - לא מפסיק להפתיע בידע ובתחומי העניין...) חש בתופעה מוזרה - למרות שנראה היה שהחבורה מתקדמת בקצב של כמה קמ"ש (הם מדדו זאת באמצעות חבל שהטילו למים ואז ראו לאיזה אורך הגיע בזמן נתון שמדדו בעזרת שעון חול), תנועת הכוכבים העידה שהזמן שלהם הואט ביחס לעולם - נדמה היה שבכל יום שהם עוברים על האגם, העולם שבחוץ (לפי הכוכבים) מתקדם הרבה יותר מהר.

כמובן שהם ניסו לעקוב במדויק אחרי הזמן החולף, אבל מהר מאוד הסתבר שלא משנה כמה הם מנסים, הם לא באמת מצליחים לעשות זאת - בתחושתם, יום התערבב בלילה, בוקר בערב, צהריים בבין ערביים. כל הניסיונות לעקוב אחרי הזמן באמצעים טכניים (חריתת חריצים שימנו את הימים החולפים, חישובי מהירות תנועה וזמן חולף, ספירת זמני השינה וכד') - נכשלו, לאחר שמשהו גרם לחבורה להתבלבל בכל פעם ולאבד את הספירה. בכל זאת, הם לא פנו על עקבותיהם אלא התקדמו מערבה (הכיוונים נותרו כשהיו, אם כי השחקנים התחילו לחשוד גם בזה.....ולקרוא לי שאשא מאחורי גבי ובפניי....).

לאחר תקופה מאוד ארוכה של שיט על הרפסודות, הם הגיעו לבסוף לגדה השנייה (שהייתה זהה לקודמת - ג'ונגל שפשוט נגמר בגבול האגם/ביצה). כשהם נחתו, נראה היה שתחושת הזמן שלהם שבה. פרנג'ין ערך תצפיות נוספות, והתברר שבעולם עברו כ-15 חודשים (לתחושתם, הזמן שעבר בשיט על האגם נראתה להם לא יותר ארוך מכמה שבועות, אבל כאמור, תחושתם הייתה מעוותת לחלוטין). כך, או כך, הם שהו זמן ממושך על הרפסודות, וכשרציתי לסכם את כל האירועים במסע הארוך לאחד השחקנים, שלא היה באותה פגישה בעדכון במייל, סיפרתי לו ש-

".....בזמן הזה נולדה הפרפרה של בראדור והוא כינה אותה "פארדורה מטילת האימה". היא חיזקה מאוד את יכולת הטלת הלחשים שלו, והוא התחיל סוף סוף לנצח בדו-קרבות הדביליים התוך חבורתיים (שחקני מו"ד, בגרות ואנטילגנצייה - אתם יודעים...). הוא גם התחיל להתלונן בתדירות של רק פעם במשחק, שהוא "הכי חלש והכי מסכן והשה"ם תמיד דופק אותו, ומעדיף את כולם על פניו"; הגמד נגמל מאלכוהול והתגלה כנשמה עדינה, הומאנית ותרבותית שכל רצונה הוא להשליט אהבה ושלום בעולם; כך, הסתבר לכולם שהוא והסייר הם בני שיחה מרתקים וענקי רוח בעלי שיעור קומה אינטלקטואלי; בוגלאגו התברר כבעל האינטילגנציה הכי גדולה בחבורה מלבד המונג (אבל האמת, זה כבר היה ידוע) וז'נה החל מדבר על התיק בתדירות של רק פעמיים ביום (סתתתתתתתתם, כל הקטע הזה היה בצחוק - העניין עם ז'נה לא באמת קרה.....)."

תובנה נוספת שקיבלה הקבוצה במהלך השיט - האגם/ביצה היה מקור רוע שאיכל את האדמה, הצמחייה ואפילו את הזמן בעצמו. הוא כל הזמן התפשט ואיים לבלוע את הג'ונגל כולו. פרנג'ין, שחקר בעבר את החיות והצמחים מסביב לאגם, הגיע למסקנה שהוא נוצר בערך בזמן בו נפל השביט שהגיע בעת לידתו. הוא הלך והשתכנע שהדברים קשורים זה לזה והחלטתו לתקן את הדבר התחזקה.

לאחר שנחתו על גדת האגם/ביצה, בני החבורה התקדמו מעט אל תוך הג'וגל וכעבור זמן לא רב הגיעו למה שהיה בברור המצפה (אפילו ל"אני לא אגיד מי" זה היה ברור, כך שזה היה מאוד ברור.....). המצפה שכן בלב קרחת ג'ונגל ברדיוס של ק"מ. היה זה מבנה מחומש שקוע מתחת לפני האדמה (המתווה היה ברור על פי סימני הצמחייה שצמחה באדמה שעליו - בעיקר דשא ושיחים נמוכים). אורך כל צלע ההיה 200 מטר וחיפוש קצר העלה שבכל פינה, הייתה על הקרקע דלת מתכת שמובילה לתוך האדמה.

בתוך המתחם המחומש, מעל פני הקרקע ועד גובה של מאות מטרים רבים, נעה לה סופה כבירה, בעלת עוצמה שהחבורה לא ראתה מעולם - האויר שם היה דחוס, שחור למראה ונע במהירות של טורנאדו עצום מימדים כשהוא משמיע רעש מחריש אוזניים. באופן פלאי, הסערה נשארה בתוך תחומי המחומש ולא חרגה ממנו - ניתן היה לעמוד על גבול כל צלע, מלמטרים ספורים מהרוח, ולא לחוש בדבר. הסערה המופלאה נשאה בתוכה מבני אבן ענקיים בצורת קובייה וסדרה אותם מגוון צורות - היא הרימה אותם אל-על ואז הורידה אותם על הקרקע, הזיזה אותם אל גבולות המחומש ואז פנימה. שיטחה אותם במישור אחד, על פני הקרקע או בגבהים שונים, או עורמת אותם אחד על השני כך שייצרו מגדל - בקיצור היא יצרה מבנה בעל ארכטקטורה שכל הזמן השתנתה. בעוד החבורה עומדת נפעמת מהמראה המוזר, נאיל הסבירה בכל רם את מה שהחבורה (או לפחות רובה) הבינה מיד - היה זה כנראה יסודן האויר, אחד משני היסודנים רבי העוצמה המרכיבים את המצפה.

בעוד החבורה שוקלת את צעדיה, נאיל (שכאמור, הייתה קשורה כנראה באמונתה ליסודנים), נכנסה לטראנס כדי לתקשר עם היסודן - היא עצמה עניה, התקרבה לסערה ונגעה בה. במקביל, מלמלה כל מיני דברים לא ברורים. לפתע נראה היה ששולחת אויר יוצאת מהסערה, חוצה את גבול המחומש ומתקרבת במהירות לנאיל. כמה מהדמויות שלפו נשקים והתכוננו לגרוע מכל, אולם לפני שהספיקו לעשות דבר מה, הרוח כאילו שאבה את נאיל לתוכה. בתוך הסערה השחורה, נראתה דמותה של נאיל בבירור, נעה במהירות, נסחפת במערבולות האויר רבות העוצמה, מיטלטלת מצד לצד ובכל ציר אפשרי. הכל התרחש כהרף עין, ולפני שהחבורה סיימה לשלוף נשקים ולהתחיל בפעולה כלשהי, הרוח כאילו "ירקה" את נאיל החוצה במהירות עצומה, מטיחה אותה על הקרקע במקום בו עמדה קודם.

בני החבורה חשו אליה, ופרנג'ין בדק את מצבה. באופן מפתיע (נראה היה שהרוח אמורה לקרוע לגזרים יצור אנושי, והעוצמה שבה היא הוטחה על הקרקע נראתה מבחוץ כקטלנית) - פרנג'ין לא גילה כל פגיעה גופנית. אם זאת, נאיל איבדה את הכרתה, וכל הנסיונות להשיבה עלו בתוהו. היא נכנסה לתרדמת עמוקה ועורה החוויר והפך לבן כסיד.

הנלפיד - סיכום ידע

רגע לפני שינוי הכיוון, יש בידי הזדמנות מצוינת להשלים ולסכם את הידע שהצטבר אצל הקבוצה על הנלפיד (על התואר בכלל והאיש הספציפי בפרט). אני חייב לציין שרוב המידע נאסף בחודשים הראשונים של ההרפתקה. איכשהו, אולי הזמן שעבר (ממש כמו בחיים) גרם לכך שהחבורה הפסיקה להתעניין בנושא ולשאול שאלות. הנה מה שכן הצטבר, מחיבור הידע של הדמויות עוד בטרם תחילת המערכה, שיחות עם אוטארפור, פוילין, פורטמאר ומעט המידע שהצליחו לחלוב מליקאנו ולורמין בשנים האחרונות (בעיקר פליטות פה של ליקאנו)-

כמו שהחבורה ידעה מהתחלה, "נלפיד" (Nelfid) הוא תואר כלשהו. זהו מוסד תרבותי שמקורו בתארקוסאי נאהאראן (המכונה גם בפי רבים, "המערב החדש"), אולם הוא קיים גם בתרבויות עמק הוואקפיר (לשם הגיע עם הפלישה הגדולה של בתי אצולה מהמערב לעמק הוואקפיר, לפני מאות שנים רבות). מילולית, נלפיד הוא עיוות אנושי של מילה באחד הדיאלקטים האלפים העתיקים שפירושה "רב-מתנקש".

הנלפידים הם אלפים או חצי אלפים חסרי שם או מוצא ידוע. הם גדלים ומחונכים מינקות במסדר מיוחד, שפועל לצורך זה ומונה כמה עשרות בודדות של נלפידים (בכלל אין יותר מכמה עשרות רבות של נלפידים בכל רגע נתון). במשך מאות שנים, הם מוכשרים בכל אומנויות הלחימה והטלת הלחשים הידועים בעולם, ובקיאים בשימוש בכל כלי הנשק הפיזים והמנטאליים הקיימים. לאורך כל חייהם, הם עוברים השבעות וטקסים שמעצימים מאוד את כוחותיהם הגופניים והרוחניים (יש אימרה ש"גופו ורוחו של הנלפיד הם הנשקים החזקים ביותר שבנמצא") ומטילים עליהם מגבלות התנהגות (ראה מיד), ולפי כל העדויות הופכים אותם לקרים, תועלתניים, תכליתיים וחסרי רגש כמעט לחלוטין.

בתום הכשרתם, הם הופכים ללוחמים כבירים, בעלי יכולת לעמוד כמעט בכל התקפה וקושי פיזי, רוחני או קסום (הם נחשבים חסינים בפני רעל, קסם, כמעט כל סוג אנרגיה וכד'). יש אמונות עממיות רבות שטוענות שהם בלתי פגיעים ובלתי מנוצחים. כמה מגדולי הלוחמים בתולדות העולם היו נלפידים. רבים מהם שלא התפרסמו, אף עלו על כמה מהלוחמים הכי ידועים וחזקים, ולא נכנסו לתולדות העולם רק בשל אורח חייהם הצנוע והתנהלותם החשאית (ראה לעיל).

לאחר תום הסמכתם, הם מועברים לשירותם של בתי האצולה הגדולים. מרגע זה הם שייכים אליו ונחשבים לרכושו - בשלב זה הם גם עוברים טקסים רבי עוצמה שמסיימים את תהליך הטלת המגבלות וכללי התנהגות - בראשם נאמנות לקוד האתי מאוד מפורט שברובו הוא סודי. שני דברים שידועים לכל על הקוד - נאמנות כמעט מוחלטת לבית האצולה אליו נמסר הנלפיד, התנזרות מוחלטת מכל הנאות הבשר (הפרה של אחד הכללים אמורה להביא לאיבוד הכוחות ומוות איטי ביסורים. בכל ההיסטוריה של המוסד, לא ידוע על נלפיד שהפר את קוד ההתנהגות).

לכל בית אצולה גדול יש נלפיד בשירותו והוא מפעיל אותו כראות עיניו. הנלפיד משמש כאחד הקצינים הבכירים של הבית, כאשר לרוב הוא האחראי על כל נושא הריגול, הפעולות המיוחדות והאבטחה (לא אחת הוא מכונה "ראש המתנקשים"). הנלפידים משמשים גם כשליחים מיוחדים, יועצים לראשי הבתים ומפקדי צבא (כמעט תמיד בחשאי ומאחורי הקלעים, אפילו בעיתות מלחמה גלויה ופתוחה, הם לרוב לא מופיעים בגלוי בשדה הקרב, אלא פועלים לבד, או בראש קבוצות קטנות מאחורי קווי האויב, או כיועצים לצד המצביאים הרשמיים).

לגבי הנלפיד שגידל את החבורה. אני מרכז את מעט הפרטים שהחבורה יודעת עליו, מעבר למה שמסרתי בהודעות הראשונות (על הדמות עצמה, מראה ואופייה אפשר לקרוא בהודעת הרקע העוסקת בדמויות ללא שחקן בעת תחילת המערכה )-

הוא נחשב לאחד הנלפידים החזקים ביותר בכל הזמנים.

הוא נהג לבקר בג'ונגל לפני הגעתו לשם עם בני החבורה (ואני מזכיר לכולם שהג'ונגל הזה נמצא בקצה העולם שמאלה ורק בני תרבות בודדים הגיעו אליו בכל מהלך ההיסטוריה). הוא כרת הסכם כלשהו עם היצור הקטנטן, להביא לו יברינד ובתמורה להצניע ארסנל נשק עצום בעץ המלווה שלו.

הוא היה ביחסים טובים עם הפיקיסים, וקיבל מהם יברינד (אני מזכיר שזה משהו שהם אף פעם, אבל אף פעם לא נותנים לאף אחד, ורק כדי לסבר על האוזן - הם שומרים עליו יותר מאשר על הפודינג שלהם....).

במהלך ביקוריו באזור, הוא בא במגע עם לאמפו מונגי, ואף הציל אותו (מאוד לא אופייני להתנהגות המחושבת וקרת הלב של נלפידים). מאוחר יותר הוא גם קיבל תחת חסותו ילד מונגי, ואף הוכרז על ידי המונגים כ"אלולי" (דבר מאוד מוזר שכן המונגים, באים במגע רק עם מי שיש לו"לב טהור", וכמו שאפשר להבין, נלפידים, שעוסקים בכל הפעילות המלוכלכת של בתי האצולה, לא בדיוק עונים להגדרה. כמו כן, מעולם, בכל תולדות המונגים, לא ידוע על מישהו שהוא "לא מונג" שהוכרז כ"אלולי").

חלק 24: שינוי כיוון - מערבה

בני החבורה מצאו עצמם במצב מוזר ורגשות מעורבים. מותם של ליקאנו ולורמין, שהיו הוריהם המאמצים, ואאורוס חברם ומנהיגם, העציבו אותם מאוד, אך גם יצרו מצב חדש של הזדמנות לשינוי והתקדמות.

לאחר שליקנאו לורמין והנלפיד לא היו עוד, לא נותר דבר לקשור אותם למקום. בראייה של רובם, לא היתה עוד סיבה אמיתית להגן על ביתם נגד ניסיון ההשתלטות של הסרעפצדים (שממילא כבר לא היו גורם משמעותי), או להילחם במכשפות שניסו להשליט מרותן על האזור כולו, או בפקמד שפגע בג'ונגל וביצוריו.

יותר מכך, רוב הקבוצה חשה, כי הוסרה מעליה כל מחויבות להישאר, וכי כעת הם פנויים לצאת ולקדם את מטרותיהם האישיות השונות ותוך כדי כך להתנתק מהמונגים, הסאטארים, הפיקסים והנשרים (בהם ראו יותר עול מאשר בני ברית) ולשים מרחק גדול ככל האפשר בינם לבין פקמד והמכשפות (בהם ראו אויב מסוכן שצריך לברוח ממנו ולא לחפש מגע איתו).

מותו של אאורוס רק חיזק את הנאמר - הוא הרי היה זה שדחף יותר מכל לצאת למלחמה, לא רק כאקט הגנתי אישי על ביתם ועל הוריהם, אלא כחלק מתפיסה מוסרית כוללת יותר, שבה הוא ראה את עצמו ואת חבריו כמגינים על אידיאלים שונים, ונלחמים במי שפוגע בהם (בכמה מקרים הוא אף נקט פעולה עצמאית ומנוגדת לדעת החבורה, בשם אותה תפיסה מוסרית, תוך סיכון עצמי רב).

היחיד שהזדהה לגמרי עם העקרונות ודרכי הפעולה של אאורוס, היה פלגטון, אולם הוא היה הרבה פחות סוחף וכאריזמטי וכעת הוא היה כמעט לבד:

ז'נה, גונד ובאן התעניינו בדברים אחרים לגמרי וכל ראיית העולם שלהם הייתה מאוד שונה - הם לא היו נגד המלחמה, אבל גם לא בעד. שלושתם לא רחשו אהבה גדולה למקום ולשוכניו, ומאז ומעולם השתוקקו לעזוב ולהגיע לאזור תרבות גדול. כל אחד מהם התעניין בדברים שונים מאוד מ"לחימה למען מטרות צודקות ונעלות", וכלל לא ראה עצמו כ"גיבור" הקם לעזרת החלשים (באן הייתה מרוכזת במוסיקה שלה, ז'נה בענייניו הפרטיים - כרגע התיק שלו וגונד, טוב גונד לא באמת התענין בשום דבר חוץ מהקרב הבא - לא משנה נגד מי, בן חבורה או מישהו חיצוני - ובארוחה שאחריו....). לפרנג'ין ונאיל הייתה תפיסת עולם הרבה פחות מוחלטת, ואג'נדות מורכבות ורבות שלרוב לא היו זהות לאלה של הפלאדין, ובראדור... טוב בראדור הוא בראדור........

וכך חזרה החבורה לכיוון אליו יצאה לפני שפגשה בסרעפצדים - מערבה למצפה. אני מזכיר, כי כמעט לכל אחד מבני החבורה הייתה סיבה כלשהיא להגיע לשם -

פרנג'ין חשב, שאולי שם ימצא תשובות לשאלות שמטרידות אותו מאז ילדותו ויסייעו לו להבין את הארועים סביב לידתו, שהיו בין השאר הסיבה לעזיבת הלאמפו שלו והצטרפותו לנלפיד ו"גוריו". הוא גם חש, כי חלק גדול מהשינוי שחל בג'ונגל ב-20 השנים האחרונות, קשור למשהו שקרה במצפה, והוא היה נחוש לברר מה התרחש.

בראדור חיפש מאז ומעולם אחר דרכים להגדיל את כוחו ועוצמתו. בראש סדר העדיפויות שלו עמד המיגון - לאור העובדה שלא היה יכול להטיל לחשים מתוך שיריון ונאלץ להסתובב ללא שום מיגון, הוא חש חשוף ופגיע. לאור הפראנויה שלו והתחושה שתמיד מנסים לתקוף ולהרוג רק אותו (הוא בכלל היה בטוח ששאשא, פקמד וכל המלחמה, הם כולם חלק ממזימה גדולה להתנקש בחייו) , הוא הרגיש "מאוד, מאוד מאוד" פגיע. מהרגע ששמע מאוטארפור, כי במצפה יש יסודן האוויר גדול שיכול להטיל עליו לחש שיעניק לו הגנה קסומה, הוא רצה לצאת לשם ולהשיגה.

ז'נה חשב שאולי היסודן, בהיותו ישות כה חזקה, יוכל להגיד לו היכן נמצא התיק שלו. הוא גם שאף מזה זמן ללמוד להטיל לחשים. כדי לעשות זאת, הוא ידע, כי יצטרך למצוא מורה וללמוד שנים רבות. לאחר בדיקה מעמיקה (טוב מעמיקה ביחס לז'נה), הוא הגיע למסקנה כי היסודנים במצפה יסייעו לו בכך. ז'נה גם חשב שאולי שם, במצפה, הם ימצאו בני תרבות - איתם יוכלו לסחור ולהחליף מידע (כאמור הוא השתוקק כבר לצאת מה"חור" הזה).

לנאיל הייתה מטרה כלשהי שהיא לא חשפה (ואף אחד מבני החבורה לא טרח אפילו לברר מעבר לשאלת נימוס סתמית אחת..."אויה, אויה..." וכל זה.....), אך היה ברור כי זו הייתה מטרה מאוד חשובה (אני מזכיר, שהיא הסכימה לחזור על עקבותיה בפעם הקודמת ולהצטרף לעמדתם של אאורוס ופלגטון לצאת למלחמה, רק לאחר שקיבלה את התחייבותם שעם בוא ההזדמנות הראשונה - ניצחון או אפילו הפוגה בקרבות, הם ילוו אותה למצפה. אני גם מזכיר כי הנלפיד כינה אותה "גבירת היסודות" - רמז, רמז.....).

היחידים שלא היו קשורים בשום אופן למצפה, היו פלגטון וגונד (שבכלל לא היה קשור אף פעם לכלום...חוץ מלקרב הבא ולארוחה שאחריו....), אולם כעת הייתה גם להם סיבה (שהפכה להיות המטרה המרכזית של כולם למעשה) - להשיב לחיים את ידידם ואחיהם אאורוס.

וכך, לאחר הכנות קצרות, החבורה יצאה למסע מערבה, כשהם משאירים מאחוריהם את כל האחרים, כל אחד לענייניו:

המונגים, הנשרים והפקיסים חזרו לחייהם (מה שגרם למחיר הדבש והפודינג לעלות שוב).

פורטמאר והסטארים, שהתחייבו למצוא את הקשת של אאורוס, החלו לחפש אחריה ונערכו לחזור הבייתה (צפונה אל המדבר), לאחר מציאתה והשבתה לאאורוס, עם החייאתו.

אאורין, פוילין ובאן, שמאוד התקרבו והתיידדו, בחודשים הרבים בהם שהו יחד במחנה המונגים והנשרים וטיפלו בליקאנו ולורמין, נשארו עם הנשרים (שגם איתם מאוד התיידדו), ודיברו על עזיבה צפונה לעמק הוואקפיר, כל אחת מסיבותיה - פוילין שבאה משם, רצתה לחזור לביתה, לאחר שהייתה שקועה מאות שנים בתרדמת; אאורין, שבינתיים פיתחה זהות עצמית ומעט ביטחון, רצתה להתרחק כמה שיותר מכל האזור, שכמעט ומחק אותה עד שפגשה בחבורה; באן שאפה מאז ומעולם לעזוב את ה"חור" הזה ולהגיע לעיר גדולה, שם תמצא קהל ראוי לאומנותה (כלומר מעבר לפאלאדין וסייר שתמיד מחאו כפיים בלהט, אבל היו ממוקדים בחזה שלה, מכשף שכל הזמן יצא לשירותים ברגע שהיא התחילה לנגן ואח"כ שאל את השה"ם כמה פלוסים ואילו בונוסים השירה שלה נותנת, מונג שכל הזמן שאל אם זה מקורי שלה ואמר ש"זה מאוד מרגיע את החיות", גמד שנהג לתקוע גרעפ'ס ברגעי השיא ושאל איפה יש עוד אלכוהול, והוביט קטן שתמיד האזין ברצון, רוב קשב ובתשומת לב אמיתיים וטהורים, אך מיד אחר כך היה טוען בלהט, שהיא תקועה אומנותית, והיא צריכה להתפתח מעבר לעולם הצר וחסר החשיבות של "אהבה, מוסר, דת, עלילות גבורה ואפוסים כבירים וגדולים מהחיים" ולהתחיל לכתוב על נושאים חשובים באמת, כמו חבלים ותיקים.....).

חלק 23: שבירה

קרב הביניים עם מנהיג הסרעפצדים היה קצר, והנס לו קיווה אאורוס לא קרה. הוא הצליח לפגוע בתפלץ כמה פעמים ולפצוע אותו קשה, אבל הבדלי הכוחות היו גדולים מידי לרעתו. למרות הפציעות הרבות, מנהיג הסרעפצדים הצליח להפיל את אאורוס על הרצפה, וכשהוא מחוסר הכרה, גרר את גופתו למחנהו.

אאורוס הושב להכרה, אך לא יותר מכך. הוא הוכנס לכלוב עורבים שהוצב בראש החומה/סוללה, שכעת הייתה כמעט גמורה, כשלצידו הועמדו 8 כלובי עורבים נוספים. מיד לאחר הצבת הכלובים, מנהיג הסרעפצדים נעמד לידם וצעק לחבורה, שאם היא לא תיכנע ותיכנס מרצונה לכלובים, אארוס יאבד את אבריו - ביום הראשון זרתו תיכרת ומכאן והלאה כל יום אצבע ואח"כ איברים אחרים. הכלובים נשמרו שמירה קפדנית בכל שעות היום. בלילה, המנהיג ישן ליד כלוב העורבים ומסביבו 16 סרעים הפונים פנימה והחוצה.

מחוץ למחנה החבורה ערכה התייעצות קדחתנית - פורטמאר הציע לערוך דו-קרב עם המנהיג תמורתו ותמורת אאורוס. נאיל הציעה כניסה במבנה למחנה מוגן במגיני ענק מהארסנל של הנלפיד. בסופו של דבר הוחלט על דרך פעולה אחרת.

גונד הזמין את מנהיג הסרעפצדים לדו-קרב. כחלק מתנאי הדו-קרב, הוחלט כי כל אחד יביא עוזר שיעמוד במרחק מה. פורטמאר היה העוזר של גונד והוא היה מוכן להרוג את המנהיג בחציו, במקרה ומשהו ישתבש (כשאאורוס לא היה בתמונה, הם לא היו מחויבים לשום "פיר פליי"). ביום המיועד, מטילי הלחשים של החבורה חיזקו את גונד ופורטמאר בכל אמצעי אפשרי, קסום ולא קסום (כאמור, שום "פייר פליי"....). במקביל, ז'נה התגנב לכלוב של אאורוס, נתן לו בהיחבא שיקוי ריפוי ופגיון ופרץ את מנעול הכלוב שלו, כך שיהיה מוכן ליציאה מהירה. במרחק מה מהמחנה, הקבוצה ושאר מלוויה התכוננו אף הם.

הדו-קרב נמשך זמן רב - שני הצדדים התקשו לפגוע אחד בשני - הסרעפצד לא הצליח לפגוע בגונד כי הוא היה ממוגן בצורה בלתי סבירה (שריון מלא שהוקסם על ידי נאיל, מגן ענק שהוקסם אף הוא, עור מוקשח וזריזות מוגברת שהעניק לו פרנג'ין, הילת הגנה מפני רוע מבאן......). גונד לא הצליח לפגוע בסרעפצד בגלל שילוב של חוסר מזל ועודף השקעה בהגנה. לאחר דקות ארוכות של החלפת מהלומות (או יותר נכון החטאות), כשהגרזן כבר נהיה צרוד מרוב צרחות של "כוסיותתתתתת! אתה מסתובב עם כוסיותתתתת! ובגלל זה אתה נלחם כמו כוסיותתתתת! תזרוק ת'מגן, תפוס אותי בשתי ידים, תהרוג ת'חראאאאא ותפסיק להתמזמז, כמו כוסיותתתתתת!" - גונד התעצבן, זרק את המגן ותקף את הסרעפצד בשתי ידיים. בסיבוב הבא הוא אומנם חטף פגיעה קשה, אבל בשתי התקפות מאסיביות הוא הצליח להרוג את המפלץ, כשלקורת רוחם של הגרזן ושלו הוא עשה נזק מאסיבי יותר מכל הקרבות הקודמים שלו גם יחד (חוץ מהפעם ההיא שהרג את מלס שגם אז תקף בשתי ידיים....).

כצפוי, אם נפילת המנהיג החלה מהומה במחנה. החבורה שהתכוננה בחסות הג'ונגל לרגע זה, הסתערה - בני החבורה ומלוויה היו ערוכים במבנה של צב רומי כשהדירפאן המונגי ולוחמי החבורה בחזיתו (הסאטרים אחזו מגינים גדולים ולא עשו דבר מלבד לגונן על עצמם ועל הדירפאן, גונד ופלגטון). הפעם נאיל ופרנג'ין היו בתוך המבנה, מוכנים לרפא את הפצועים. אלא שהקרב היה קצר מהצפוי - לאחר חודשים של מלחמה בהם נהרגו 3 מנהיגים אחד אחרי השני, היצורים האדום והכחול, שהיו חצי אלים בעיניהם חוסלו, ושני שליש מחבריהם נהרגו, הסרעפצדים היו מרחק קצר משבירה מוחלטת - כמה סיבובים לאחר התחלת הקרב, לאחר מותם של כ-30 סרעפצדים, הלהקה נשברה סופית - כל מי שנותר בחיים נשא רגליו ונמלט הרחק ככל הניתן. אפילו השומרים על כלובי העורבים לא עשו דבר מלבד לברוח כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק (ז'נה בקושי הספיק לתקוף את זה שעמד ליד הכלוב של אאורוס, והאחרון לא הספיק לצאת ולהסתער על האחרים).

החבורה נותרה במצב לא ברור, חצויה ברגשותיה - הם אומנם ניצחו את הסרעפצדים, אבל בפיהם נותר טעם רע - אאורוס איבד את קשתו והרבה מביטחונו, לאחר שלקח אחריות על הכישלון של ההתקפה הראשונה ועל ההפסד בדו-קרב. בלי קשר לכך, כמעט כל אחת מהדמויות הרגישה אחריות כלשהי לכישלון ההתקפה הראשונה. כמה מהדמויות, בראשות בראדור, חשו כי עצם ההחלטה לצאת למלחמה הייתה מוטעית, וכי היה עליהם לקבל את הצעת הסרעפצדים ולצאת מערבה ובכך להימנע מכל מה שקרה.

המחלוקות הרבות וההאשמות הקשות, עדיין נותרו תלויות באויר ובני החבורה התקשו לשכוח אותן. בינתיים, דברים החלו חוזרים לשגרה - הסטארים חזרו למשימות הסיור, באן, נאיל המונגים והנשרים שבו לבסיסם ואאורוס, גונד, ז'נה, פרנג'ין, בראדור, ופלגטון נשארו על החומה. נחים, מתאוששים ויותר מכל מנסים לחשוב לאן ואיך מתקדמים מכאן.

יומיים אח"כ, כשעדיין היו שקועים עדיין במנוחה וויכוחים, הם הצליחו לראות תנועה כלשהי מהיער, אולם לאחר נסיונות כושלים לגלות מה פשר הדבר, החליטו להמתין על החומה (כזכור מסביב הייתה עדיין קרחת יער בקוטר כמה מאות מטרים שיצרו הסרעפצדים). בלילה, במהלך המשמרת של פרנג'ין ופלגטון, הסתער עליהם מהחשיכה סרע-גור ענק, לבוש שריון מתכת ונשא גרזן דו- ידני אימתני. לימים הם יגלו כי שמו היה בוגאלקוח' והוא היה האלוף של פקמד.

כאמור, בוגאלקוח' הצליח להפתיע את פרנג'ין ופלגטון, עילף במכה אחת את המונג ופגע קשה בסייר. בסיבוב הבא החבורה התעוררה. בראדור, פלגטון, גונד ואארוס התרחקו, ז'נה ניסה להסתתר, בוגלאגו תקף בחמת זעם וגרם נזק רב ובוגאלקוח' תקף אותו ואז התקדם לחבורה. אאורוס ירה חצים וחיפה פיזית על נסיגתם של פלגטון וגונד. ז'נה הגיע לפרנג'ין וייצב אותו. הסרעגור פצע קשה את אארוס ונלכד בינו לבין בוגלאגו המסתער.

אאורוס יכול היה לסגת, אך הוא ראה כי פלגטון וגונד פצועים קשה, נותר להילחם, ופצע עוד את הסרעגור. ז'נה ירה עליו מהחשכה ופגע בו קשה, בוגלאגו הצליח להכשילו ולהפילו פעם אחת והמשיך לפצוע אותו. בסיבוב הבא הסרעגור קם, הרג את אאורוס ופצע קשה את בוגלאגו. אז ז'נה הרגו בפגיעה מדויקת נוספת מהמחבוא.

בבוקר בני החבורה נסוגו מהמקום, כשהם נושאים את גופות אאורוס המת ופרנג'ין שעדיין נותר מחוסר הכרה, אל המחנה המשותף. כאשר ליקאנו ראתה את גופת אאורוס היא נשברה לגמרי ולאחר נאום רגשני וקצר, שבו אמרה פעמים רבות "אתם לא מבינים, הוא, אתם לא מבינים, רק אתם...." ואז "הוא היה נלפיד החזק ביותר, רק אתם.....", נפחה את נשמתה.

כשאאורוס לא נמצא כדי לדחוף להמשך המלחמה, ולאחר מותם של ליקאנו ולורמין, החבורה נטשה את רעיון הלחימה והחלה פועלת להשבתו של אאורוס לחיים ולקדם את המשימות שהתעכבו בגללה. נאיל הציעה לפתוח מידית במסע מערבה אל המצפה, שם אולי אפשר יהיה לבקש מיסודן האויר להחיותו. פורטמאר הבטיח למצוא את הקשת של אאורוס לפני שהוא חוזר צפונה אל ביתו. באן, אאורין ופוילין נשארו עם הנשרים והמונגים.

לאחר שבראדור ופרנג'ין הצטרפו לתומכים במסע אל המצפה, הפור נפל והקבוצה החלה במסע מערבה.