חלק 95: מרכבת אש פלאית

בסופו של דבר הוק הצטרף לחבורה והם נעו במשך חודש צפונה (הם הרי התכוונו לנוע לשם מלכתחילה ונראה היה שהוק גם מעוניין לחזור למצד פאל - המקום ממנו הגיע). במהלך התקופה לא היו אירועים מיוחדים מלבד אחד -

בצהרי היום, הגיעה החבורה לאזור פנוי מעשב. זה עתה שקעו ענני האבק שהעלה עדר אנטילופות ענק שעברו באזור ורמסו/אכלו את העשבייה. אם התבהרות האוויר, מעבר לאופק, מכיוון צפון, ניתן היה לראות מרכבת מתכת מעוטרת בפיתוחים גיאומטריים, מרחפת מעל פני הקרקע (דומה לזו של דרי הרקיע), רתומה לארבעה סוסים שחורים ענקיים, מתקרבת במהירות אל החבורה.

על המרכבה עמדו ענק בגובה שלושה מטרים, קרח, עם נזם ענק באפו הנשרי. הוא היה לבוש גלימת משי לבנה שעטפה את כל גופו. בעיניו השחורות היה מבט מרוחק, כאילו הביט אל נקודה כלשהי ברקיע. לצדו היה ננס נמוך במיוחד (80 ס"מ), שבקושי נראה ברגע הראשון ואחז במושכות. גם הוא היה קרח, אם כי ראשו היה מכוסה קעקועים של צורות גיאומטריות ורונות שונות. גם הוא היה לבוש גלימת משי לבנה שכיסתה את גופו ועל שכמו היה תלוי סיטאר.

בעוד החבורה נערכת לכל צרה שלא תבוא. המרכבה הגיעה עד למרחק של 30 מטרים מהם ועצרה. הענק והננס ירדו ממנה בארשת חשיבות מנופחת וניגשו אל החבורה. הננס התייצב מלפנים, בעוד הענק עומד מעט מאחריו, ומימינו. הננס פתח את פיו ורצה לומר משהו אלא שאז עצר והביט בענק. האחרון התכופף, לחש משהו באוזנו ואז הננס אמר בקול בריטון עמוק, רועם ותקיף שמאוד לא התאים למראה גופו הקטן -

"גנגרא אומר שלום, גנגרא חיפש אתכם הרבה זמן."

לפני שהחבורה ענתה, הננס שוב הסתכל על הענק, וזה שוב התכופף ולחש דבר מה (מכאן ואילך כך תתנהל השיחה - לאחר כל משפט הננס יעצור ויחכה שהענק ילחש לו משהו) -

"יש לכם את הכבוד לפגוש את גנגרא" ואז הוא הצביע על ז'נה ופרנג'ין, חיכה ללחישה ואמר "גנגרא מחפש אתכם הרבה זמן", "גנגרא יילחם בכולכם או באלוף מטעמכם" הפסקה, לחישה ואז - "אחרי שגנגרא ינצח, אתם עבדים שלו ובאים איתו לאן שהוא רוצה".

החבורה הפציצה את היצור הקטן במיליון שאלות - "מי מה, למה כמה איך...." אולם הוא שוב חיכה לענק שיתכופף ואמר רק -

"גנגרא נדיב מאוד - הוא לא הורג אתכם אלא רק לוקח אתכם בשביל פרס" ואחרי עוד לחישה- "אתם צריכים להגיד תודה גנגרא" ואח"כ הצביע על האחרים - "בכם לגנגרא אין צורך" ואז - "גנגרא מרשה לכם ללכת לאן שאתם רוצים".

על המשפט האחרון הוק ענה לו בציניות - "אנחנו מודים לך מאוד". הננס שוב חיכה ללחישה ואז אמר - "על לא דבר....". כמו שאתם יכולים לנחש, שאר החבורה לא אמרה תודה וז'נה אפילו קינטר אותו. בתגובה לתשובה של החבורה הננס ענה, שוב לאחר לחישה של הענק - "גנגרא נעלב!" ואחרי עוד הפסקה ולחישה -"גנגרא נדיב ומה הוא מקבל בתמורה", ואז - "גנגרא מקבל חוצפה", ואחרי עוד לחישה - "גנגרא יעניש" ואז "אתכם, קודם הוא התכוון לקחת", הפסקה ולחישה ו-" אתכם על המרכבה"...."עכשיו אתם תרוצו אחריו ברגל, כבולים".

החבורה (או יותר נכון, ז'נה ופי- השאר היו יותר מידי המומים מכדי להגיב), ניסתה לדובב אותו עוד, אולם הוא כל הזמן חזר ואמר "עכשיו גנגרא נלחם, לא מדבר!"

הקבוצה התייעצה בינה לבינה. הוק סיפר, כי הוא שמע את השם גנגרא בעבר, ומדובר בלוחם זירות אגדי מעמק הוואקפיר, ששמו הולך לפניו כלוחם דו-קרבות בלתי מנוצח. ז'נה ופלאנק לא התרשמו ודרשו להילחם, פרנג'ין התלבט. האסמנאי הזהיר את החבורה מפני כניסה לקרב עם מישהו שהם לא יודעים את כוחו, ופי התלבטה גם היא.

לבסוף ולאחר אין סוף פעמים שהענק לחש לננס וזה קרא להם להזדרז ולהשיב "כן או לא" - החבורה נענתה לאתגר. לא לפני שז'נה שאל אותו מה יקרה אם הם ינצחו אותו. הוא ענה "לא יכול להיות שתנצחו את גנגרא". ז'נה התעקשה, הננס חזר על תשובתו (בכל פעם, רק לאחר שהענק לחש לו דבר מה), ושניהם חזרו על הדברים מספר פעמים עד שהננס אמר משהו שונה - " אתם הופכים להיות אלה שהרגו את גנגרא - כבוד גדול" ואז לאחר עוד הפסקה ולחישה המשיך - "סבלנות של גנגרא נגמרה!" ואז - "עכשיו גנגרא נותן לכם קצת זמן להתכונן ואז מתחילים".

החבורה פרשה הצידה להתכונן ואז באופן מפתיע הענק לקח מעל הננס את הסיטאר, הוריד ממנו את הגלימה, ומתחתיה התגלה גוף שרירי ומסוקס, מכוסה כולו קעקועים, עד כי נדמה שהוא לובש שריון. סביב פלג גופו העליון כרוכה הייתה שרשרת עשויה ממתכת בוהקת ולא מוכרת. היא הייתה מאוד דקה, ונראה היה שהיא כרוכה כמה פעמים, ונפרשת לאורך רב.

לפני שהחבורה הספיקה לומר או לעשות משהו, הענק החל לנגן בסיטאר ולשיר, בקול גבוה וענוג, בעוד הננס הקטן מתחיל לצעוד במעגלים, מנופף ידיו באוויר במחיאות כף, התואמות את קצב השיר, כאילו פונה לקהל בלתי נראה, מלהיב אותו ומשדלו להצטרף לשיר, או לכל הפחות למחוא כפיים לפי הקצב. השיר האיך נאמר במילים עדינות ובלשון המעטה שבהמעטה- "לא כל כך מתוחכם ופיוטי" היה זה -

אתה גדול אתה ענק
אתה כביר אתה חזק
אתה גיבור וכל יכול
מנצח תמיד בכל

אתה בליסטרה ענקית
אתה מרכבת אש פלאית
אתה הלוחם הכי כביר
אתה עצום אתה אדיר

וכך, הננס המשיך להסתובב ולמחוא כף, בעוד הענק חוזר על השיר, שוב ושוב, בכל פעם נראה היה שהננס משתלהב יותר ויותר עד כי כמעט נכנס לאקסטזה, מתנהג כאילו יש סביבו קהל, הנענה לבקשותיו, שר איתו ומוחא כפיים לעודדו.

אני לא זוכר בדיוק מי אמר מה באותו שלב, או מה הוביל למה, אבל בסופו של דבר פי הטילה לחש היעלמות מעין על כולם. כשהננס שם לב לכך הוא עצר ולבש מבט כועס ומאוכזב - לאחר כמה דקות של בהייה באוויר בציפייה מתוחה, הוא סימן משהו לענק וזה העטה עליו את הגלימה. השניים עלו על המרכבה והתרחקו מהמקום.

חלק 94: נכנס הוק

במהלך המפגש שאני עומד לתאר, הצטרף לקבוצה שחקן חדש בשם עומרי המגלם את הוק - לוחם שמגיע מעמק הוואקפיר (בקרוב הודעה על הדמות שלו).

לפני שהחבורה המשיכה לנוע צפונה, פי חילקה להם חפצים קסומים שהכינה עבורם במהלך כל השנים בהם שהתה בבית הקברות לפילים -

לז'נה העניקה מספר חצים עם לחשים שונים שמוטלים עליהם כגון הרדמה, אשלייה, בלבול וכד' (היא כמובן לא זכרה על איזה חץ פועל איזה לחש....).

למל - יצרה מסכה עם אשלייה/הקסמה חזקה, הגורמת לכך שכל מי שיסתכל בו יראה את הדמות שמל רוצה שיראו. למרבה הצער, ברגע שהניחה את המסכה על ראשו היא התנפצה.

לפרנג'ין היא העניקה משחה להקסמת פרעושים, שבין היתר מונעת עקיצות (מה שגרם להכרת תודה מצד בוגלאגו) וקן נייד לקיה.

צולאסיוס קיבל מסרק קסום בעל יכולת סידור שיער (שניים שלושה מעברים על השיער, וניתן לעצבו כמו שבעל המסרק רוצה).

במהלך הימים הבאים החבורה נעה צפונה. לילה אחד, בזמן המשמרת של ז'נה, תקף אותם לפתע סמור ענק. בני החבורה התעוררו והחל קרב קשה. הסמור פגע בפרנג'ין ונצמד אליו, גורם לו לדימום קשה. מל זינק על הסמור ובכוח, פתח את לסתותיו והפריד בינו לבין פרנג'ין. אולם זמן קצר אח"כ הסמור שב לתקוף.

לפתע החלו חצים להיירות משני כיוונים - מכיוון אחד (זה שממנו הגיע הסמור) נורו חצים על בני החבורה ממקור מוסתר. מכיוון אחר, החבורה ראתה שלוש דמויות נושאות קשתות, שהתקדמו אל המקום. הם נעו במהירות כשמידי פעם הם כורעים ויורים חצים על הסמור - פוגעים בו קשה. לבסוף, לאחר כמה פגיעות קשות של חצים, ושל מל, בוגלאגו, ז'נה והיפוגריף שזומן על ידי פרנג'ין, חוסל הסמור.

פרנג'ין שלח את קיה לערוך סריקות אחרי היורה הנוסף (שירה על החבורה, מכיוון ההסתערות של הסמור), אך ללא הועיל. בשלב זה שלושת הדמויות שסייעו לחבורה כבר היו מאוד קרובות והחבורה הייתה יכולה לראותם בברור באור הירח - שלושתם היו אנשים, אחד מהם היה גבוה יותר וחסון, הוא לבש גלימה בצבעי הסוואה שמתוכה אפשר היה לראות בברור שהוא חמוש מכף רגל ועד ראש ואחז בידו קשת ברזל ארוכת מימדים. לצדו עמדו שני סטארים נמוכים (דומים בלבושם וחזותם לגששים הסטארים של פורטמאר, אנשי המדבר שהחבורה פגשה אי פעם בג'ונגלים ראו כאן וכאן).

האיש הגבוה הציג את עצמו בשם הוק (הוא הוא הדמות של השחקן החדש) ואת שני מלוויו - טיל ומוטאר - טיפוסים קשוחים ושתקנים, שצייתו לו בכל דבר ועניין. הוא סיפר להם כי הגיע לאחרונה לאזור ונתקל בשני יצורי סרע-טאל. לאחר קרב קצר הוא הצליח לשבות אחד מהם ולחקור אותו. כך גילה על מזימה שלו ושל חבריו לשסות בחבורה, סמורה (הסמור שזה אתה נקטל בקרב) - לאחר שהרגו את גוריה, ודאגו שתרעב, ואז הובילו אותה למחנה של החבורה. בעזרת המידע שגילו, הוק ואנשיו הצליחו לעלות על עקבות הסרע-טאל האחרים, והסמורה וכך הגיעו בדיוק לקרב.

כעת החלו חילופי דברים בין הקבוצה לבין הוק, במהלכם הסתבר לחבורה כי הוק יודע מיהם ז'נה ופרנג'ין (ממש כמו סרובדאס בזמנו). הוא חקר אותם מעט על הג'ונגל ועל פקמד ונחקר קצת על ידיהם, אבל לא גילה הרבה מעבר למה שהם יודעים - מלבד כמה פרטים חשובים - האדם שפרסם את הפרס על ראשיהם היא אצילה בשם נארציל. פקמד, הגיע כבר לפני מספר שנים בחזרה לעמק הוואקפיר, והוא, הוק, משרת, מצביא חשוב השוכן במצד פאל, שמכונה "העגור". עוד היה ברור מדבריו שהוא מעוניין שבני החבורה יבואו איתו למצד פאל.

התגובות של החבורה לדמות ולדברים של הוק ותגובותיו שלו היו מגוונות -

ז'נה בלבל לו את המוח ועצבן אותו מאוד - כשהוק ניסה להוציא ממנו מידע על פקמד ועל מה שהתרחש בג'ונגל, ז'נה טווה סיפור שלם לפיו נארציל היא אהובתו של פקמד, ועוד כהנה וכהנה פרטים שונים ומשונים, רק בכדי להודות בסוף שזו הכל המצאה, וכמובן לא שכח להזכיר כל דקה וחצי את התיק שלו.

פרנג'ין החשדן ניסה כל הזמן להסתיר את זהותם והתנהג אליו בחשדנות תוקפנית.

הוק התנהג בתוקפנות חשדנית לא פחותה מצדו, במיוחד לאחר סיפורי הנפלאות המצוצים מהאצבע של ז'נה - הוא רמז כמה פעמים שבכל מקום אחר, מי שהיה משקר לו, היה מזומן לעמוד מולו בדו-קרב (בכלל נראה שעניין הכבוד, מאוד חשוב לדמות, כיאה לארפר סטארי ממוצא אצילי).

כמובן שעל ז'נה זה לא עשה רושם, אבל רגע לפני שהוא עבר את הגבול, הוא חזר להיות ז'נה המקסים והנחמד, התנצל ואמר שהכל היה בבדיחות הדעת. הסמאנאי גם עזר ליישר את ההדורים עם ז'נה ופרנג'ין, יחד עם פי ומל שקיבלו את הוק בסבר פנים יפות. כך שבסופו של דבר כולם היו "חברים" בסוף הערב.

רק פלאנק הסתכל על טיל וטומאר, נאנח ואמר -"מילא הוק שהוא דמות עם שחקן, אבל עד שנפטרנו מסארובדס ווילפריד, אנחנו מקבלים שוב שני דב"שים שילוו אותנו? מה יהיה עם השה"ם הזה? איפה מצאת אותו ז'נה איפה? נשבע לך בוס - הם מאטים אותך! חבל, אני אומר לך, חבל! אני ואתה לבד גומרים את כולם בלילה והולכים למצוא את התיק, רק תגיד מילה בוס....."

חלק 93: בית הקברות לפילים

לפנות בוקר, זמן קצר לאחר עזיבתם ובעת המשמרת של ז'נה, מופיעים לפתע וילפריד וסארובדס מתוך החושך. סארובדס ממתין מחוץ למחנה ווילפריד ניגש לז'נה ופונה אליו. הוא מספר לז'נה כי הוא רוצה להתוודות לפני שיעזוב סופית - פרנג'ין סיפר לו כבר לפני חודשים, שהוא יודע שהדרקון הירוק אכל את התיק של ז'נה ולכן הוא לא קיים עוד. לדבריו כששאל את פרנג'ין מדוע לא סיפר זאת לז'נה, הוא ענה כי הוא ושאר בני החבורה לא רצו לצער אותו. כעת, הוא הרגיש שהוא, וילפריד, לא יכול לשמור זאת עוד בסוד. ז'נה הודה לו, ווילפריד וסארובדאס נעלמו כלעומת שבאו. ז'נה ופלאנק נתנו מבט ארוך בדמות של פי המרקדת במרחק מה, נחרו בבוז ובתיאום מושלם - "לא ישנה עא'לק!" וחזרו למשמרתם (והמבין יבין).

למחרת פי מתחילה לפעול במטרה להיכנס לבית הקברות לפילים - היא מטילה לחש המאפשר לה לגלות מחשבות ו...הפלא ופלא- היא מגלה את ה"מקום". פי כמובן לא מספרת על התגלית המרעישה לחבריה, ומחליטה לא להיכנס מיד אלא להמתין יום נוסף ולהיערך לכך. למחרת החבורה רוצה לעזוב את המקום ורק לאחר שכנועים רבים של פי (שעדיין לא מספרת כלום), הם מחליטים להישאר במקום עוד יום.

בלילה שוב מתגלה לפרנג'ין אותה דמות של חצי אדם חצי פיל המציגה עצמה כשמור בית הקברות. הוא מספר לפרנג'ין שבכדי להיכנס לבית הקברות לפילים, עליו לבצע שלוש מטלות - לשטוך עצמם בעזרת החדק בבעבוע (ולא אלה לא טעויות דפוס); לשאוג ברעש גדול ולרקוד את ריקוד הפילים המסורתי. ז'נה לא ממש מאמין וחושב שוב שפי חומדת לצון (למרות שהם רואים במפורש את הדמות שלה לה הרחק משם, עושה מדיטציה), אבל פרנג'ין משתכנע לחלוטין ומחליט לבצע את שלושת המשימות -

בשלב ראשון הם הולכים למקווה מים וממתינים עד שקבוצת פילים תגיע לאזור. אז פרנג'ין פונה לאחד מהם ומבקש ממנו שיבעבע בתוך המים (המלאים בוץ) בחדקו, בעוד הוא וז'נה משתטחים בתוכם (ובשלב זה אפילו הפיל הביט בהם במבט מוזר, אבל פרנג'ין כידוע מאוד משכנע כשזה נוגע לחיות....)

אחר כך פרנג'ין הפך לאריה ושאג, ואחרי שז'נה מכל האנשים אומר לו שראוי יותר שזה יהיה פיל, הוא משתנה לפילון ושואג (והפעם מבטי התמיהה על פניהם של הפיל ושל האסמנאי כבר הפכו למבטי דאגה).

לבסוף פרנג'ין שואל את הפיל האם יש להם ריקוד פילים מסורתי. הוא פולט משהו לגבי "מה שקורה כשאתה מזמין פילה לרקוד". וכשפרנג'ין שאל אותו "למה אתה מתכוון בלרקוד?" הפיל עצר נבוך, ואמר לפרנג'ין משהו שבשפתינו פירושו- "תשמע בחור צעיר, אתה נחמד ואני מחבב אותך, אבל אתה לחוץ מידי - אתה זקוק לפילה! אבל דחוף!" ואז הוא מדגים לפרנג'ין תנועות חיזור פיליות והוא מחקה אותו (בשלב זה אפילו ז'נה כבר סירב להשתתף בכל העניין).

מאוחר יותר, באשמורת הבוקר, בעוד פי שומרת עם מל, היא מנסה שוב להיכנס בעזרת לחש איתור המחשבות ואז, לפתע יש הבזק של אור והיא וכל שאר בני החבורה מופיעים באזור מדברי צחיח, שנראה בנפרש אל מעבר לאופק בכל אשר יביטו.

לפני שהם מספיקים להבין מה קורה, הם שמים לב לדרת רקיע ערומה, זהה במראה החיצוני לפי, המרחפת באוויר בגובה 10 מטר, במרחק 20 מטרים מהם. במרחק של כ-200 מטר צפונה מהם (לכיוון אליו הם מביטים), יש קבוצה של כחמישים פרשים, עטויים שריונות כבדים, אוחזים רמחים. במרחק של כ-200 מטר דרומה יש שיירה עצומה (כשהופיעו במקום הם היו עם הגב אליה ולכן לא ראו אותה ברגע הראשון, אבל שמעו זעקות וצרחות ומיד הסתובבו והבחינו בה).

ברגע שהחבורה מגיעה למקום ורואה את דרת הרקיע, יוצא מתוך בטנה חסרת הטבור, כדור שנראה שכאילו נוצר בבטנה, התנפח ואז, יצא החוצה, במעין "פעפוע" (ללא שום פציעה או קרע), ועף במהירות עצומה צפונה. הכדור מתרחק מעל ראשי החבורה אל השיירה, מתפצל לכמה כדורים שכל אחד מהם הופך לנחיל של עורבים בעלי מקורים משוננים, המצטרפים לנחילים של חיות מפלצתיות הטובחות באנשי השיירה, שרצים אנה ואנה אחוזי אימה ופחד.

שנייה אח"כ יוצא מתוך בטנה כדור נוסף שהופך לנחיל של ציפורים עם זנב עקרב, ואח"כ כדור נוסף שממנו מגיחים קופי עכביש מהירים ורצחניים, ואז אחד עם פרעושי ענק, ועם נחשי קוברה עם זנב קפיצי מנתרים למרחקים, דגי פירנה מכונפים, דיונונים עם ראשי אריות שעפים באויר)......הנחילים מצטרפים לאחרים שכבר תוקפים את השיירה (או יותר נכון מה שנשאר ממנה) ועושים בה שמות.

החבורה לא היססה והחל התוקפת את הדמות המרחפת באוויר ומוציאה מבטנה את התפלצות - ז'נה ירה עליה חיצים ופרנג'ין זימן שלושה היפוגריפים שתקפו אותה בחמת זעם - תוך שניות הם פצעו אותה אנושות, אולם למרבה האימה, בכל פעם שפגעו בה גם פי, שהייתה על הקרקע נפצעה קשה.
בינתיים כוח הפרשים התקרב אליהם. בראשם רכב ארפר לבוש אדום כולו (שריון מלא, פנים מכוסות) על סוס אדמדם, שהיה לבוש שריון אדום גם הוא (וגדול בהרבה מסוסים רגילים). הוא פנה אל החבורה הצביע על פי ושאל בקול בריטון עמוק "מהו מעשה התרמית הזה? מי אתם הלנו או לצרנו?". לפני שהחבורה הספיקה לענות , ההיפוגריפים של פרנג'ין המשיכו לתקוף את דרת הרקיע ולפני שהספיקו לעצור, היא נפצעה אנושות ו....בדיוק כמו שקרה בכל פעם שנפצעה אנושות - נעלמה.....

בני החבורה גמגמו כמה דברים לא מובנים לארפר האדום, אולם זה פשוט סימן משהו לאנשיו, הסתובב והחל מתרחק בדהרה עם מרבית אנשיו. עשרה מהארפרים נשארו במקום, הורידו את רומחיהם והסתערו בטור אל החבורה. ההסתערות הראשונה עברה מבלי שהפרשים הסבו נזק רב לחבורה, ולעומתם מל וצולאסיוס (הוא הופיע בחלום בתור צולאסיוס ולא הסמנאי), הצליחו להפיל שניים מהם ובוגלאגו וההיפוגריפים קטלו אותם. במהלך ההסתערות הבאה כמה מבני החבורה נפצעו, אולם שוב הצליחו לקטול לפחות שלושה אבירים. הקרב נמשך, חלק מבני החבורה התעלפו, אחרים נשארו עומדים עד שאחרון הפרשים חוסל, ואז כולם התעוררו כשהם נמצאים בערבה, במחנה בו הלכו לישון, לפני תחילת הקרב המוזר.

המקום נראה בדיוק כמו זה שעזבו מלבד שני דברים - ראשית , החבורה שמה לב לפתע כי מכל עבר פזורים תילים של עצמות ענק הערומות אחת על השנייה. שנית, הם הבחינו במגוון בשינויים קלים, שרק בזכות חדות חושיהם הצליחו לקלוט (פרנג'ין ראה שהצמחייה מעט שונה, ז'נה חש כי תוואי הקרקע, אותו הוא תמיד בודק בהגיעו למקום - למקרה שיצטרך להסתתר, שונה במעט, צולאסיוס הרגיש כי הריח האופייני לערבה בה נולד וגדל, שונה מעט...בקיצור זה המקום ובו זמנית לא בדיוק המקום...).

לפני שהם מספיקים להגיד משהו, הם שמעו קול מוכר מאחוריהם - כשהם הסתובבו הם ראו את פי ומאחוריה פיל זקן, מצולק, בעל מבט חודר והילת כוח. דרת הרקיע רצה אליהם וחיבקה ונשיקה בחום כל אחד מהם (כולל את ז'נה) - כאילו לא ראתה אותם זמן רב. מקרוב היא נראתה בוגרת במעט (קשה היה להם להעריך עד כמה, מכיוון שדרי רקיע מזקנים באופן שונה מבני אדם), וכך גם התנהגותה (אם כי כמו שתראו - פי נשארה פי....).

היא שאלה אותם היכן היו כל השנים האלה ומה קרה להם? לאחר שהם שאלו אותה - מה לעזאזל קרה, היא השיבה להם שהיא נכנסה לבית הקברות לפילים, שם הזמן פועל אחרת לגמרי מ"בעולם אמיתי". לדבריה (שחוזקו על ידי מראה הפיזי הבוגר יותר), בזמן שב"עולם האמיתי" עבר עליהם לילה אחד בלבד, היא בילתה פרק זמן של בין עשר לעשרים שנה (כמה בדיוק היא לא הייתה יכולה להגיד, שכן כדרך כל בני מינה, זמן ומדידתו, לא נמצאים בראש מעיניה). היא המשיכה וסיפרה כי בלתה את רוב הזמן בלימוד, מדיטציה ושיחות עם שומר בית הקברות - ארדודליפ - הפיל הגדול, שעמד מאחוריה ושאר שוכני המקום.

כמה מבני החבורה בראשות פרנג'ין ניסו לנהל שיחה עם ארדודליפ, שנראה היה כיצור תבוני (אם לא בדיוק תבונה אנושית). אולם לאחר כמה דקות הסתבר שהוא עונה על כל שאלה בסגנון שמזכיר את ז'נה, אבל משולב בהרבה "זן" - אמירות סתומות ולא ברורות שמתמקדות תמיד בנושאים חסרי חשיבות לחלוטין -

לז'נה הוא אמר משהו בנוסח - "מהו התיק אם לא תמצית כל מה שאתה רוצה ידידי הקטן, עליך למצוא את המקום אליו אתה רוצה להגיע ורק שם תמצא את התיק" (ולא, לא עזרו המחאות של זנ'ה ש"הוא רוצה להגיע למקום שבו נמצא התיק", ולכן זה טיעון מעגלי).

בתשובה לשאלה של פרנג'ין על מהות הביצה שאוטארפור נתן לו (ואם לא הזכרתי את זה בעבר, אז זו הזדמנות טובה לציין שהדבר הראשון שהוא עושה כשהוא פוגש מישהו חדש זה לשאול אותו על הביצה), הוא ענה משהו בסגנון - "אני יודע בוודאות שאין שני לה מהי הביצה - דבר חשוב ביותר שאין לך מושג באשר למהותו, ואם כך הוא, לבטח הוא יכול להיות כל דבר שתוכל להעלות על הדעת ושום דבר בו זמנית, שכן ברגע שתדע מהו, הוא כבר לא יהיה משהו בלתי ידוע, ואז לא יוכל להיות כל דבר, שכן הוא כבר דבר כלשהו....." ובשלב הזה אפילו פרנג'ין חד המחשבה איבד אותו, ולמען האמת גם אני אז אני אפסיק כאן, לפני שזה ימשיך להידרדר.

החבורה שאלה את פי לגבי האירוע שזה עתה חוו, אבל היא לא זכרה הרבה (מבחינתה, הרי עברו למעלה מ-10 שנים מאז שזה קרה), ולאחר חקירה קצרה של האזור (שבה ז'נה מצא כמעט כל דבר אפשרי, מלבד התיק שלו), החבורה (שעדיין הייתה פצועה מהקרב עם הפרשים). החליטה ללכת לנוח. ניסיתי לרמוז להם שוב ושוב לשמור במהלך הלילה, או לפחות להישאר ערים לזמן מה, אולם הם התעקשו ללכת לישון, וכך בבוקר, כולם מצאו עצמם מחוץ לבית הקברות פעם נוספת. ובזה נגמר עניין בית הקברות לפילים (וכל מי שרוצה לצעוק עליי איזה מין שה"מ אני שבונה הרפתקאות, אבל רק בגלל פעולה כזו או אחרת של השחקנים, פשוט מוותר עליהן בהינף יד - שיעיר הערה, ויתלונן בפני ועד המנחים העולמי).

חלק 92: ההוביט והמנפיצה

החבורה החליטה להתרחק מרחק שעה וחצי ממקום הקרב (שהיה בקרבת המחנה הארעי של הסרע-גורים בקן הטרמטים) ולנוח. בבוקר, סכאג (סליחה על הבוטות - אבל בשלב זה כבר כולם הבינו שמדובר בסכאג ולא ב"שומר בית הקברות לפילים"), תקף את החבורה שוב, בנצלו את מצבה הגרוע. הפעם ההתקפה מהאוויר הייתה מלווה במתקפה של 27 סרע-גורים על הקרקע. באופן מפתיע הוא הצליח להפתיע אותם (אפילו אני שרגיל כבר לכישרון הטקטי והאסטרטגי). מה שלא הפתיע אף אחד הייתה מכת הפתיחה - מכת קור אדירה.

פי נפצעה קשה מהקור ונעלמה שוב, השאר נפצעו קשה (מלבד ז'נה כמובן), צולאסיוס נשכב על הרצפה ספק מעמיד פני פצוע והלום, ספק בהלם אמיתי, ושניות קצרות אח"כ הוא החל משמיע קולות מהם היה ברור שהוא, חושב שהוא האסמנאי (או כמו שהאסמנאי יגיד - יצא מהטירוף שבו הוא חושב שהוא צולאסיוס). משלב זה ואילך הוא לא תפקד מלבד ניסיון אחד כושל לתפוס סרע-גור ולהטילו על סרע-גור אחר וצעקות הסטריות של - "מה קורה מרה קורה! " שכמובן לא נענות על ידי איש - מסיבות ברורות (ולמי שלא מבין למה - יבין מיד).

למרבה המזל, מל הצטיין במיוחד והרג חמישה סרע-גורים תוך זמן קצר - כשהוא נושך, קורע, משסע, שובר ותולש מכל הבאה ליד. במהלך הלחימה הוא נפצע קשה פציעות מאסיביות כה רבות, עד כי ברור לכולם, שכל אחד אחר היה מת מהם מזמן. סארובדאס העמיד פני מת (הוא באמת כמעט מת ורק בזכות וילפריד חזר לחיים) וזחל בחשאי לפצועים וריפא אותם.

פרנג'ין זימן היפוגריף והרג סרע-גור, אולם איבד את ההכרה מהתקפות של סרען אחרים. בוגלאגו הצטיין גם הוא - מפיל והורג שני סרע-גורים ופוצע נוסף. וילפריד הצליח להתחמק ממכות באופן לא סביר, לנוע מבלי להיפגע ולרפא מעט את סארובדאס וצולאסיוס הפצועים. אך בשלב מסוים נפגע פעם אחת ונפל בעצמו.

ז'נה הטיל על עצמו מגן קסום והתחמק מכל המכות שמכוונות אליו באופן סביר ביותר, שהרי גם ללא לחשים הוא מאוד חמקמק, ויחד עם כמה לחשי הגנה פשוטים הוא הופך לבלתי פגיע כמעט (או כמו שפלאנק אומר כל הזמן- "עזוב אותך בוס, הם מאיטים אותך - תסתכל כמה אתה צריך לרפא עכשיו במקום להילחם?! לבדנו אנחנו גומרים אותו לבדנו - מה אנחנו צריכים את כל הפמליה הזאת? הם רק מגלים לאויב איפה אנחנו, ונפגעים כל הזמן ולא פוגעים..."). אח"כ הוא הטיל על עצמו מגילה עם לחש תעופה ועף אל סכאג. במקביל הוא יצר אשלייה של היפוגריף שתוקף את סכאג מעברו השני, ובחסות ההטעיה הצליח לפצוע קשה את היצור (מה שרק חיזק את הטענות של פלאנק עוד יותר...). לאחר כמה שניות סכאג ניסה לפגוע בו אך החטיא (ובשלב זה, פלאנק פשוט נותר ללא מילים, וכמו שהבנתם זה אירוע נדיר).

בינתיים פי הגיעה מרחוק בתעופה, פצועה קשה אך חיה (עדיין בוכה והמומה מזה שהיא על סף מוות פעם שלישית ביומיים). לראשונה מזה זמן רב, היא הצליחה לחדור את ההגנות של סכאג והטילה עליו לחש אשלייה מוחי שבה הוא ראה את הרוח מופיעה לצדו וצועקת לו - "הם שלי, הם שלי! עזוב אותם ולא תמות!" (ואני יודע שבתיאוריה השחקנים האחרים לא אמורים לדעת שזה מה שקרה, אבל זה היה מהלך מבריק אז אני חייב לתת קרדיט לשחקן ולספר את זה). סכאג קנה את האשלייה (בסה"כ הוא ראה את הרוח בפעולה וחושש שהוא ישתלט עליו, וגם האמין שהיא תסיים עבורו את העבודה), והחליט לסגת כשהסרע-גורים, משרתיו על הקרקע, עושים כמוהו.

החבורה הפצועה והמוכה ברחה אף היא מהמקום - היא נעה במסע מזורז ומאומץ לכיוון הנקודה הבטוחה (המקום שהם משערים שהרוח לא יכולה להופיע בו). בדרך הם נחו מעט וליקקו את הפצעים. כשפי סיפרה מה עשתה, ז'נה מאוד כעס עליה (הוא בטוח שעוד שנייה הוא היה הורג את סכאג). הוא גם צעק עליה שהיא כל הזמן בורחת בדיוק ברגעים הקשים ושהיא משקרת להם ומתלונן על זה שהיא כל הזמן בוכה. הוא המשיך וטען שהיא מנפיצה (כל הזכויות על המילה שמורות לשחקן, חיים - וכמו שאתם יכולים לראות זה כל כך מצא חן בעיניי, עד ששמתי את זה בכותרת) וקרא לה "פיכס" במקום פי. כמובן שהיא נעלבה ולא הייתה מוכנה לדבר איתו יותר (מלבד אותם הפעמים שהיא "שוכחת" שהיא לא מדברת איתו כמובן).

בינתיים היא התיידדה מאוד עם האסמנאי שניסה לפענח את עובדת הימצאותו בגוף של איש סוס, ולא זכר את כל מה שאירע בתקופה שהוא "היה" צולאסיוס (הוא רואה בה ילדה אלפית חביבה, הזקוקה להדרכה והגנה של מישהו בוגר יותר. היא מזהה בו דמו של אלף בוגר ומנוסה ולכן מתייחסת אליו בכבוד הראוי, כפי שהורגלה מגיל צעיר).

ז'נה, שבינתיים הספיק לשכוח את הריב עם פי (אם כי הוא עדיין לא "משוגע" עליה), העניק לה את השמשייה שלו כמטריה ואח"כ כעס שהיא מקשטת אותה (היא הודתה לו בחום דרך פרנג'ין, אבל עדיין בברוגז איתו). הוא גם מספר להאסמנאי ארוכות על התיק שלו ומשוכנע שהוא נמצא במאורה של סכאג.

בשלב זה פי מתחילה לקרוא למל אסוס (="מגן" באלפית של דרי רקיע) ומנסה ליצור עבורו פרוטזה פרימיטיבית של רתמה עם סכין או כל כלי אחר. למרות מאמציה (שכוללים מידה לא מבוטלת של קסם), כל מתקן שהיא מנסה להצמיד לידיו תמיד נשבר ומתפרק (משהו שקשור לקללה שמוטלת עליו).

לאחר יום וחצי של מנוחה והתאוששות, ז'נה ופרנג'ין מחליטים לחזור לתכנית המקורית ולנסות להרוג את סכאג בהתקפת קומנדו חשאית (הפעם כמו שפלאנק אומר, בלי "סוסים" שמאיטים אותנו ומגלים את המיקום שלנו). פי וסארובדאס מתנגדים לתכנית והאסמנאי עדיין מבולבל מידי מכדי לחוות דעה.

לפני היציאה ז'נה מנסה "להשאיל" מפי מגילות, אבל לא מוצא שום דבר מעניין (רק מגילות של איפור, שינוי צבע לשמלות ודברים מהסוג הזה). הם כן מצליחים לשכנע את וילפריד לבוא עימם והשלושה (כלומר חמישה עם בולגאגו ופלאנק שהפך בינתיים לאחד מחברי החבורה היותר רעשניים), מתגנבים במשך חצי יום אל משכן הסרע-גורים. לפני שהם עוזבים, פי מצליחה להבין שהם מתכוונים לתקוף בצהרי היום שלמחרת (בהנחה שאז סכאג שהוא יצור לילי, ישן).

החמישה מגיעים במהלך בלילה למרחק של כשעה מקן הטרמיטים ונחים שם עד לבוקר למחרת. אז הם מתקרבים אבל רואים שהמבנה נראה נטוש. פרנג'ין עורך סיור כיסודן אדמה ורואה שהוא אכן נטוש. בחיפוש יסודי הם לא מוצאים דבר. לכן הם חוזרים על עקבותיהם כדי לגלות שהשאר עמדו לצאת אליהם (כמו תמיד, ברגע האחרון, פי מתחרטת ומחליטה כן להצטרף...).

פי עדיין ברוגז עם ז'נה - מה שיוצר לא מעט מצבים משעשעים. החבורה ממשיכה ומגיעה לנקודה ה"בטוחה", שם הם נחים ומתחילים לתכנן את צעדיהם הבאים.

במהלך הלילה מגיעים למקום שני נשות סוס ואיש סוס - ציונלאס - טיפוס, חזק, טיפש, נהנתן ושתקן; סילארנואר - שקטה, ביישנית, מאוד מכוערת; וטרסאסול - פקחית, קנטרנית, טיזרית וצחקקנית. הם קוראים לסארובדאס לבוא עימם לארגן את החגיגות השנתיות של אנשי הסוס (מתברר לחבורה שזו מצווה קדושה והוא נבחר לצורך העניין). הוא מכנס את החבורה ללא צולאסיוס ומבקש מהם לטפל בו ולא לספר לו דבר על נסיבות הימצאו בערבה. לדבריו כך הכי טוב. הוא נפרד מהחבורה ווילפריד מצטרף אליו - שמח סוף סוף לעזוב את החבורה הלא סבירה ולא הגיונית הזו.

חלק 91: להילחם ברוח

בשלב הזה, גם פרנג'ין החל חושב שיש אפשרות קלושה, שהיצור הוא סכאג, המחפש את ראשם, ולא שומר בית הקברות לפילים. ז'נה הציע ליזום התקפה עליו (לחסל אותו לפני שהוא מחסל אותם, כאשר פלאנק כל הזמן ניסה לשכנע אותו לעשות את זה לבד - "עזוב אותך בוס - סוסים, בחורות, היפוגריפים, כלבים... - הם רק מאיטים אותך בוס! אנחנו לבד גומרים אותו...").

מישהו הציע לזמנו לדו-קרב, כשצולאסיוס יהיה האלוף של החבורה, אולם מהר מאוד הרעיון ירד מעל הפרק (צולאסיוס לא חשב שסכאג יהיה טיפש מספיק להסכים, למרות שז'נה לחץ עליו, באומרו שעכשיו כשאין פלאדין איתם הם תמיד יכולים לרמות - ולהטיל עליו ועל היצור אין ספור לחשים לפני ובמהלך הקרב, ולכן הניצחון בכיס שלהם). בסופו של דבר הם החליטו בשלב ראשון לאתר את בסיסו של סכאג.

לשם כך ז'נה וצולאסיוס יצאו לעקוב אחרי הסרע-גורים שברחו כדי לנסות ולאתר את המחבוא שלהם. בהתחלה הם עקבו בקלות אחר עקבותיהם אולם לאחר זמן מה התחיל לרדת גשם והם איבדו אותם. הם המשיכו לנוע בכיוון ואז באורך פלא ציפור כלשהי "רמזה" לז'נה להסתכל עליה והיא סימנה את מקום הסרע-גורים. ז'נה התגנב אליהם וגילה שהם נחים. הוא חזר לצולאסיוס והם נחו במקום ותצפתו על הסרען.

בבוקר הסרען המשיכו בדרכם, וצולאסיוס וז'נה המשיכו לנוע בעקבותיהם. לאחר חצי יום הם הגיעו לבסיסם - תל טרמיטים ענק ונטוש (חמישים מטר רוחבו שלושים גובהו). ז'נה ערך סיור למקום, הוא טיפס על דופן הקן לאחת הקומות העליונות וחדר דרך אחד ממאות ה"חלונות", אבל מהר מאוד הבין שהכל שם הוא רק מבוכים ישנים של טרמיטים. לאחר כמה שעות הוא התייאש ויוצא חזרה לצולאסיוס. בינתיים צולאסיוס שלח מסר לחבורה להגיע בעזרת קיה.

החבורה הגיעה בערב. פרנג'ין הפך ליסודן אדמה ועשה סיור תת-קרקעי במבנה. הוא הצליח לגלות שיש שם 3 אולמות בקומה הראשונה אחד מהם כנראה של המנהיג. הוא לא הצליח לנוע במבנה מכיוון שהוא מלאכותי. הוא שב ודיווח, ובעוד החבורה מתייעצת (במרחק של כחצי ק"מ מהתל), היצור גילה אותם, אבל התגלה לז'נה על ידי חבורת עורבים, שחגה סביבו.

החבורה התחילה להתכונן לקרב ואז היצור התקיף אותם בלחש הקור שלו. וילפריד וסארובדס איבדו את ההכרה, שוב פי כמעט מתה ושנייה לפני כן נעלמה (לא לפני שהיא מטילה תעופה על צולאסיוס). צולאסיוס התקיף את היצור, אבל לפתע ובאופן לא אופייני היצור הפך בלתי נראה ונמלט. בינתיים פרנג'ין ריפא את הפצועים. פי הגיעה חזרה לחבורה בתעופה ורופאה גם היא.

החבורה נסוגה למרחק של עוד חצי ק"מ על גבי צולאסיוס וההיפוגריפים שפרנג'ין זימן. שם הם נעצרו, מתלבטים מה לעשות. לפני שהספיקו לדבר, הרוח הופיעה והחלה תוקפת - כל הניסיונות לדבר איתה עלו בתוהו - כולל איומים שהיא לא תראה יותר את בית הקברות וכד'.

בשלב ראשון הרוח השתלטה על צולאסיוס, משם עפה בגופו לאוויר להכות בפי. דרת הרקיע ביטלה את הלחש שהטילה על צולאסיוס זה מכבר, והוא נפל ונחבט בקרקע, במקביל מל אחז בו בלפיתת שיתוק וז'נה שקשר חבל לסלע פלצר אותו. הרוח עזבה את צולאסיוס וניסתה להשתלט על מל, אבל נהדפה ממנו באורח קסום. אח"כ היא תקפה את פי בסלעים שהיא מעיפה באוויר, ופצעה אותה קשה. בתגובה, היא נסקה מעלה, בורחת גבוה מעבר לטווח הסלעים של הרוח.

ז'נה פצע את הרוח במים קדושים והטיל על עצמו הגנה מרוע. פרנג'ין הקסים את ידו של צולאסיוס שריפא עצמו ואז תקף את הרוח באגרופיו ובזכות הלחש של פרנג'ין פגע. מל תקף את הרוח גם הוא ופגע בה באורך פלא. הרוח תקפה את מוחו של צולאסיוס ופצעה אותו קשה, שואבת קצת מכוחו הנפשי ומתחדשת. בינתיים ז'נה התקרב אל הרוח מאיים וגורם לה להירתע ממנו. מל וצולאסיוס פגעו שוב ושוב ולבסוף ז'נה השליך עליה עוד מים קדושים והרג אותה "זמנית" (היא התפוגגה בצעקות של "אני אשוב, אני אשוב אתם מתים...").

חלק 90: בשלישית

בלילה, הופיעה הרוח של טאקונאר שוב והייתה מרוגזת במיוחד (בני החבורה הרגישו זאת בעוצמה של גל החולשה שתקף אותם, שהיה חזק יותר מזה שבדרך כלל חשו שנתקלו ברוח). הוא טען בתוקף שהם חלפו שוב על פני בית הקברות, מבלי לנסות ולהיכנס אליו והאשים אותם שהם מנסים לרמות אותו. הוא איים עליהם שאם בפעם הבאה הם לא ייכנסו לבית הקברות הוא יבטל את ההסכם ויהרוג אותם.

פרנג'ין השיב שהם מצאו את שומר בית הקברות (בהתייחסו ליצור שתקף אותם) אולם הרוח ביטלה זאת בבוז וטענה בתוקף שמדובר בסכאג, מנהיג להקת הסרע-גורים. הוא חזר על האיום שלו ונעלם.

למרות הדברים האלה פרגנ'ין עדיין היה משוכנע, שהיצור שתקף אותם הוא הוא שומר בית הקברות ולא שום דבר אחר (אפילו שפי כבר לא הייתה משוכנעת). המונג העריך ששתי ההתקפות היו שנים מטקסי ההיטהרות עליהם היצור דיבר וכעת נותר שלישי. בשלב הזה הוא היה כל כך משוכנע בדבר, עד כי כולם ויתרו על הניסיונות לשכנעו.

החבורה נעה למקום המחנה הקודם, מתוך הנחה ששם הרוח לא תופיע, מפחד שומר בית הקברות (הרוח הרי הופיעה בכל פעם שהם עברו את האזור הזה). בדרך, צולאסיוס הותקף בידי יצור שנקרא תולעת אדמה - בני החבורה לא ראו את היצור, צולאסיוס פשוט נשאב אל תוך האדמה, והרגיש שמשהו לא ברור אוחז בו. אולם למרבה המזל פרנג'ין הפך ליסודן אדמה ויחד עם יסודנים שזימן, תקף את היצור, שחרר את צולאסיסו והעלה אותו אל פני הקרקע (זמן קצר לפני שזה נחנק למוות).

בהגיעם למקום המיועד, החבורה החליטה לעצור לכמה זמן בכדי להגות במצב. הוחלט גם שפי וז'נה יכינו כמה מגילות קסומות שיעזרו להם בהתמודדות נגד הרוח (פי כמובן התעכבה מאוד בהכנתם - הרבה מעבר למה שדרוש, שכן היא הייתה עסוקה בלפלרטט עם צולאסיוס, לרקוד עם פרפרים, וסתם לעשות מה שפי עושה בלילות - ומונתאו או נלפר או כל אל אחר יודע - אני בטח לא).

באחד הלילות, במהלך משמרת של פרנג'ין וז'נה, התגלה בפני החבורה דמות בגודל אדם עם ראש של פיל. הדמות השמיעה קולות משונים והציגה עצה כשומר בית הקברות. הוא אמר שעליהם לעשות כל מה שהוא אומר בכדי להיכנס לבית הקברות לפילים. ז'נה ופרנג'ין היו משוכנעים שזו פי שמבצעת מתיחה כלשהי. האמת היא ש....אז זהו - כדי שצולאסיוס פרנג'ין לא יצעקו עליי שאני מגלה "סודות" של שחקנים אחרים, אני לא אגיד את האמת, למרות שכולם, אבל כולם יודעים אותה, ומי שלא יודע, זה רק נובע מסיבות טכניות - אם הוא היה באמת הדמות - הוא היה יודע......

שבוע עבר בהכנות, לימוד וכתיבת מגילות (כלומר פרנג'ין, וילפריד וצולאסיוס התכוננו ולמדו, ז'נה נח, עישן ושתה תה עם סרובדאס, ופי הייתה עסוקה בעיטור דפי המגילות בפרחים קטנים כהכנה לדבר האמיתי - או כמו שפלאנק אמר, באחת מאלף הפסקות העישון שהוא וז'נה עשו במהלך כתיבת המגילה שלהם -"איזו בחורה - פשוט תכתבי את המגילה, מה את מקשטת אותה, יו הבחורות האלה! לא ישנה מה? הלילה בוס הלילה.......").

במהלך אחד הלילות היצור המעופף עם חרוט הקור (שומר בית הקברות/סכאג או מי שהוא לא יהיה), תקף שוב - הוא התחיל בלחש הקור שלו, ופגע קשה במיוחד בצולאסיוס ופרנג'ין, שנשארו בקושי עומדים. פי נפגעה קשה אף היא, ולשנייה נראה היה שהיא מתמוטטת חסרת הכרה, אלא שאז לפתע היא נעלמה באורח פלא. בינתיים היצור החל יורה חצים מהאוויר והחל להתיש את החבורה בירי חצים, צולאסיוס ויל, וסרבודוס התחילו לרפא, פרנג'ין החל מזמן יצורים, והתכונן לירידה של היצור אל הקרקע (הוא עף מחוץ לטווח בו המונג יכול היה לזמן).

בשלב כלשהו, כאשר סכאג הרגיש שהתיש את החבורה מספיק (אפילו פרנג'ין נפצע קשה מהקור). החבורה הותקפה על ידי 12 סרע-גורים שהסתערו מכל הכיוונים, נשמעים להוראותיו של היצור המעופף. פרנג'ין הטיל מסביב לחבורה לחש שגרם לעשב לצמוח ולהפוך לסמיך במיוחד, וכך יצר מעין גדר שיחים/קוצים מאולתרת שמנעה מהיצורים לתקוף את החבורה מטווח קרוב. הוא הקפיד ליצור אזור אחד קטן פנוי ששימש מעין "פתח" ב"גדר" המאולתרת - שם עמד מל, חוסם בגופו את הסרע-גורים. בינתיים הוא שילח את הזאבן והיפוגרפים שזימן מבעוד מועד בסרען. כל הזמן הזה, ז'נה ירה מתוך המסתור בעשב מחוץ לאזור ה"מגודר".

הסרען השליכו חניתות על הקבוצה אולם לא פגעו. לאחר רגע, בוגלאגו, ששנא יצורי סרע, זינק בזעם החוצה והחל תוקף. בשלב מסוים צולאסיוס זינק מעל ה"גדר" והצטרף אליו (שניהם עמדו ליד מל והיצורים המזומנים).

הקרב היה קשה, אולם לאט לאט, הסרען על הקרקע חוסלו. אולם היצור המרחף בשמיים המשיך לפגוע בחציו האימתניים ולגרום נזק. כדקה לאחר תחילת הקרב הופיע לפתע פי ממרחק, מעופפת באויר, פצועה קשה אך חיה. היא הטילה לחש כלשהו על היצור והוא נמלט מהמקום. על הקרקע נותרו שלושה סרע-גורים בחיים, ובראותם את מצבם הנואש הם נמלטו.

חלק 89: המצנן

מיד לאחר שהסרע-גור האחרון חוסל, החלה החבורה שעל הקרקע (ז'נה, פלאנק, פרנג'ין, מל, ווילפריד) לתכנן את הצעדים הבאים. לפתע פגע בהם גל קור משתק בצורת חרוט, שהקפיא אותם. מלבד ז'נה ופלאנק, כולם נפגעו קשה (ז'נה החמקמק הצליח להתגלגל הצידה ברגע האחרון ולהימנע מפגיעה). קודקוד החרוט היה בשמיים, וכשהחבורה הסתכלה לשם, היא ראתה מעליה יצור הדומה באופן כללי לסרע-גור, בכמה הבדלים - הוא היה קטן מעט יותר (2.20) ושרירי יותר, תווי גופו ופניו פחות גסים, ממצחו צמחו זוג קרני תיש צהובות. בניגוד לסרע-גורים שהיו ללא שריונות ובעלי ציוד מאולתר ועלוב, הוא היה לבוש שריון שרשראות משובח, וחמוש בנשקים מאיכות מצוינת (חרב דו-ידנית, קשת מורכבת ופגיונות).

מיד לאחר שגל הקור הסתיים, מותיר את רוב החבורה פצוע ופגוע, היצור שלף את קשתו העצומה וכיוון חץ לעבר פרנג'ין. וילפריד אץ למונג וריפא אותו והוא זימן היפוגריף. בינתיים היצור ירה חץ אחד, אולם כשהיפוגריף תקף אותו, הוא שלף חרב דו-ידנית, הרגו ואז החל יורד מטה. ז'נה ירה מהמחבוא ופצע אותו גם כן, אולם כשהוא החל מתקרב לקרקע, החבורה שמה לב שפצעיו נסגרים זמן מה לאחר כל פגיעה.

בינתיים ממרחק, צולאסיוס הגיע עם פי רכובה עליו וסארובדאס לצדם. הם ראו ממרחק את שמתרחש ופי הטילה על איש הסוס לחש תעופה שאפשר לו להתקדם למקום באוויר. במקביל, פי ניסתה להטיל על היצור לחשים מטווח רחוק, אבל נתקלה בהגנה קסומה המקשה על הטלת לחשים, וקסמיה לא חדרו אותה. בזמן הזה היצור ירד אל הקרקע כדי לתקוף את פרנג'ין בחרב דו-ידנית אימתנית ופצע אותו קשה (אך גם נפגע קשה ממנו, מההיפוגריפים ומבוגלאגו). ניסיון של פרנג'ין להטיל עליו לחש נבלם גם הוא על ידי ההגנה הקסומה שלו. ז'נה ירה שוב מן המחבוא ופגע בו קשה, אולם כל הזמן פצעיו נסגרו מאליהם והוא התרפא מחדש.

פרנג'ין ריפא את עצמו שוב, ובשלב מסוים בוגלאגו הצליח להפיל את היצור על הרצפה. באותו רגע בערך, צולאסיוס נחת עליו מהאוויר עם כל משקלו והצליח לרתק אותו (וכמו שכולם ובעיקר פרנג'ין למדו, כשהוא תופס משהו….). פי, שירדה מעל גב צולאסיוס רגע לפני כן, הגיעה אף היא בריצה. היא ניסתה להרדימו ללא הצלחה (שוב לא הצליחה להתגבר על הגנתו מלחשים). במקביל פנתה אליו בשאלה, שממנה היה ניתן להניח שהיא חושבת שהוא שומר בית הקברות לפילים (היא גם התנצלה בפניו ואמרה שהם לא התכוונו לתקוף אותו או לחלל את כבוד המקום).

היצור ענה כאילו הוא אכן השומר והקרב נעצר. החבורה פרקה אותו מנשקו וציודו, אבל צולאסיוס סירב להרפות. התנהל דו-שיח בין הקבוצה ליצור, הם שאלו כיצד ניצן להיכנס לבית הקברות והוא ענה ללא היסו -"באמצעות ביצוע שלושה טקסי טוהרה". לאחר כמה חילופי דברים סתומים, בהם צולאסיוס וסארובדאס צועקים לפי ופרנג'ין שהוא לא השומר, בעוד פי ופרנג'ין מדברים איתו כאילו הם משוכנעים שהוא כן השומר, צולאסיוס החל חונק אותו למוות. בתגובה הוא שינה את צורתו לציפור והצליח להתחמק מאחיזתו של איש הסוס. שנייה אח"כ הוא הפך לבלתי נראה. פי ניסתה לאתר אותו בלחשיה, אך נכשלה והניחה שהוא כנראה התרחק מעבר לטווח שלהם.

החבורה החליטה לשוב אל המחנה. פרנג'ין הצטרף סופית לדעתה של פי שמדובר בשומר בית הקברות לפילים ולכן הם השאירו את הציוד שלו מוחבא בעץ (למרות מחאותיהם של צולאסיוס והאחרים) וצעקו אל האוויר "אנחנו מצטערים זו הייתה אי הבנה". כשחזרו למחנה, סארובדאס אמר כי לדעתו מדובר בסכאג, הסרע-כלם-גור, מנהיג להקת הסרע-גורים. הוא הזכיר, כי הוא אחד הגורמים שמנסים להתנקש בחייהם של פרנג'ין ושל ז'נה בתמורה לפרס שהוצע על ראשם. צולאסיוס הצטרף לדעתו וכך גם וילפריד. אולם פרנג'ין ופי היו משוכנעים כי הוא הוא שומר בית הקברות לפילים.

הטענה העיקרית של פי הייתה שהוא חזק, שכבר כמה ימים הרוח לא הופיעה בלילה (סימן שהיא מפחדת ממנו) ושהוא הודה שהוא אכן השומר (ולא, אי אפשר היה לשכנע אותה בגיחוך של הטיעון האחרון…) ו..(היה טיעון נוסף מוזר לא פחות, אבל הוא נשמט מזכרוני, אולי יפתח, השחקן יזכור אותו).

פרנג'ין נכנס להלך רוח לפיו אם יאמין מספיק חזק שהיצור הוא השומר, הוא אכן יהיה השומר, ובית הקברות לפילים יתגלה להם (ההסבר שלו לשורה "בית הקברות אינו מקום אלא רעיון…."). או כמו שפלאנק אמר - "צולאסיוס צודק, המונג לא רגיל לעשן חומר חזק כמו זה של הסוסים…צריך לתת לו את זה יותר בהדרגה, אחרת זה בא לו בצורה לא טובה…אני מציע שניקח בינתיים את הכל ונשמור אצלנו, אתה יודע, כדי שזה לא יפגע בו....".

למחרת, הקבוצה התקדמה לנקודה באור יום וגילתה שהציוד נעלם. בחיפוש קצר לא נתגלו עקבות מסביב. הם ביצעו שוב את טקס הטראנס בו כל אחד מתרכז בפילים ובבית קברות לפילים, אך שום דבר לא אירע. פרנג'ין המשיך כמה שעות בטקס לבד, אך ללא הועיל.

אחר-כך פרנג'ין הפך לציפור והחל עף למעלה. כשהגיע לגובה של בערך 300 מטר, היצור תקף שנית עם חרוט קור ופרנג'ין איבד את ההכרה והחל צונח. קיה עפה אליו והחלה תוקפת את היצור - שורטת את פניו, מנסה להסיח את דעתו. פי הטילה לחש תעופה על צולאסיוס והוא עף להציל את פרנג'ין. היצור שקרע מעליו את קיה באווחה אחת, צלל מטה והגיע אליו ראשון. הוא תפס אותו ביד אחת כשהוא מצמיד את חרבו לצווארו בידו השנייה. באותו רגע הגיע אליהם צולאסיוס והצליח להפיל את החרב מידו ושוב לרתק אותו. אולם היצור לא הרפה מפרנג'ין ואיים להורגו. כשצולאסיוס לא עזב, הוא החל מוחץ את המונג למוות.

וילפריד שצימח בינתיים כנפיים, הגיע אליהם בתעופה והטיל לחש ריפוי על פרנג'ין (כשהוא מסתכן בפגיעתו של היצור, ובקושי מצליח להגיע אל המונג שלכוד בידי היצור שלפות בידי צולאסיוס). פרנג'ין שב למשך שנייה קצרה להכרה, אולם היצור מחץ את המונג שוב והביא אותו לעילפון. בינתיים, צולאסיוס ניסה להוריד את היצור לקרקע ורק לאחר סיבוב נוסף הצליח.

בהגיעם לקרקע, היצור אמר להם שהוא חושב שהם שוב במצב קיפאון וכדאי לדבר. ז'נה תקף את היצור מן המחבוא ופצע אותו קשה, צולאסיוס חשש מתגובת היצור החל מחזק את אחיזתו בו, גורם לו נזק. כשהוא פצוע קשה (בקושי משיג את קצב הפגיעות ביכולת הריפוי שלו), היצור הפך לבעל צורת גז, וחמק מבין אצבעותיו של צולאסיוס ונעלם.

פרנג'ין החליט לעוף שוב לבד, פי תמכה בו בטענה שהיצור כנראה כבר לא יכול להטיל עוד לחשים באותו יום. סארובדאס אמר לה, שאם אכן מדובר בסרע-כלם-גור, אז הוא לא מטיל לחשים בדרך המוכרת לה וכנראה יש באמתחתו עוד יכולות שטרם גילה. פרנג'ין נכנס למצב שבו הוא בטוח בצדקתו - היצור הוא השומר, ושום דבר לא יזיז אותו משם (הוא היה משוכנע שאם ייכנס לזה מספיק בית הקברות יתגלה) והחליט לעוף שוב (או כמו שפלאנק חזר ואמר - "בוס, עכשיו אני בטוח שאסור לתת לו יותר מהחומר, זה משפיע עליו ממש לא טוב והוא מתחיל להתנהג מוזר. חבל עליו, מכולם אותו אני מחבב הכי הרבה. וחוץ מזה אם הוא ישתגע לנו? אחרי שהסוסים ילכו נישאר לבד עם הבחורה ואז מה נעשה?…").

צולאסיוס הפציר בפניו שיחכה ליום שלמחרת בו פי תחדש את לחשי התעופה שלה והוא יוכל ללוותו ("בחייאת גבר! מה אתה על גחלים? על פטריות? מה בוער? תחכה יום - ננוח, נירגע, נאכל קצת, נשתה משהו, נעשן קצת. מחר תקום בבוקר, חדש ורענן. על הבוקר היפהפייה החמודה - נשמה כפרה, מתוקה דבש סוכר שלנו -פי, תטיל עליי לחש תעופה, ונעוף ביחד לאן שאתה רוצה- אבל בחייאת גבר, עכשיו ככה, לבד...."). רק לאחר אין ספור בקשות ותחנונים, פרנג'ין שקל שוב את צעדיו והחליט לחכות ליום שאחר-כך.

חלק 88: מקור הפיל

כמו שצוין בהערות להודעה הקודמת, בלילה הזה התגלה שפי לא באמת שומרת. בשלב הזה פרנג'ין כבר התרגל מידי לפי כך שהוא לא התעצבן במיוחד, וז'נה ופלאנק לא היו צריכים יותר מידי תירוצים כדי לחזור בכל הזדמנות על נאום ה"בחורות האלה - אי אפשר לסמוך עליהן!"....בכל מקרה הוחלט שמעתה הדמויות יחזרו לשמור. לכל היותר הם ישמרו במשמרות יחיד, מתוך הנחה שפי שתמיד ערה תהיה בסביבה לגבות אותם אם צריך (ועל נגיד - "נו טוף....").

בינתיים, יושב בצד היה האסמנאי/צולאסיוס, שכל הזמן הסתכל בחשדנות בבני החבורה (ובמיוחד בפי), ולא הבין מה לעזאזל הוא עושה כאן (אבל מצד שני פרנג'ין וז'נה הסתכלו עליו בחשדנות דומה, אז זה מתאזן).

כעת פנתה החבורה לעניין בית הקברות לפילים. בשלב ראשון, הם החליטו לעשות איזשהו טראנס, במהלך הלילה. פרנג'ין הציע שכולם יתרכזו ברעיון "בית הקברות לפילים" ואולי הם יגיעו למשהו. להגיד את האמת גם אם זה אכן היה הכיוון, בצורה שבה הוא התנהל, לא היה סיכוי שזה יעבוד - האסמנאי, בכלל לא קנה את העניין ולא הבין למה הוא צריך להשתתף במה שהוא כינה "כל הסיפר המגוחך הזה", סארובדאס היה עסוק בלדאוג ל"אחי צולאסיוס שהשתגע", ז'נה ופלאנק כל הזמן עקבו בעין חשדנית אחרי פי והאסמנאי/צולאסיוס (האמת, יותר על פי) ווילפריד (ששוחק על ידיי) חשב כל הזמן איך הוא עוזב את החבורה המוזרה הזאת. היחיד שבאמת התרכז הוא פרנג'ין, אבל הוא מעולם לא ראה פיל מימיו (ולמען האמת, גם אף אחד אחר חוץ מהאסמנאי וסרובדאס - שהיו הכי לא בעניין...).

דבר אחד כן קרה במהלך הטראנס הממושך, קיה והסמנאי זיהו תנועה כלשהי באוויר. פרנג'ין ייחס זאת לטראנס והשתכנע עוד יותר שזה הכיוון.

למחרת הדמות של רוני עברה מהפך - הוא התעורר בתור צולאסיוס - איש סוס, כאריזמטי, קולני, אוהב ותאב חיים, טוב לב נדיב, רציני ביחס לאנשי סוס (שבמונחים אנושיים זה אומר בחור מגניב וקליל שלא לוקח דברים קשה מידי, אבל גם יכול להיות רציני לפרקים), נאמן, תמיד שמח לעזור, בעל חוש הומור מפותח.... בקיצור אח'לה גבר.

הוא לא זכר את המאורעות האחרונים (כולל התעוררות בתור האסמנאי - דבר שפתר כחלום מוזר). הדבר הראשון שהוא זיהה היה כמובן את אחיו סארובדאס, ולאחר חצי שעה של חיבוקים ונשיקות וצ'פחות בנוסח -"כיף? איך? מה נישמע? שו? אז מה? מה המצב גבר? שו? מה קורה? איך הולך? מה? אז מה אתה מספר? אהה? מה? דבר אחי דבר! כיף? שו?....", הוא עשה הכרות קצרה עם כל בני החבורה ומרגע זה התחיל להתנהג אליהם כאילו הוא חבר נפש שמכיר אותם מאז ומעולם.

החבורה (ואני מדבר גם על הדמויות וגם השחקנים), עמדו פעורי פה ולא כל כך ידעו איך "לאכול" את המצב/שחקן/דמות החדשים והמנחה שעומדים ומצ'פחים את השני ומדברים כמו שני שלוחים היפים שכרגע חזרו מגואה במצב קשה במיוחד, רגע לפני שהם שמים כיפה ענקית על הראש ומתחילים לרקוד בצמתים.....

פרנג'ין היה הראשון שהתאושש וניסה להתחיל "לחקור" את צולאסיוס, אבל לפני שהוא הספיק בכלל להוציא משהו מהפה, צולאסיוס השתלט על השיחה בקובעו בצורה חד משמעית, שהוא לא מדבר על כלום לפני ששמים תה על האש ומפטמים איזו מקטרת טובה. לפני שהמונג בכלל פתח את הפה לענות, הוא מצא עצמו יושב במעגל שותה ומעשן שומע בפעם האלף את ז'נה מספר לצולאסיוס על התיק שלו, ואת זה גומע בצמא וברצינות תהומית כל מילה ומנחם ומעודד את ההוביט.

אחרי חצי שעה נוספת ז'נה ופלאנק היו מאוד מרוצים מהתה והעשבים הרחניים (או כמו שפלאנק אמר - "אני לא יודע לגביך בוס, אבל אני מחבב את אנשי הסוס האלה, בפעם הבאה שהוא תוקף מישהו אני עוזר לו ונותן לו פלאנק, גם אם המישהו הזה הוא אחד מבני החבורה..."). אבל פרנג'ין חזר לשלו -

הוא ניסה שוב לספר לצולאסיוס מה קרה ולתחקר אותו. צולאסיוס הסתכל עליו בעין בוחנת ותוהה, השמורה לאנשים ששומעים אדם שנראה להם "משוגע", אבל הם פוחדים להגיד משהו כדי לא לפגוע ברגשותיו. הוא חייך במבוכה וכל הזמן שאל בלחישה את סארובדאס מימינו וז'נה משמאלו ("תגידו? הוא על גחלים? מה קורה? - בתי קברות לפילים, טראנסים, בחורות בלי טבור, רוחות רפאים, אקרוסטיכונים, שירים סטארים במבנים ספרותיים אלפיים....- אולי לא ניתן לו לעשן? חזק עליו נראה לי. הוא לא רגיל לדברים כאלה- חבל, דווקא בחור טוב כפרה עליו, פשוט קצת לא רגיל.......").

לכל דמות אחרת בכל סיטואציה אחרת, הייתה כמובן בעיה להשתלב בחבורה על רקע האירועים האחרונים, אבל לא לצולאסיוס - הוא פשוט התעלם מהחשדנות של פרנג'ין ווילפריד, כבש את ז'נה ופי וכבר בערב הצטרף אליהם בלהט לניסיון נוסף למצוא את בית הקברות, כשהפעם הוא משכנע בלהט את סארובדאס וז'נה להתנהג ברצינות ולהתרכז - "כי זה לא יפה להעליב את פרנג'ין ופי - הם באמת מאמינים שאם נחשוב חזק על בית הקברות הוא יופיע וצריך לכבד את זה. ומה אם אתה הייתה מאמין במשהו? איך היית מרגיש אם מישהו לא היה מאמין לסיפור על התיק שלך?" (ז'נה כמובן לא קנה את השכנוע, ובמיוחד לא את הטיעון על התיק, כי הרי "עניין התיק הוא עניין רציני, שלא מתקבל על הדעת שמישהו לא יאמין לו או יבין את חשיבותו". אבל לבסוף ניאות להצטרף למאמצים).

כעת נותרה רק בעיה אחת - חוץ מאנשי הסוס, אף אחד בחבורה לא ידע איך נראה פיל. צולאסיוס וסרובדאס ניסו שעות ארוכות להסביר להם, אבל כמו שאתם מבינים זה לא עבד (בדיוק כמו הסיפור על שלושת העוורים הממשים פיל). לבסוף, הבעיה נפתרה באופן יצירתי וייחודי - ז'נה הטיל לחש אשליה וביקש מצולאסיוס וסרובדאס שיתחילו לתאר לו איך פיל נראה, והוא יצור אותו לאט לאט באשליה, כשכל הם ינחו ויתקנו אותו עד שיגיע לתמונה של פיל.

כמובן שבתור חיה שממנה יתחילו הוא בחר בחמוס - היצור העילאי, פסגת האבולוציה. וכך בעוד הולגראמה של חמוס ענק מרחפת מעל מרכז המחנה, החל צולאסיוס מנחה את ז'נה ("יש לו אף ענק, לא כזה דק יותר, כן, ויש לו אוזניים גדולות....), והחמוס התחיל משתנה בהדרגה עד שהפך לאחר שעה ארוכה לפיל (ואני חייב לתת קרדיט עצבני לשחקנים, שהתנהגו כאילו לא ראו פיל מימיהם, מה שיצר כמה מצבים מאוד משעשעים).

האירוע הסתיים בנחרת בוז של פלאנק בנוסח - "שעה אתם מבלבלים את המוח! אז תגידו, חמוס גדול, בלי פרווה, עם אוזניים ענקיות וחדק, וחתים, עם זנף כזה, ועור אפור ו.....לא יכולתם להגיד את זה מהתחלה...", והערה שרשם פרנג'ין ביומן הזיאולוגי שלו - "לאחר עיון מעמיק בנושא, איני יכול, אלא לקבוע בוודאות שאין שני לה, כי מוצא הפיל מהחמוס. הפילים הם לא יותר מאשר חמוסים מדוללים, והחמוסים אינם אלא פילים מרוכזים!".

החבורה התיישבה במעגל, וניסתה שוב להתרכז בפילים ובבית הקברות לפילים. הפעם כולם ידעו במה מדובר (כאמור, חמוס מדולל), אבל ללא הועיל - לאחר שעה ארוכה של טראנס, שום דבר לא קרה.

למחרת פי החליטה שהיא רוצה לחפש פילים. מל התלווה אליה ויחד יצאו לערבה בתקווה למצוא מקור מים כלשהו שלידו קיוותה לראות פילים. היא זימנה שני סוסים ויחד עם מל רכבו אל תוך המרחבים. לאחר כמה שעות הם נתקלו בקבוצה של שישה סרע-גורים, שהיו באמצע ארוחה, אולם השניים האיצו בסוסיהם ונמלטו מהמקום, לפני שהסרען המופתעים הספיקו להגיב. כעבור עוד כמה שעות הם מצאו מעיין, ומסביבו מגוון של חיות ערבה - קרנפים, חזירי בר, ברדלסים, ג'ירפות, אנטילופות - אבל לא פילים. לאחר זמן מה הם שבו למחנה וסיפרו על מה שקרה.

בלילה החבורה שוב ניסתה טראנס, אבל לשווא. לאחר מספר שעות הם שכבו לישון. לפנות בוקר, קבוצת הסרע-גורים, בה נפגשה פי התקרבה למחנה. בזכות הרעשנות והריח שלהם, והעובדה שהפעם היו שומרים, הם התגלו כבר ממרחק, וכשהגיעו לטווח של כמה עשרות מטרים, כל החבורה הייתה ערה.

הדמויות ניהלו ויכוח קצר האם לתקוף או לא, שנחתך באחת כשפי הטילה לחש שהפך את כולם לבלתי נראים. יצורי הסרע התקרבו עוד למחנה ונראו נבוכים. לאחר כמה שניות הם התפצלו והחלו סורקים את הסביבה מתרחקים אט אט מהמחנה. קיה וקוואלה (התנשמת של פי) נשלחו לעקוב אחריהם ולאחר כמה דקות נראה היה, שהם החלו נעים לכיוון אחר לגמרי והסכנה חלפה.

באותו רגע התעוררה תאוות הלחימה אצל ז'נה ופרנג'ין והם החליטו לעקוב אחרי היצורים ולתקוף אותם. וילפריד ומל הצטרפו אליהם, אולם פי התבצרה בעמדתה, שקרב הוא מיותר ונשארה מאחור יחד עם אנשי הסוס (צולאסיוס, כי הוא לא רצה לעזוב את הבחורה, וסארבודס כי הוא לא רצה לעזוב את המדורה...). כעבור כמה דקות, פי החלה לדאוג לחבריה והחליטה לצאת בעקבותיהם בכל זאת.

בינתיים, במרחק מה קדימה, החבורה איתרה על נקלה את הסרען הקולניים והריחניים ותקפה בהפתעה. לא אלאה אתכם בפירוט הקרב - ז'נה צלף מן המסתור, הרג שניים ופצע עוד אחד, פרנג'ין זימן שלושה היפוגריפים שטבחו בשניים נוספים ומל ובוגלאגו השלימו את המלאכה עם זה שז'נה פצע ואחד נוסף. לאחר הקרב הקצר, הארבעה נעמדו בסיפוק רב (איש מהם לא נפצע אפילו), אלא שאז.....

חלק 87: מקומות ורעיונות

בנקודה זו של ההרפתקה, חל שינוי נוסף בהרכב הקבוצה. יאיר, השחקן ששיחק את וילפריד עזב את המערכה. במקומו הצטרף שחקן נוסף - רוני, אחד השחקנים שהתחלתי לשחק איתם מו"ד אי אז בעבר לפני אני לא רוצה להגיד כמה זמן. בתחילה רציתי שהוא יבנה דמות חדשה, אולם לאחר דיונים ממושכים הוחלט שהוא ישחק את צולאסיוס, איש הסוס ששרוי כרגע בחוסר הכרה. נתתי לו כמה הנחיות כלליות ו....הכי טוב שתקראו בעצמכם -

בתקופה הקצרה שהחבורה שהתה בערבה היא הצליחה לגלות ששניים מחבריה מהווים מטרה לפרס על ראשיהם. אולם יותר דחוף הייתה רוח הרפאים, לה הבטיחו לעזור בכניסה לבית הקברות לפילים (שלא לדבר על כך שז'נה השתכנע שהתיק שלו נמצא במקום, ופרנג'ין היה מאוד מסוקרן לגבי המקום). כאמור, סארובדס לא ידע על המקום, אבל לאחר שתחקרו אותו שוב ושוב לגבי הנושא ואח"כ לגבי חייהם של אנשי הסוס בני עמו, הוא נזכר בשיר על אנשי הסוס -

כחול גגו של בית איש הסוס כולו
לא האדמה בית הקברות עבורו
מורו מפרפר עד לפילים העצומים
ימים ולילות ושנים הוא כמו הרוח
לוח ליבו וחייו אינו חתום לעולם
היכלם של אלים מקום ראוי לשנתו
רינתו המשובבת אינה אלא עצם תמציתו
במהותו כל כולו רעיון אחד מהיר
יהיר זה אשר אינו תלוי בדבר
עבר לבדו הוא אזור ללא עתיד
יחיד רק ההווה כי אין לו סוף
תוף החיים קרוע אם לבדו האיש
חיש מהר ללא מחשבה חבר ימצא

האמת שאני השליתי את עצמי שזו חידה די מוצלחת, אבל כרגיל פרנג'ין, פתר אותה במהירות האור, אם כי הוא לא גילה לי את זה באותו רגע (ולא לדאוג, אני מיד מספר מה הפתרון).

החבורה ניסתה לשאול את סרובדאס מאין הוא מכיר את השיר. הוא לא ידע לענות, ומדבריו המבולבלים עלה כי כנראה למד אותו מאיש סוס אחר בשעה שזה היה שקוע בטראנס, כנראה נשלט על ידי ישות לא ידועה כלשהי.

לפני שהם הספיקו לדון עוד בעניין, צולאסיוס (איש הסוס, חסר ההכרה, שמרגע זה שוחק על ידי רוני, והפך למעשה לדמות שחקן), החל מתעורר וסארבודס ניגש אליו והתיר את קשריו. מכאן דברים החלו קורים במהירות - איש הסוס, הפיל את סרובדאס על הרצפה, חטף את פגיונו מנרתיקו והסתער על פי. היא הטילה לחש תעופה ועפה לאויר, כך עשה גם ויל (שמרגע זה שוחק על ידיי והפך לדמות ללא שחקן). ז'נה נעלם (כמו שהוא יודע לעשות כשהוא רוצה). צולאסיוס השליך את הפגיון על פי והחטיא ומל קפץ עליו וניסה לרתקו אך נכשל. פרנג'ין ניסה לגרום לצמחי הערבה לנוע ולתפוס את צולאסיוס, אבל איש הסוס התחמק מאחיזתם. פי הטילה לחש שיצר ענן סמיך ורעיל מסביב לאזור, אולם לרוע המזל, איש הסוס המתפרע התחמק ממנו ויצא מאזור הלחש בדהרה, בעוד מל הושפע מהלחש ונפל על הרצפה מקיא את נשמתו.

כל הזמן הזה איש הסוס (וגם השחקן - רוני), צרח לחבורה - "היא אשמה, היא רצחה את כולם, היא לא מי שהיא נראית. אם תבדקו תראו שאין לה טבור". החבורה ניסתה להרגיעו וכולם צרחו לפי להראות לו שאין לה טבור, אך היא לא הסכימה להתפשט. איש הסוס המתפרע הסתער על על המונג, תפס אותו בלפיתת חניקה ואיים להורגו אם היא לא תרד. בתגובה בוגלאגו וז'נה תקפו אותו אך לא פגעו בו בצורה משמעותית. כל הזמן הזה סרובדאס ווילפריד הפצירו בו להירגע וכך גם פרנג'ין, שלמרות מצבו לא איבוד את קור רוחו (אם כי עמד לאבד את נשמת אפו...).

פי שראתה את חומרת המצב, ניאותה לבסוף לחשוף את טבורה, אך הסכימה לעשות זאת רק לאחר שתחליף לבגד מתאים (ולא, זו לא המצאה שלי, זה מה שקרה באמת). בינתיים צולאסיוס הידק את אחיזתו בפרנג'ין וזה החל נחנק, ובוגלאגו וז'נה המשיכו לתקוף אותו בלהט ולנחטיא. רק לאחר שפי החליפה את בגדיה, התקרבה אליו, והראתה לו שיש לו טבור, הוא נרגע ושחרר את פרנג'ין, שנפל על הקרקע, משתעל ומשתנק. צולאסיוס התמוטט על הקרקע מבולבל והחל ממלמל דברים מוזרים. סארובדאס ניגש אליו והחל מטפל בו בעוד ויל מטפל בפרנג'ין.

במשך היום, הוטב מעט מצבו של איש הסוס, אם כי הוא נראה זעוף ומבולבל. הוא לא הכיר את סארובדאס, או את הסביבה ולא זכר מאום מהמאורעות האחרונים. הוא טען בתוקף ששמו הוא האסמנאי והוא אלף, שבאיזה שהוא אורח פלא קסום נכנס בגופו של איש סוס. לדבריו הדבר האחרון שהוא זוכר הוא שהיה במשלחת גדולה שהיו בה 10 נלפידים. הוא גם זכר שמישהי בצורה זהה לפי, תקפה את השיירה והיו צרחות איומות של ילדים ונשים מתים ביסורים. אז הוא שמע קול של נלפיד אחד שציווה עליו לברוח ולספר מה קרה (פי פנתה אליו באלפית ונראה שהוא מבין אם כי לא יכול לדבר).

ז'נה רצה לעזוב את אנשי הסוס המוזרים ולהמשיך (אם כי כמו שציין לא הייתה לו בעיה עם סארובדאס הנחמד שהבין בעשבים, והיה איש שיחה מרתק - רק עם השני המוזר והמפחיד שחושב שהוא אלף), אבל פי וויל היו מאוד מסוקרנים והצביעו נגד ומכיוון שפרנג'ין די נמנע (כלומר היה לו קשה להרים את ידיו בהצבעה, כי הוא אחז בגרונו) ובינתיים הם נשארו יחד.

בלילה הגיעה רוח דומה לזו של טאקונור, והציגה את עצמה כאחיו - הוא איים עליהם שאם יסייעו לאחיו הוא ירדוף אותם, אבל הם לא כל כך התרגשו. לאחר מסע של עוד יומיים, התגלה בפניהם טאקונור, הבטיח להם שיגן עליהם מפני אחיו ואמר שהם עברו את בית הקברות. הם אמרו שלא שמו לב לכך, התנצלו, ולמחרת הם חזרו על עקבותיהם. בלילה הבא הוא התגלה שנית ואמר בכעס שהם שוב עברו את המקום. בתחילה הם לא הבינו מה קורה, עד שפרנג'ין סיפר על הסוד הטמון בשיר -

אם תחברו את כל האותיות הראשונות בכל שורה יתקבל המשפט הבא - "כל מילה רביעית". אם תצרפו יחד כל מילה רביעית בכל שורה יתקבל המשפט הבא - "בית הקברות לפילים אינו מקום אלא רעיון, אינו אזור אלא מחשבה". וכך, החבורה הבינה שבית הקברות לפילים הוא לא מקום פיזי, והחלה חושבת איך ניתן למצוא אותו בכל זאת.

חלק 86: תה, למון גראס וסימפטיה

לאחר שהסרען נמלטו, איש הסוס שפרץ למחנה בעת הקרב, התחיל מאיים על החבורה שלא יתקרבו לאיש הסוס השוכב (אותו כינה "צולאסיוס, אחי"). מדבריו עלה כי חשב שהם סוחרי עבדים ששבו את אחיו וכפתו אותו ואף סיממו אותו קודם לכן. החבורה חשה שהוא עושה בעיקר רוח, ושכנראה הוא באמת טועה באופן תמים (או כמו שז'נה הבין מיד - הוא החזיק את הסכין כמו מישהו שעומד לקצוץ סלט - או יותר נכון כפי שיגלו מיד - עשבים, ולא כאחד שמיומן בלחימה בו, והקשרים סביב איש הסוס השוכב אכן היו מאוד מאוד עבותים.....).

ז'נה התקרב אליו מאיים עליו בסכינו בחזרה (והוא כפי שידוע, כן יודע להשתמש בסכין), אבל פרנג'ין הרגיע את המצב (הוא צעק כבר במהלך הקרב לאיש -סוס שהם לא אויבים) כשנעמד ביניהם. כעת הוא שחרר את ההיפוגריפים, הוריד את נשקו וניסה להסביר בנימוס, אך בתקיפות איך פגשו באיש הסוס השכוב ומדוע יש עליו מוסרות. לאחר כמה חילופי דברים והגעתה של פי בחזרה, איש הסוס נרגע והוריד סכינו וכך גם ז'נה.

כדי להמשיך את השוונג, פרנג'ין הציג עצמו ולמרבה ההפתעה, נראה היה שהאיש סוס מזהה את השם. לאחר שהוא ראה שאכן מדובר בפרנג'ין ובז'נה המפורסמים הוא החל מאמין לדבריהם, ולאחר שבדק את איש בסוס השוכב (להלן - "צולאסיוס"), וראה שאכן קיבל טיפול מסור, הוא הוריד נשקו והציג עצמו בשם סארובדאס.

בבת אחת כל גישתו השתנתה, והוא הפך להיות חביב, נעים, קליל ואדיב. הוא ערך להם טקס תה ועישון - תה מנטה, עם למון גראס ושרף להמתקה ועישון מקטרת עם תערובת עישון ריחנית ונעימה (מה שמיד קנה את ליבו של פרנג'ין, לאחר שראה שיש לו טעם טוב בעשבים בכלל ועשבי עישון בפרט, ואת פלאנק שאמר - "מי שמעשן ככה לא יכול להיות לגמרי רע...."). לאחר שהתרגעו קמעה (הוא גם ריפא את פי וקצת מזמז אותה, בעוד פרנג'ין מרפא מעט את ז'נה) הוא סיפר להם ש....אני לא אספר מה, כי זה יהיה ספויילר לאחד השחקנים - ופיאר באוזני ויל ופי את החבורה הישנה של ז'נה ופרנג'ין.

לדבריו, מעלליהם נפוצו בכל הערבה ומעבר לה. הוא אף סיפר על כמה מהרפתקאותיהם - כיצד ז'נה חיסל את מנהיגי הסרעפצדים והסרעלודים יורקי האש לבדו, וכיצד החבורה חיסלה להקה של כמה אלפי סרען. בשיא האירוע הוא דקלם שיר על הקרב עם המנטיקורות, בסאטארית גבוהה, אותו כינה "חומת החצים" -

ברקיע חגו המפלצים המעופפים
יצירי תערובת מבחילים מכונפים
בטפריהם, גם אבן ופלדה משספים
חצי מוות שולחים ברבבות אלפים
לעולם לא נחים לעולם לא מתעייפים

אימה מילאה את יצירי הטוב
בני היער הענוגים ועיטים לרוב
מוכים ועייפים מכדי אפילו לחשוב
נכנעים למוות הנורא והקרוב
בעינויים ואימה ויסורים לרוב

לא הפעם אמר ראשון האבירים
וגבירת היסודות ולוחם היער הכבירים
וכוהן הטבע והצל המופלאים המזהירים
חומה הציבו, חיצים אין סוף ממטירים
את להק התפלצים כחמאה מפוררים

אך רגע לפני הסוף, החומה נחדרה
ולהקת תפלצים אל סבך הגונגל נהרה
שם קבוצת גוזלים ותינוקות הסתתרה
ושורת הגיבורים הרחק מאחור נותרה
ואימה בליבם האמיץ השתררה

רצוצים הגיעו מוכנים לרע מכל, ליבם נשבר
מחויצים ופצועים רק כדי לחזות במראה מוזר
התפלצים מאה מתים ולידם הסלע הנסתר
וקוטל הדרקון שאיתו על האדמה נשאר
ברוגע יושבים ונחים כאילו לא אירע דבר

פי התלהבה והתרגשה ושאלה את ז'נה אם זה באמת היה ככה - והוא ענה מיד משהו בסגנון "בגדול זה נכון, אם כי פה ושם יש הגזמה ספרותית - במציאות היו הרבה יותר מאנטיקורות וגם היה לנו הרבה יותר קל להרוג אותן, אבל אני מניח שהמשורר רצה שזה יהיה אמין....". היא המשיכה ושאלה את סרובדאס, מי כתב את השיר והוא ייחס אותו לעצמו, אם כי לא באמינות רבה (כמו שכבר ראיתם, הוא לא שקרן "מי יודע מה").

לפרנג'ין וז'נה היה ברור מיד, מי כתב את השיר. חתימתה של אחותם, באן הזמרת השמימית, הייתה טבועה בכל חלק שלו - ראשית, במילים, בניסוחים ובחריזה. שנית, העובדה שמדובר בשיר הכתוב סאטארית במבנה ספרותי אלפי מובהק, היה דבר מאוד ייחודי - כפי שליקאנו הסבירה להם לא אחת, הייתה זו המצאה יחודית ומהפכנית של באן (והיא כמובן, התגאתה לא אחת בגאונות של תלמידתה המצטיינת וטרחה לומר זאת בכל הזדמנות).

פרנג'ין חקר בנימוס את סרובדאס, מאין לו הידע הרב על מעלליהם בכלל והמקרה הזה בפרט. איש הסוס סיפר שלפני מספר שנים הגיעו לאזור שלוש עלמות בשם באן, אאורין ופוילן, מלוות בעיט ענק לו קראו יקי. הן נדדו מספר חודשים בערבה, נפגשו עם אנשי סוס רבים ושרו וסיפרו להם על מעללי החבורה. לבסוף עזבו צפונה.

לשאלתו של פרנג'ין, הוא ציין כי לאחרונה מסתובבת שמועה שיש פרס גדול על ראשיהם של כל אחד מבני החבורה, במיוחד פרנג'ין ואאורוס. הוא המשיך ואמר שכל גורמי הכוח בסביבה היו שמחים לקחת את הפרס ותוך כדי זה סיפר בקצרה מי הם (מאוד בקצרה, כי כפי שהם הבינו עד מהרה, דברים מסוג זה לא מעניינים אנשי סוס בכלל ואת סרובדאס בפרט) - כנופיית סרע-טאל שהופיעה באזור לאחרונה, סכאג (סרע-כלם-גור, מנהיג להקת סרע-גורים) שהתחזק מאוד בשנים האחרונות, כפירי המדבר (שפרנג'ין וז'נה זיהו מיד כשרידי הכנופיה של אריה המדבר שגירשו מהג'ונגל), והאחיות - קבוצה של טרולית, ענקית, ועוד נקבה חצי אנושית חצי מפלצתית בעלת כוחות כישוף נוראים.

לשאלות החבורה על בית הקברות לפילים, הוא לא ידע לענות מלבד מה שכבר ידעו - מהות המקום והעובדה שבמשך מאות שנים הוא משך לאזור חבורות של הרפתקנים שעצמותיהם מלבינות כיום בשמש.

חלק 85: דם

למחרת, בשעת בין הערביים, השמש נצבעה באדום, שהתפשט וכיסה את פני הערבה. לפתע, מכיוון השמש, הגיח מתוך קבוצת עשבים גבוהים יצור גדול, שהחל מתקרב לחבורה בדהרה מהירה. הוא נראה כמו חצי אדם וחצי סוס. קשה היה להבחין בתווים אחרים כי הוא היה מכוסה כולו בדם, שהרוח ותנועות דהירתו מפזרות לכל עבר.

היצור התקרב אליהם במהירות מדהימה, דוהר במסלול אלפטי (כמו שיכור שמנסה להסתער). דמותו המסתערת, והדם הניתז לכל כיוון, השתלבו בקרני השמש האדמדמות ויצרו מקסם מהפנט. הדבר היחיד שצרם במראה הנורא והמרהיב, הייתה הבעת פניו המיוסרת של היצור באופן פלאי נראתה כבר ממרחק, והצווחה המצמררת שיצאה מפיו - "דדדדדדדדםםםםםםםםם". לפני שהחבורה הספיקה להגיב בכלל, הוא כבר היה בקרבתם, וברור היה שהוא מנסה לתקוף (כשהוא ממשיך לצרוח בקול גרוני עמוק ועוצמה כבירה - "דם, דם, דם....").

עם הגיעו לטווח מגע, הוא חבט בחוזקה בידיו החשופות בוילפריד והפיל אותו במכה אחת מעולף על הרצפה. הוא המשיך לחבוט בפרנג'ין ופצע אותו קשה. למרבה המזל פי, שנעה במרחק מה מהם הצליחה להרדים אותו בלחש אחד, והוא נפל על הקרקע ישן. הם קשרו אותו פעם אחת, ואחרי שהתעורר והמשיך להיאבק וכמעט השתחרר, קשרו אותו פעם נוספת.

לאחר שפרנג'ין ופי ניקו אותו מעט כדי לאתר פצעים, החבורה זיהתה מיד שהדם לא שלו. פרנג'ין הצליח לגלות שהוא בטריפ של סם רב עוצמה (הוא לא זיהה את הסם, הספציפי - זה יכול היה להיות כל אחד מחצי תריסר סמים שהוא מכיר. כולם מאוד קשים להכנה ומצריכים ידע רב ברעלים ויכולת הטלת קסם). המונג התחיל בטיפול מונע, שכלל הטלת לחשים לנטרול הסם וטיפול מסייע בעשבי מרפא ורטיות קרות, אולם לא יכול היה להבטיח כי יוכל להציל את היצור ממוות.

לאחר שנוקה עוד מהדם, אפשר היה להבחין ביתר פירוט בתוויו - הוא נראה כבן 30. גובה גופו ה"סוסי" כמטר שלושים, וגופו האנושי התנשא ל- 2:20. מחזה עד זנב אורך גופו היה כ-2 מטר, הוא היה מסוקס ושרירי ונראה כי שקל כ-700 ק"ג. כמו כל בני מינו (כפי שיתברר במהרה), במקום בו נפגש גופו האנושי עם גופו הסוסי היו אברי נשימה שדמו לזימים. גוף הסוס היה בצבע שחור ועורו האנושי שזוף וכהה. עיניו היו שחורות עמוקות, אולם כרגע נעו במהירות מדאיגה. היו אוזניים מחודדות, פנים שטוחים ורחבים, עם אף נשרי גדול. מראשו צמח שיער עבות שחור אסוף בראסטות, עם חרוזי אבן מגולפים בצורת שבלולים.

בימים הבאים, איש הסוס המשיך לקדוח, ולהזות, כשהוא נע ומפתל תוך כדי שינה, אולם הכרתו לא שבה אליו. פרנג'ין המשיך בטיפול ומצבו השתפר אט אט, והוא יצא מכלל סכנה. לאחר שתי לילות של חנייה במקום (למרות מחאותיו הנחרצות של ז'נה שרצה לנטוש את איש הסוס הפצוע), החליטה החבורה להמתין לילה נוסף ואז לקחת את האיש סוס איתה במזחלת שפרנג'ין בנה בעזרת לחשי שינוי צורת עץ (ולשאלתכם, החבורה לא עקבה אחרי שביל הדם שהוא השאיר מאחוריו, למה? - לא יודע...).

באמצע הלילה, תקפו 12 הסרע-טאל שהרוח הזהירה מפניהם - הם הגיחו מתחת לפני האדמה במרכז המחנה, מתוך בורות שחפרו ותקפו את החבורה. למרבה המזל, פי הייתה בקרבת מקום (כמו שכבר ציינתי, לא אחת היא התרחקה ממחנה החבורה והשאירה אותו נטוש). לאחר רגע של הפתעה היא צרחה, מיגנה עצמה בלחש והעירה את החבורה.

הסרען התחילו לתקוף בזעם ופצעו קשה את פי, וילפריד, ז'נה ומעט את פרנג'ין. עד מהרה החבורה החלה להשיב מלחמה - פי הצליחה להרדים כמה מהסרען, פרנג'ין זימן היפוגריפים, שיחד עם בוגלאגו קטלו שניים נוספים, וויל שינה צורה, התעופף ממעל והחל מעודד את החבורה.

מי שהפתיע את כולם היה מל - באחד מפרצי האנרגיה שלו, הוא הסתער על קבוצה מהיצורים, ובחמת זעם הפליא בהם את מכותיו, כשהוא משתמש בידיו, רגליו ופיו כדי לחסלם (כמו שניתן להבין, זה נראה כמו טורף שמשסע יצורים חיים, יותר מאשר אדם שנלחם, אבל זה היה אפקטיבי - הוא הרג שניים ופצע שלישי בשניות מעטות...).

הסרען המשיכו לתקוף, פי המשיכה להיפצע קשה, אך הצליחה גם להפוך לגז ואז לבלתי נראית מה שמנע פגיעות נוספות. ז'נה הצליח לעמוד על רגליו ולהתחמק מכל ההתקפות שהופנו נגדו, מל, בוגלאגו והיפוגרף נוסף של ז'נה הרגו עוד כמה סרען. באותו רגע זינק איש סוס מעל המחפורת שפרנג'ין בנה מסביב למחנה (בכל פעם שהם חונים יותר מכמה ימים במקום, פרנג'ין הופך ליסודן אדמה וחופר תעלה, וממגן את המקום במלכודות מאולתרות).

איש הסוס נראה כבן 35, גובה גופו ה"סוסי" כמטר עשרים, וגופו האנושי התנשא לשני מטרים. מחזה עד זנב אורך גופו היה כ-2 מטר, והוא שקל כ-600 ק"ג (הוא היה יותר קטן והרבה פחות שרירי מאיש הסוס מחוסר ההכרה, אם כי גם הוא היה, איך לומר.. - "סוס"...). גוף הסוס שלו היה לבן מנומר ועורו כהה. עיניו שחורות, אוזניו מחודדות, פניו שטוחים ורחבים, אפו נשרי וגדול. שיערו היה עבות ושחור במקור, אבל כעת היה צבוע באדום וירוק אסוף בראסטות, עם חרוזי אבן מגולפים עגולים בשלל צבעים. על חזהו נתלתה רצועה ועליה תוף דרבוקה ושקיק. הוא אחז בידו סכין אבן, וכל גופו ומראהו שידר "איום" לאלימות, אולם למרבה המזל/צער (החבורה עוד לא החליטה באותו רגע), הוא נתקל באחת מהתילים הממעידים שפרנג'ן פורס כדרך קבע ונפל.

הקרב המשיך, אך כעת היו הסרען בנחיתות. מספרם הצטמצם והלך והם כבר לא הצליחו להסב נזק (ויל עף מעבר לטווח ידם, פי הייתה בצורת גז, ז'נה במצב הגנה מוחלט - שהפך אותו לבלתי פגיע כמעט, ומל, בוגלאגו ויצוריו של פרנג'ין פשוט הרגו כל מה שהתקרב אליהם לפני שהצליח לתקוף). בינתיים איש הסוס שפרץ למחנה קם, נעמד מעל איש הסוס, חסר הכרה, והרים את סכינו מנסה להגן עליו.

לאחר שניות מעטות הסרען החלו חופרים בורות באדמה ובמהירות מפתיעה נכנסו לתוכם. ז'נה הצליח לפצוע אחד מהם ופי זימנה נחיל עכברושים מורעבים למחילה של אחר, עקבה אחריו ונעלמה מעין הקבוצה (מל החל מחפש אחריה בפאניקה, ונרגע רק ששבה לאחר כמה שניות).

חלק 84: רוח בערבה

לאחר יומיים של מסע, באחד הלילות בעוד פי "שומרת" (כלומר מטיילת הרחק מהמחנה, קוטפת פרחים עושה מדיטציה, לומדת וכו'), משהו הטריד את מנוחת החולמים. שקט מוחלט השתרר מסביב, אפילו הרוח נדמה שנעצרה, וקור התפשט בסביבה. לפתע פי הרגישה שהקור חונק את גרונה, וראתה משהו מתהווה מתוך האפלה (למרבה המזל היא היתה בדיוק באותו רגע בקרבת הישנים - רוב הלילה היא הרי בכלל התרחקה מהמקום). לפני שהקור שיתק אותה היא הצליחה להוציא מפיה צווחה שהעירה את כולם (גם כך שנתם הייתה מאוד מוטרדת, והם היו על סף ערות).

לעיני החבורה המתעוררת, ופי, התגלתה רוח רפאים מעוררת אימה - הוא היה פעם אדם נאה, בגובה ממוצע, שרירי וחסון, צמה מצרית שחורה יורדת מראשו המגולח למשעי, עור שחום (שכעת היה חיוור - מה שיצר מראה מפחיד במיוחד), לבוש טוניקה לבנה קצרה. כעת פניו היו מעוותות משנאה יוקדת, והוא הקרין רשע קר שכמעט ושיתק את בני החבורה.

הרוח הסתערה על ז'נה באופן מאיים. למרבה המזל איש מהם לא שותק לגמרי (ואולי לכך התכוונה הרוח - הם לעולם לא ידעו) - פי הטילה על עצמה לחש הגנה, ויל החל מתופף על התופים, מחזק את לב החבורה, פרנג'ין הטיל על הרוח לחש שסימן את המתווה שלה והפך אותו לקל יותר למעקב ותקיפה. ז'נה הוציא מתיקו מים קדושים, אולם לפני שהספיק להטילם, הרוח נכנסה בו והשתלטה עליו.

ויל, תפס את המים הקדושים שז'נה שמט, ניסה לפגוע בה ונכשל, פי הטילה לחש כלשהו והצליחה לגרום לז'נה/רוח ליפול על הרצפה בעוויתות צחוק. פרנג'ין הטיל עליו רשת וסיבך אותו, בוגלאגו ניסה לתופסו ונכשל. פי זימנה סוס והורתה למל להרים את ז'נה המרושת עליו. היא זימנה סוס נוסף והורתה למל להרים את ויל לסוס עם ז'נה ועלתה בעצמה על הסוס הנוסף. סיבוב נוסף וכולם היו על הסוסים נמלטים מהמקום.

אלא שאז ז'נה/הרוח הפסיק לצחוק ונעלם מתוך הרשת (הקוסמים שבחבורה, שיערו שמדובר בלחש טלפורטציה מסוג כשלהו). קיה נשלחה לאוויר ואיתרה את ז'נה מוטל חלוש במרחק מה משם, כשהוא שוכב, מבולבל וחלוש. הוא טען שהדבר האחרון שהוא זוכר, זה שפתאום הוא נעלם והופיע על האדמה, ואז נעקץ על ידי עכביש ארסי, דבר שגרם לכך שיתעורר מאחיזת הרוח. פרנג'ין האט את הרעל וטיפל בו. ז'נה גם חש מעט ממחשבות הרוח -

לדבריו הוא מעוניין להיכנס למקום שנקרא בית הקברות לפילים - מקום אגדי המכיל אוצרות רבים ויצורים נפלאים, ומוגן על ידי יצור עז השומר עליו. ז'נה הצליח לחוש, כי מסיבה כלשהי הרוח אינה יכולה להיכנס למקום, והיא צריכה את עזרת החבורה. לאחר התייעצות קצרה הם החליטו לא לעשות דבר, אלא רק להאיץ את קצב התקדמותם, בתקווה שיימלטו מהרוח. החבורה החלה בורחת אך כעבור יומיים הרוח הופיעה שוב. גם הפעם המראה שלה גרם לחולשה אצל רוב חברי החבורה, אולם הפעם היא לא תקפה אלא דיברה.

הרוח הציגה עצמה בשם טאקונור. היה ברור שמדובר באציל סטארי שמת מזה זמן רב, ולא לגמרי מודע למוות שלו. הרוח של טאקונור - ניסתה לשכנע את החבורה לעזור לה לחזור לבית הקברות בתמורה לחלוקת שלל (שנהבים, חפצים ומידע). כשביקשו מחווה של רצון טוב, הרוח ענתה כי מישהו הציע פרס עצום על ראשם של פרנג'ין וז'נה. היא גם סיפרה על ניסיון התנקשות קרוב, של חבורת יצורים בשם סרע-טאל, העוקבת אחריהם. לדבריה בתוך מספר ימים סרע-טאל בשם ריש-ריש אמור לבוא ולרגל אחריהם. היא נתנה להם ארכה של 24 שעות לענות לה או שהיא תנסה שוב להשתלט עליהם.

לאחר שהרוח עזבה את החבורה, חבריה התייעצו בינם לבינם מה לעשות. בשלב ראשון החולט להתחמק מהסרע-טאל מהם הזהירה הרוח. לכן הם התפצלו - פי זימנה סוס שדהר לכיוון אחד ובשלב מסוים עפה בחזרה. על שאר החבורה, פרנג'ין הטיל לחש שמאפשר תנועה ללא עקבות. לרוע המזל, אחת מחבורות המעקב של הסרע-טאלים הצליחה לשמור על קשר עין (הם כנראה תצפתו על החבורה בימים האחרונים) - במעופה חזרה, פי ראתה שלושה יצורים, שנראו כמו הכלאה בין אנשים, לטאות ודבר מה נוסף. הם התקדמו במהירות, מידי פעם נעצרים, נעמדים אחד על השני, מאתרים את מיקום החבורה וממשיכים לעקוב.

בצהריים, השלושה הפסיקו לנוע בהיחבא, והחלו מתקרבים לחבורה בגלוי, כשידיהם מושטות ומופנות כלפי מטה. היצורים היו עומדים על שתיים, בגובה 1.60, כחושים, זנב מתפתל באורך כ-3 מטר, גופם מכוסה קשקשים חומים, ראשם נראה כהכלאה בין לטאה לאדם. היו להם עיניים צהובות ענקיות, חורי אוזניים קטנים. הם היו לבושים ברתמות עור ועליהן ציוד רב (חבלים, פאוצ'ים, יתדות, כלי אוכל ועבודה, סכינים). לא נראה שנשאו נשק.

החבורה סימנה להם להתקרב, ואחד מהשלושה החל מדבר אליהם בסטארית רצוצה, בקול צפצפני, שנקטע מידי פעם בשריקות - רררופ ררורופ. הוא הציג עצמו בשם ריש-ריש וניסה להציע להם מסחר (היה ברור שבדרך לא מתוחכמת, הוא בעיקר ניסה למשוך אותם לספר איזה ציוד יש להם), אבל שני הצדדים לא הצליחו להוציא הרבה מהמפגש (פרנג'ין הקפיד להציג אותו ואת ז'נה בשמות אחרים). לאחר שהשיחה הסתיימה, השלושה פנו ללכת. בני החבורה עקבו אחריהם במבטם, וראו שבשלב מסוים הם מתחפרים מתחת לאדמה ביעילות עצומה.

פרנג'ין תחקר עכבר ערבה קטן שסיפר שיש כמה סרע-טאל בסביבה ושהם לא טיפוסים חיוביים (כאילו דא). בערב חזרה הרוח. החבורה הסכימה לעזור לה (התוכנית הייתה להתקדם לעבר בית הקברות וכשיגיעו לשם לפתור את הבעיה - כאשר לי לא היה ברור אם הכוונה איך להיכנס לבית הקברות לפילים, או איך להתגבר על הרוח או גם וגם...). הרוח סיפרה להם בתמורה להבטחתם לעזור, שיש 12 סרע-טאל שמחפשים אותם.

חלק 83: התנקשות בערבה

לאחר מספר שבועות של מסע חסר אירועים מל כבר היה חזק מספיק ללכת מספר דקות ואף מסוגל לפרצי מאמץ קצרים. שריריו התמלאו במהירות, אם כי היה עדיין צמוק ומגויד.

החבורה נכנסה לשגרה של מסע - בבוקר הם צדים אחר ארנבות ושפנים (פלאנק היה מעולה באיתור מחילות של כאלה) ומלקטים שורשים וצמחי מאכל (בסה"כ הכל שלושת ה"קטנים" ופי צרכו מכות מאוד קטנה של מזון, כך שזו לא הייתה בעיה מיוחדת. מים היה להם בשפע מהיסודן שפרנג'ין נשא עליו וממקווי מים שפגשו מידי פעם בדרך). במשך שאר היום הם התקדמו בעצלתיים, כשפי רוכבת על סוס מזומן שגורר מזחלת ועליה מל.

בלילות הייתה פי, שלא ישנה לעולם שומרת (כלומר מטיילת בערבה, קוטפת פרחים ורוקדת לאור הירח - הכל חוץ מלשמור) והשאר היו נחים (פלאנק לא האמין לזה ש"דרי רקיע" לא ישנים - במשך כל לילה הוא ניסה להישאר ער מתוך תקווה "לתפוס" את פי נרדמת...מיותר לציין שהוא נרדם לפני שזה קרה....).

באחד הימים, בעוד החבורה נעה כרגיל, שקט ישתרר מסביב ונראה יהיה כאילו כל החיות נעלמו. לפתע הם שמעו חשו באדמה רועדת קלות ושמעו קול דמוי תוף מגיע ממערב. הם הפנו לשם מבטם וראו ענן אבק עצום נא לקראתם. פרנג'ין שלח את קיה לסיור והיא חזרה מיד, מבוהלת ודיווחה כי מדובר במנוסת בהלה של עדר ג'אמוסים ענקיים בן אלפי פרטים. החבורה החלה רצה לכיוון השני אולם עד מהרה היה ברור כי לא תוכל להשיגם. חזית העדר הייתה כה רחבה (מספר קילומטרים), כך שגם הימלטות מנתיב המנוסה לא היה אפשרי.

בעוד החבורה מטקסת עצה (תוך כדי ריצה מהירה צפונה) העדר כבר היה במרחק של קילומטר ונע במהירות מהפנטת. כשראו שלא נותר להם זמן רב הם נקטו אמצעי חירום - וילפריד שינה צורתו לאיש מכונף (מדובר בגזע יחודי לעולמי בהזדמנות אולי אספר עליו) והתרומם לאוויר. פרנג'ין השתנה לעיט ענק ונשא על גבו את ז'נה, במקביל הוא זימן היפוגריף והורה למל לקפץ על גבו ולהיפוגריף לשאת את בוגלאגו בטפריו, במקביל פי הטילה לחש תעופה על עצמה. יחד הם התרוממו לאוויר ונעו במהירות צפונה מנסים לעבור את העדר השועט.

בעוד הם נעים בתעופה, העדר העצום חלף מתחתיהם מעלה ענן אבק ענקי. היצורים דמו כמעט בכל לג'אמוסים בעולמינו מלבד הגדול - גובהם היה למעלה מארבע מטרים ואורכם כשישה. כשהם נעו האדמה רעדה, והחבורה חשה בתנודות הקרקע גם בהיותה כמה עשרות מטרים באויר....

העדר היה עצום בגדולו אך נע במהירות מדהימה, לאחר פחות מדקה מרביתו חלף מתחתיהם ובינתיים הם הגיעו בתעופה מהירה אל מחוץ למסלולו ונחתו על הקרקע. ענן האבק היה כה סמיך, עד כי הם התקשו לראות את עצמם. אולם קיה הצליחה להבחין במשהו למרות האבק הסמיך. היא הזהירה את פרנג'ין כי חבורה של מספר יצורים שאינם ג'אמוסים מתקרבת אליהם במהירות מכיוון מערב.

פרנג'ין שינה צורה בחזרה והזהיר את החבורה. הרעש המחריד ורעידות האדמה התרחקו מהם באותה מהירות שבאו ופינו מקום לשקט שחדר לאזור, הרוח החלה מפזרת את האבק במהירות דומה ומתוך שאריות האבק המתפזר נראו דמותם של שישה זאבים ענקיים (בגודל של סוסי פוני) שועטים בדהרה לעברם. בני החבורה הבינו שהם כנראה הגורם למנוסת העדר ונערכו לקרב.

וילפריד התרומם שנית לאוויר והחל מתופף ומדקלם דברי שירה בשפה לא מוכרת לחבורה. למרות שהם לא הבינו את המילים הם התמלאו באומץ לב והתעודדו. פי הטילה לחש כלשהו לכיוון הזאבים. שנים מהם התמוטטו על הקרקע ונראו כאילו הורדמו באחת. בוגלאגו התייצב במסלולם של האחרים ופגש שניים מהם בלסתותיו. למרות הפרשי הגודל הוא נלחם כמו...ובכן כמו בוגלאגו ואף הצליח להפיל אחד מהם לקרקע.

מאחור, פרנג'ין זימן היפוגריף שתקף זאב נוסף ופגע בו. הזאבים תקפו את בוגלאגו והחטיאו, ההיפוגריף נפצע, אך המשיך להילחם בעוז. זאב נוסף תקף את מל. הוא התגלגל על הקרקע במהירות מדהימה וחמק מנשיכותיו. בינתיים ז'נה התגנב לזאבים הישנים והרג אחד באבחת סכין מהירה (למרבה פליאתה וזעזוע העמוק של פי שלא הפסיקה לדבר על כך במשך ימים ושבועות אח"כ). במקביל בוגלאגו הרג זאב אחד וההיפוגריף זאב שני. פי הטילה לחש על שני הנותרים, אך רק אחד נרדם. ז'נה חיסל את הזאב השני שהורדם כבר בתחילת הקרב והכל הסתיים.

ז'נה חזר במהירות למקום החבורה ורצה לחסל את הזאב שנותר אך פי הגנה עליו בגופה וגערה בהוביט ה"רצחני" ו"צמא הדם". זנ'ה הביט בה בפלאיה ופלאנק אמר לו "עזוב בוס, בחורה, לך תסביר לה, לא משנה....לא ישנה ע'אלק! אין דבר כזה! הלילה! הלילה אני תופס אותה נרדמת נשבע לך בוס....".

לבסוף היה זה פרנג'ין שהכריע בויכוח כשביקש מז'נה להשאיר את הזאב בחיים ולחקור אותו. הם קשרו אותו בחבלים וחיכו שיתעורר (ואם אתם שואלים למה הם חיכו במקום שפי פשוט תבטל את הלחש, אז ככה - זמן הוא לא ממש פקטור למי שחי אלף שנה וז'נה חסר הסבלנות עיצבן אותה אז....).

כשהזאב התעורר פרנג'ין דיבר איתו. החבורה הכירה סוג זה של זאבים. היה בהם ניצוץ של תבונה לא חייתית, אם כי לא ניתן לומר שהם תבוניים ממש. בכל מקרה השיחה הייתה קצרה. הזאב סיפר לפרנג'ין כי לפני כמה ימים ביקשו מהם להרוג את החבורה. הם ניסו לעשות זאת באמצעות הנסת עדר הג'מוסים. וכשזה לא קרה הסתערו עליהם. בחוכמה האסטרטגית הטיפוסית לחבורה (שדבקה גם בשני השחקנים החדשים) הם לא טרחו לברר מי ביקש מהזאבים להתנקש בהם (ולא ז'נה, בפעם המליארד - "בואו נעזוב הכל ונלך לחפש את התיק שלי" - זו לא חוכמה אסטרטגית!).

לאחר שהבטיח שהוא לא יפנה שוב נגד החבורה, הותר לזאב לברוח מהמקום והוא התרחק בשמחה לקול מחאותיו של ז'נה שמלמל "ואני חשבתי שעכשיו כשאין פאלאדין מעצבן אנחנו לא חייבים להיות קדושים וצדיקים כל הזמן". פלאנק חיזק את דבריו ואמר לו - "ידעתי, שלא היינו צריכים לקחת את הבחורה - אוי זה לא הומאני להרוג זאבים, בחורות הא! לא משנה מה? נשבע לך בוס! הלילה אני תופס אותה נרדמת, הלילה! מה זא'תמרת לא ישנה?! אין דבר כזה! הלילה בוס....".

חלק 82: האיש שהושאר

ז'נה נרתע ממגעו של הדבר שנפל מהארון וכולם התכוננו לגרוע מכל, אולם לאחר כמה שניות הסתבר שכנראה אין סכנה. היצור היה דמוי אנוש במתארו הכללי (שני ידיים, שתי רגליים, ראש...), אולם לא יותר מכך- הוא היה עירום. גובהו היה כ- 1.90, והיה מצומק מרעב ממושך- הוא נראה כמעט חסר בשר ונדמה לשק עצמות (וזו לא מטאפורה, ממש שק עצמות מדולדל - עורו התלתה רפוי על עצמותיו והוא נראה כמעט חסר שומן ושרירים).

מעבר למצבו הכללי הגרוע (נראה כי הוא כה חלוש, תשוש ומזה רעב עד כי הוא התקשה לנשום, ובקושי יכול היה לזוז). נראה היה שהוא עבר לפני תקופת מה עינויים נוראיים שפגעו קשות בצורתו. לאחר מבט של כמה שניות היה ברור שהוא בן אנוש, אם כי כעת נדמה היה ליצור מפלצתי -

עורו היה מלא בשריטות וחריטות, כאילו מישהו סרק אותו במסרקות ברזל, ולא הייתה בו נקודה אחת חלקה ונקייה. כמעט כל חלק מגופו עוות או עבר קטיעה כלשהי - אגודלי ידיו ובהונות רגלים נקטעו (ובדיקה העלתה שהם לא נחתכו בצורה נקייה אלא כנראה נתלשו בכוח). ציפורני ידיו ורגלו נעקרו ממקומן. אפו, שפתיו, ואוזניו נקטעו גם הן, גם בצורה שנראתה כמו תלישה אכזרית ולא חיתוך מהיר. לסתו נשברה ואוחתה כמה פעמים באופן סימטרי ושיטתי שהעניק לה עיוות מוזר ומפלצתי. לשונו נתלשה ממקומה וחלל פיו וגרונו נצרבו בחומצה. מרבית שיניו נעקרו מלבד כמה שהושחזו כדי לשוות להן מראה של ניבים מפלצתיים. שערו, ריסיו וגבותיו נתלשו ואזורי גדילתן נצרבו כדי למנוע גדילת שיער.

לאחר כמה שניות של הלם ממראה האדם/יצור ששכב על הרצפה מחרחר, ניגש אליו פרנג'ין והחל מטפל בו. בדיקה פיזית ראשונית הראתה שהוא לא פצוע (כל הפציעות והשברים נגרמו לו לפני זמן רב וטופלו לחלוטין). הוא כן סבל מתת-רעב שהביא לניוון ולקריסה כמעט מוחלטת של מערכותיו. באופן מידי פרנג'ין הטיל עליו כמה לחשים מרפאים. בעזרת פי וז'נה הוא השקה את האיש בכמה שיקויים מרפאים מסוגים שונים והאכיל אותו בכמה פירות יער שבירך בלחשיו (או יותר נכון פירות "ערבה").

במשך הימים הבאים פרנג'ין המשיך לטפל בו בלחשיו ומרקחותיו עד שהאיש יצא מכלל סכנה. בימים אלה הוא ווילפריד גם ביצעו בדיקה קפדנית על גופו של האיש וגילו כי מכל מקום שעבר עיוות (גדם האף, גדם האוזניים וכד') יש רונה זעירה, כמעט בלתי נראית. בסה"כ האיש היה מכוסה במאות רונות קסומות כאלה בכל גופו.

ווילפריד, פי ופרנג'ין לא זיהו את סוג הקסם, אבל היה ברור לפרנג'ין שחלק מהשפעתן נועדה למנוע מהאיש למות. היה ברור למרפא מנוסה כמו פרנג'ין שאיש לא מסוגל לשרוד כלוא בארון קיר כמעט אדום במשך כל כך הרבה זמן - משהו קסום השאיר אותו בחיים, והיה זה כנראה חלק מלחש שהרונות קשורות אליו.

עוד כמה ימים חלפו עד שהאיש חזר להכרה ופתח את עיניו. בני החבורה ובמיוחד פי, ניסו לתקשר איתו אך ללא הואיל - הוא לא היה יכול לדבר (לשונו הרי נעקרה וכנראה שגם מיתרי קולו נפגעו). אם כי השמיע מידי פעם קולות שנשמעו כמו חרחורים צרודים. פי ניסתה לכתוב על החול בכל מיני שפות אולם לא נראה שהוא מבין. הוא הבין את שפתם והגיב לה בעזרת קולות החרור ותנועות ידיים, אך לא נראה שהוא מבין אותם עד הסוף (רק דברים בסיסיים שנוגעים לענייני יום יום - כמו כל מה שקשור לאוכל, שינה וכד').

כאשר מעט כוח שב לזרועותיו, הוא הרבה לכסות את פניו בכל פעם שאחד מבני החבורה ניגש אליו. באחת הפעמים הוא ביקש מפי בתנועות מגושמות שתכסה את פניו. היא תפרה עבורו כיסוי ראש מאולתר והוא לבש אותו.

לאחר כשבוע, בזכות הטיפול המסור של פרנג'ין וככל הנראה גם בזכות הלחש שפעל עליו, הוא כבר היה יכול להתרומם ואף לעמוד למשך כמה דקות, אולם הליכה של ממש עדיין הייתה מעבר ליכולתו (היה ברור לפרנג'ין שלמרות שהוא מרפא מעולה והשתמש בלחשים רבי עוצמה ותכשירים מיוחדים, שחלק מהריפוי המהיר נובע מסגולותיו הגופניות הנדירות של האיש, וחלק ממקור קסום כלשהו - שכנראה קשור לרונות).

ברגע שהאיש יכול היה לעמוד ז'נה, שהיה להוט להמשיך צעק שהם חייבים להמשיך בדרך, אולם פי סירבה להשאיר את האיש למות בערבה. פרנג'ין התלבט ווילפריד נטה לתמוך בפי אולם גם רצה להתקדם. אך פי התעקשה ולא ניתן היה להזיזה מדרכה. לבסוף הם איתרו עץ שיטה, כרתו ממנו כמה ענפים ואלתרו מזחלת. הם הניחו את האיש על המזחלת ורתמו אותה לסוס המזומן של פי.
הם המשיכו להתקדם צפונה. מאותו רגע הם החלו מכנים את האיש "מל" (ואני לא אסביר למה, אם פרנג'ין רוצה שהוא יגיד, אני מסרב להכניס ענייני אוף-פליי מסוג זה לבלוג).

חלק 81: החלון ושברו

לפני שאתחיל, מילה על כותרת ההודעה - לא מדובר בטעות הקלדה אלא במשחק מילים. למה? ראשית כי הוא מסתובב לי כבר הרבה זמן בראש ורציתי להשתמש בו, שנית כי הוא מגלם בתוכו רמז, אז המבין יבין והלא מבין לא יבין. וכעת לעניינו - המסע של החבורה החדשה צפונה, שמתחיל בערבה הגדולה מצפון לג'ונגלים.....

לאחר יומיים של מסע מגבול הג'ונגל, החבורה הבחינה בעיט גדול חג מעל נקודה מסוימת. בתחילה הם חשבו שמדובר באוכל נבלות (אם כי הדבר לא היה אופייני משום שאוכלי נבלות באים בלהקות). בדיקה נוספת (במשקפת של וילפריד - להלן ויל), העלתה כי מדובר בעיט. פרנג'ין ידע כי מדובר בהתנהגות לא אופיינית לעיט, ולכן החבורה החלה נעה בזהירות למקום כדי לבדוק את פשר הדבר (חוץ מז'נה ופלאנק, שהתקדמו כי רצו לבדוק האם מה שרואים במשקפת של ויל אכן נכון, ולא מדובר בטריק).

ככל שהתקרבו, העיט הנמיך טוס עד לנקודה שבה נחת על האדמה כמה עשרות מטרים מהם. העיט הביט בעיניו של ז'נה, שחש כי המבט מוכר לו, אם כי הוא לא ידע מאין... פרנג'ין ניסה לדבר איתו אולם הוא עף מהמקום והתרחק במהירות, לפני שהדרואיד הספיק להוציא מילה.

במבט ראשון, האזור נראה כשטח ערבה רגיל. האדמה הייתה מכוסה בעשב מאוד נמוך (סימן כי האזור היה שטח מרעה של עדרים עד לא מזמן). החבורה החלה מחפשת ביתר דקדוק, אולם לא הצליחה למצוא משהו מיוחד. רגע לפני שהם התייאשו והמשיכו הלאה ז'נה החליט לחפש שוב. הוא גילה פתח מוסתר באדמה בקוטר של כמה ס"מ. זה לא היה חור "טבעי" אלא התחלה של צינור עשוי מחרס. לאחר שלא הצליחו לברר מה יש בתוך הצינור ולאן הוא מוביל, ז'נה החליט לחפור במקום (משום מה הוא היה משוכנע שהתיק שלו קבור מתחת לאדמה - בעצם לא משום מה - והא תמיד משוכנע שהתיק נמצא "מעבר" לפינה/דלת/עץ/בור הבאים....).

בעוד וילפריד ופרנג'ין עורכים חיפושים ובדיקות נוספות במקום, החלו ז'נה ופלאנק, החמוס העצבני שלו, לחפור במקום. פי הציעה לעזור לז'נה בחפירה והוא שמח. פלאנק, שהתנגד מאוד לצירופה של "אישה" לחבורה, אמר משהו בנוסח - "טוב אולי היא לא כל כך גרועה, ביחס לאישה כמובן...". אבל כאשר ז'נה הושיט לפי את חפירה, היא נחרה קלות, לחשה לחש וזימנה יצור בלתי נראה שיסייע לו בחפירה. לפני שהוא הספיק לומר משהו היא החלה במרדף אחר פרפר יפה ואחר כך קטפה פרחים והחלה שוזרת מהם זר. ז'נה נשאר כמה שניות עם האת באוויר, ואז הוא ופלאנק נחרו ביחד - "נשים..." והמשיכו לחפור במשך כל היום.

הפתח התגלה כראשיתו של לצינור חרס שנכנס לעומק של שלושה מטר מתחת לפני האדמה. בעומק שלושה מטר ז'נה הגיעה לרצפת לבני חימר צרופות. הוא ניסה לחפור פירים אופקיים, אולם לאחר כמה מטרים לכל כיוון, הבין שהדבר חסר טעם. פרנג'ין הפך ליסודן אדמה וגילה כי מדובר בקובייה ענקית עשויה כולה מלבני חימר צרופות שטמונה בקרקע. תחושותיו של פרנג'ין בגוף היסודן הובילו אותו למסקנה כי המבנה נראה חדש יחסית - בן חצי שנה לשנה.

כשפרנג'ין שב לקרקע ואמר שאין המשך למבנה או פתח, ז'נה החליט להתחיל ולפרק את הקיר, מתוך הנחה כי מדובר במבנה חלול. כל היום למחרת עבדו ז'נה והמשרתים המזומנים של פי על פירוק הקיר. לבנה אחר לבנה הוצאה מהמקום ולפעור בור ברצפה. לבסוף נראה שהוא הגיע לצד השני כשאחת הלבנות נפלה ופערה חור ברצפה. ז'נה הציץ פנימה אל החלל שהיה מתחת, אך לא הצליח לראות דבר. הוא הרחיב בזהירות את החור ברצפה עד שנפער פתח של ממש. באופן מוזר, קרני השמש לא חדרו אל המקום. בדיקה של וילפריד ופרנג'ין גילתה כי קסם חזק אופף את כולו.

בחוסר הזהירות האופייני לו, ז'נה לא שעה להפצרות של וילפריד, שילשל פנימה חבל והחליק למטה כשפי (שמהר מאוד התברר, עוד פחות זהירה מממנו), נעה בעקבותיו. הם נכנסו אל תוך חדר חשוך בצורת קובייה מושלמת באורך רוחב וגובה של שישה מטר. החדר היה בנוי כולו מאותן לבנות חימר צרופות. היה ברור כי מישהו השקיעה המון זמן כסף ואנרגייה בבניית המקום (חדר תת קרקעי, עם קירות לבנים בעובי של כמה מטרים, באמצע שום מקום...).

לאחר כמה שניות של סקירה מהירה פרנג'ין ווילפריד נכנסו גם הם והחלו סורקים את המקום. במשך שעה ארוכה הם סרקו כל לבנה ולבנה אולם לא גילו דבר. הם לא יכלו לנחש בן כמה המקום אולם, הוא לא נראה עתיק במיוחד

רק לאחר שהטילו לחשים שונים ומשונים, הם גילו כי באחד הקירות יש הילה קסומה שונה מעט מההילה הכללית בחדר. הם הטילו אור על המקום ובחנו אותו שוב. ז'נה נקש על האבנים פעם נוספת (לאחר שעשה זאת כמעט בכל נקודה ונקודה בחדר), והפעם והיה נדמה לו שהצליל שונה מעט. למרות מחאותיו של וילפריד הוא ופי החלו מפרקים את הקיר (כלומר הוא ואחד היצורים של פי, היא הייתה כבר מזמן למעלה, עסוקה בהסתכלות על העננים- מרותקת מהעובדה שהיא צרכיה להביט אליהם כלפי מעלה ולא כלפי מטה, כמו שהורגלה באי הרקיע בו גדלה).).

הפעם זה לא ארך זמן רב שכן היה צריך להסיר רק שכבה אחת של לבנים. מאחוריהן התגלה לעיני כל דלת אבן עם מנגנון פתיחה מורכב. ז'נה פרץ את המנעול בקלות והתחמק מהמלכודת בקלות (פרנג'ין כמובן התרחק ווילפריד ופי גם כך היו בחוץ). רגע לפני שפתח את הדלת, פי הצטרפה למקום מסוקרנת ממה שיהיה בפנים ווילפריד ופרנג'ין נכנסו אף הם מוכנים לכל דבר שהוא.
ז'נה פתח את דלת הארון וצווחה חלושה אך נוראה, נשמעה ממנו כשמשהו נפל מהארון לרגלו של ז'נה ואחז בהן.

וילפריד ג'ונס

הדמות של וילפריד כפי שנכתבה על ידי השחקן, יאיר ואנוכי.

וילפריד ג'ונס - שמות חיבה וכינויים - "תמיד תשאל למה?"; ננס (gnome) בן 52. בארד (אבל לא הבארד הסטנדרטי – מנגן על תופים קטנים, מדקלם, לא שר, לא רוקד. בעיקר אוהב ללמוד תרבויות ומקומות חדשים – יותר שילוב של חוקר פילוסוף ו Jack of all trades) גובה 93 ס"מ (3 רגל, 2 אינץ'), משקל 19 ק"ג (42 ליברות), שיער חום, פאות לחיים חומות, אף נשרי, עיניים שחורות, אוזניים קצת בולטות ומחודדות. בעל כושר טוב (מהליכה) וזרועות חסונות (מתיפוף והרבה עבודות שונות). אצבעות מחוספסות מכל העבודות השונות והתיפוף, לחיצת יד חזקה. לבוש בשטח בבגדי עור נוחים (ודי מלוכלכים), לבוש בעיר בבגדי עבודה או בבגדי הופעה או בבגדים של סטודנט/מורה/משכיל, תלוי בנסיבות. צבעים אהובים: ירוק, חום, כחול וצהוב. נועל מגפיים טובות מעור (אך שראו שימוש רב). באזורים קרים, מוסיף מעיל פרוות, כפפות צמר וכובע צמר.

נולד לפני 52 שנה למשפחת גנומים שחיה בקהילה גנומית פאסטוראלית קטנה בתובראן (Tobran) גאנוראל, יחידה פוליטית קטנה באזור וואטו טברינדום (=תשעת העמקים) - אזור הררי מתון ומיוער ומלא נהרות ובו אקלים יבשתי ממוזג, המזכיר את מרכז אירופה, ומערכת אקולוגית דומה, מיושב בדלילות על ידי בני אדם וגנומים.

הקהילה, היא קהילת גנומית טיפוסית לאזור - כמה מאות גנומים המתגוררים בעשרות "חוות" קטנות, כאשר במרכז כל חווה מערכת מחילות מוסתרות שבהם גרה משפחה גנומית מורחבת (סבתא וסבא, צאצאיהם ומחותניהם) העוסקת בחקלאות גנומית (=גידול חיות ועופות ; גני ירק תת קרקעיים של שרכים ופטריות, ו"גני ירק" טבעיים ביער ובחורש שהם למעשה אזורים ביער שאותם המשפחה מטפחת ומהם היא אוספת ומלקטת פטריות, גרגרים, פירות ושורשים תוך שמירה על איזון מושלם עם המערכת האקולוגית).

ה"עיר הגדולה" מרוחקת כ-20 ק"מ מאזור החוות. שמה הוא נולון קאסי (Nolun kasi = מצודת קאסי) - עיירה בת כ-1000 תושבים (רובם בני אדם עם מספר גנומים ובני גזעים אחרים שחיים שם כבודדים). העיירה היא המרכז השלטוני של תובראן גנוראל (שם יושבת ראש התובראן - קאסיאנדרה בת קית' "אדונית האשליות", קוסמת גנומית רבת עוצמה), ומשמשת כעורף העירוני של כל הקהילות החקלאיות בתובראן (שוק, יריד, מרכז לבעלי מלאכה, מרכז שיפוטי, יבוא סחורות ממרחק, מרכז בידורי וכד').

וילפריד הוא סקרן מאוד (תמיד תשאל למה? ואיך בדיוק? וכמה צריך? ומה בדיוק זה עושה?); תאב ידע (הכל קשור להכל וכמה שאתה לומד יותר ככה אתה מבין יותר גם על דברים אחרים. חוץ מזה שללמוד על הרבה דברים זה מעניין); ופילוסוף (המממ, אם זה ככה וזה ככה, אז מעניין מה היה קורה אם זה היה ככה וככה. ומה בעצם הסיבה שאנשים עושים ככה וככה? והאמת, שאם מניחים שזה וזה נכונים אז חייב לנבוע שגם זה נכון! ומה בעצם המטרה שלנו פה? ולמה האלים יצרו אותנו? והאם טוב הוא אבסולוטי או יחסי? האם מוסר הוא בעיני המתבונן או קבוע?).

בעל תאוות נדודים – חודש – חודשיים, חצי שנה – שנתיים ועכשיו צריך להמשיך הלאה כי היה פה נחמד וגם נעים, אבל יש עוד הרבה דברים ללמוד ולעשות שעוד לא עשיתי.

יש לו השקפת עולם מוסרית מורכבת – חוק בגדול זה דבר טוב שיהיה, אצל אנשים אחרים. באופן רגיל עדיף לציית לחוק כדי לא להסתבך בצרות מיותרות, אבל אם המטרה נעלה (למשל ספרים או תצפית מהמגדל האסור לטיפוס), אז אפשר לעקם קצת את החוק פה ושם.

הוא מאמין שסה"כ הבריות הם אנשים טובים, אם תהיה נחמד אליהם הם ברובם יהיו נחמדים אליך. תמיד כדאי להתחיל בגישה הנחמדה ולעזור לאנשים בצרה זה דבר נכון. ממי שחרא עדיף להימנע, אלא אם כן הוא מעצבן במיוחד, ואז עדיף לנסות וללמד אותו לקח אם אפשר. אם אי אפשר, טוב אז חבל ונשאיר אותו באבק.

מניעים ומטרות מרכזיים בחיים – לטייל, לראות עולם ובעיקר תרבויות אחרות, ללמוד, לחוות ולהתנסות במגוון דברים. ללמד את שלמדתי לאחרים וללמוד מהם בתמורה. – להבין איך אנשים חושבים ולמה ומה גורם להם לעשות מה שעושים. להשתקע במשהו מעניין עוד כמה שנים, אולי 5, אולי 10, אולי לא.

וילפריד מבין את אפשרות שהדבר יהיה אטרקטיבי גם לו מתי שהוא, עוד כנראה הרבה זמן (אלא אם מישהו תיישב אותו קודם, הוא כבר ראה את זה קורה), אבל בנתיים הוא רוצה לראות עולם וללמוד ולחוות ולעשות. אפשר תמיד יהיה לחזור לחיים בכפר ולהסתכל על הפרות רועות גם בעוד כמה שנים.

לוילפריד משפחה גדולה - יש בלי עין הרע, 4 רבי סבים (פאולין וטינתה ג'ונס, גדיאר באליר ודניבאר ראונדאר) ו 4 רבי סבתות (טילאן וטראן ג'ונס, רקין באליר ופינאר ראונדאר), 2 סבים (אלאן ג'ונס לשעבר באליר ווילפריד ראונדאר), ו 2 סבתות (דאוניר ג'ונס ואלין ראונדאר ), זוג הורים (מיראן וגארניראד) 4 אחים ואחיות (טילת, טאנילה, בוניל ובילאן), שלל דודים, דודות ובני דודים ודודות (טוב, לא צריך להגזים, אתם לא מצפים שאמציא את כל החמולה....).

כולם איכרים, בעלי מלאכה ורועי צאן אשר מעולם לא הרחיקו יותר מ 20 ק"מ ממקום מושבם (הוא
הכבשה השחורה של המשפחה). הם מצביעים על אריכות ימיהם כתוצאה של החיים הנכונים שם חיים וחיו דורות רבים לפניהם. הם טוענים ששגרה זה דבר טוב ושהחיים הטובים זה כאשר לעת ערב אתה חוזר מהעבודה, אוכל אוכל טוב כאשר אתה מוקף במשפחתך והולך לישון במיטה הנוחה שלך. ופעם בכמה חודשים יש פסטיבל או אירוע "בעיר הגדולה" (שהיא יותר עיירה מאשר עיר ולא כל כך גדולה....).

כאמור, כולם במשפחה עובדים בחווה ובמלאכותיה. היחסים עם ההורים ושאר בני המשפחה היו טובים, אך היה קיים פער דורות אשר גם הוכבד על ידי כך שלוילפריד היה רצון בלתי נלאה לדעת ולהורים שלו ולשאר המשפחה לא היה יותר מדי כח לשטויות מעבר לגיל 20 שלו בערך. החינוך העיקרי שהביא מהבית הוא הרעיון שמרבית האנשים נחמדים אם אתה נחמד אליהם וכן הרעיון שתמיד צריך להתייחס לחוק בשיקול דעת ולא בצורה אבסולוטית לגמרי.

שתי דמויות נוספות שהשפיעו רבות על הדמות הם גילברט נורלו וברונו אטקינס -

גילברט נורולו (=ארוך הזקן) - אדם בן למעלה משמונים, נמוך, רזה מאוד, אף ארוך קרח ובעל זקן לבן ארוך. איש שקט, נעים הליכות, משכיל מאוד, סקרן ופתוח מחשבה, קצת מפוזר אבל בעל מחשבה חדה ובהירה (הוא נולד מפוזר כפי שאשתו תמיד אומרת....).

במקור בא מארנאתרון, כרך ענק בהאיים הלבנים, שם עבד בצעירותו כשולייה למעתיקי מגילות בספרייה הגדולה. בצעירותו נשלח על ידי הספרייה כדי לתור אחר ספרים ומגילות. לפני כ-40 שנה, לאחר נדודים רבים, הגיע לנולון קאסי, פגש אישה צעירה, התאהב בה ונישא לה. בעקבות זאת החליט להישאר במקום והתפרנס מלימוד של ילדי טובים. הוא נשוי למירנה, שצעירה ממנו ב-25 שנה. וילפריד הוא תלמידו הטוב ביותר והוא עודד אותו כבר מהתחלה לצאת לארנתרון באומרו שתוך כמה שנים ימצה את כל מה שהוא, גילברט יודע, ולכן הוא ראוי למורים טובים יותר (ואכן זה קרה....).

ברונו אטקינס - גמד, בן 280, גובה 120, רחב חזה ושרירי. קרח ובעל זקן אפור עבות מסורק בצמות. בארד מדרגה נמוכה.

מאוד קשוח ומחוספס מבחוץ, אבל עדין ורומנטי מבפנים. איש אינו זוכר כיצד הגיע למקום כי נראה לכולם שהוא היה כאן מאז ומתמיד (עוד לפני הקמת התובראן, ולפני מרבית הגעתם/לידתם של תושבי נולון קאסי האנושיים והתיישבותם של כמה מגנומי האזור בעיר). לכן מעט מאוד ידוע עליו. היחיד שהצליח קצת להתקרב אליו ולשמוע ממנו דברים אישיים הוא וילפריד ומהמעט שהוא שמע הוא הסיק שברונו היה בעבר הרחוק מתופף בחיל גמדי במקום שנקרא הרי נהאראן.

ברונו הוא מבעלי הפונדק המקומי (ששמו - "הפונדק", בהיותו הפונדק היחיד בעיר...). אבל הוא עוסק מעט מאוד בניהול המקום (ברוב הנטל נושאים שותפיו האנושיים שמתחלפים עם השנים) ומבלה רוב היום בשתייה, סיפור סיפורים ותיפוף עם כל מי שמנגן או שר ומוכן לשתף פעולה.....(או יותר נכון עם כולם - כי מי שלא משתף פעולה הופך לאורח לא רצוי בפונדק שהוא כאמור המוסד היחיד מסוג זה בעיר- ואף אחד לא רוצה להיות אורח לא רצוי בפונדק היחיד ברדיוס מאות ק"מ..... ).

מאוד מחבב את וילפריד ולימד אותו את כל מה שהוא ידע, מהר מאוד כשראה שהתלמיד עלה על מורו נהנה ללמוד דברים מוילפריד, התגאה בו כאב ועודד אותו לצאת לנדודים ולמצוא מקום ראוי יותר לפתח את כישרונותיו.

הרפתקאות לפני הפגישה עם החבורה -

כאמור, נולד לפני 52 שנה למשפחת ג'ונס המאוד גנומית. את מרבית ילדותו בילה בסיוע למשק המשפחתי.

כבר בהיותו ילד הרגיש צורך לחיות חיים אחרים, כאשר הביקור הראשון לנולון קאסי, היה מכריע - אז ראה בפעם הראשונה שהעולם הרבה יותר גדול ומגוון מחוות הוריו. זאת גם הייתה הפעם הראשונה שפגש בבני גזעים שאינם גנומים, ועצם הידיעה שיש בעולם יצורים השונים ממשפחתו הותירה עליו רושם עמוק ושינתה אותו לנצח.

בהיותו בן 15 (ילד במונחים גנומיים), הגיע לאזור טרובאדור בשם נורטינור אדון הנוצה, הוביט ישיש שנחשב לאחד מגדולי משוררי העולם. האירוע עורר התרגשות עצומה בכל האזור ומעבר לו (משהו בסדר גודל של הגעת כוכב הוליוודי מהמדרגה הראשונה לעיירת פיתוח קטנה...).
האירוע התרחש שנים ספורות לאחר סיום מלחמה גדולה ומרוחקת שהשפיעה רבות על עיצוב האזור כולו (כמובן שקהילתו של וילפריד לא הייתה כל כך מעורבת בעניינים ובקושי שמעה על כך). נורטינור שהה באזור זמן קצר, והופיע רק פעם אחת, במשך 5 דקות, אז דקלם ברוב פאר והדר בלדה אפית שנותרה חקוקה במוחו של וילפריד הצעיר -

אי שם יש נהר צחור ואיתן/מאת: נורטינור אדון הנוצה

אי שם יש נהר צחור ואיתן
ותבוא אליו לוחמת שבאה מאולד
אי שם יש הר ומישור קטן
ויבוא אליו לוחם שבא מליראד

אי פעם נישבו רוחות מלחמה
הדם כמלוא החופניים ניגר
יומם וליל נמשכה האימה
עד שקומץ אנשים מכל צד נותר

"הר ומישור כוסו אדם ובהמה"
נישא באויר קריאת התיגר
"נהר לבן נמלא דם ואדמה
ילך לשלום כל מי שנותר"

היה הייתה לורקית מאולד שמה דורל
היה היה דוכס מליראד שמו תול
היה הייתה לורק שהביסה את שראל
היה היה דוכס שלאלף יכול

משעת שחר ועד צהרי היום
תשע פעמים יכה ותשע ישמוט נשקו כל גיבור
לא נותר בגופם לעוד פצע מקום
תשע פעמים יחכה ותשע ישיבו נשקם לאחור

וירימו בעשירית כל אחד נשקו להלום
הפעם לא יחכו ולא יאבו לעצור
ויפגעו שניהם בשיא החום
ובעשירית למוות יכו ויפלו שניהם מתים לאחור

אי שם יש נהר צחור ואיתן
ותבוא אליו לוחמת שבאה מאולד
אי שם יש הר ומישור קטן
ויבוא אליו לוחם שבא מליראד

בגיל 30 הרגיש שמיצה את עצמו בחווה, התחיל לומד כל מיני מקצועות משלימים מכל מיני בעלי מקצוע אחרים בסביבה – למד קצת נגרות וקצת נפחות, קצת עבודת עור וקצת ציד, אבל בסופו של דבר אף אחד מהדברים הללו לא דיבר אליו. הוא חשב שאולי הסקרנות שלו וחוסר היציבות שלו משמען שהוא צריך ללמוד יותר מאחרים ואולי הוא צריך להיות מורה, וכך בעידודם של הוריו (שקצת דאגו שעדיין לא מצא לו כיוון בחיים) עבר בגיל 41 לגור בנולון קאסי והפך להיות שוליה של מורה זקן בשם גילברט נורולו (ראה למעלה).

החיים עם גילברט היו טובים, והוא נשאר איתו תקופה של 6 שנים במהלכה לימד כמה עשרות תלמידים. בתקופה זו התפתחה גם יותר הנטייה שלו לתיפוף (תמיד היה מתופף על דברים עם היד או עם מקל, אבל לא ראה בזה יותר ממשהו שעושים בשביל הכיף להעביר את הזמן כאשר חושבים או הולכים ממקום למקום). הוא התחבר עם בעל הפונדק- גמד בשם ברונו אטקינס (ראה למעלה) שהיה מתופף קבוע בפאב שלו, והתחיל לומד ממנו כיצד לתופף כיאות, ואפילו הכין לעצמו סט קטן של שני תופים ניידים. אבל, בגיל 47 הוא הרגיש שדי מיצה את עצמו בנולון קאסי וכבר למד פחות או יותר את כל מה שהיה לגילברט וברונו ללמד אותו ועדיין היו לו הרבה שאלות ורעיונות.

בעידודם של גילברט וברונו, נפרד לשלום מכולם והחליט ללכת לחפש את מזלו בארנאתרון, עיר הולדתו של גילברט, כרך ענק באיים הלבנים, שם שמע ממורו, נמצאת הספרייה הגדולה בעולם ולידה אחד מבתי הספר הטובים בעולם.

לפני צאתו גילברט נתן לו מכתב המלצה וגם עצה - לתעד את מסעו בצורה מפורטת ביומן מסע, ולתת את היומן להעתקה בספרייה בארנתרון (לדברי גילברט אין דרך טובה יותר לרכוש את אמון אנשי הספרייה מאשר לתת להם ספר חדש מלא במידע שאין להם- וכל המרבה בפירוט הרי זה משובח).

וכך החל וילפריד נע לכיוון דרום מערב, לאורך נהר הגאנוראל (Ganoral = היובל הדרומי) - אחד מתשעת יובליו של נהר הרוליין (Rolayn) האדיר (הנהר הצחור והאיתן מהשיר של נורטינור). כשהוא מתעד ביומנו באופן דקדקני כל דבר שהוא פוגש בדרכו - בכל קהילה כפרית, אנושית או גנומית שעבר בדרך היה עוצר לכמה חודשים, מתערה בקהילה ומתעד אותה ואת האזור מאלף ועד תיו.

בדרך התפרנס ממה שיש. בדרכים דג, צד ומבשל אם אין משהו מוכן. בכפרים ובעיירות – ריפא, לימד, עזר לבנות ולתקן או לבשל או לתפור או כל מלאכה אחרת שהביאה ארוחה ומיטה חמה או אפשרות לשבת וללמוד משהו חדש או לעבוד במשהו חדש. לאורך חמש שנות מסע, בהן ביקר כמעט בכל יושב לאורך הנהר (עשרות רבות במספר) הוא עבר אין ספור הרפתקאות "קטנות" -

סיוע בהתמודדות עם מגיפה שתקפה כפר מסוים, הקניית קרוא וכתוב לעשרות רבות של אנשים ובכך לשפר את מעמדם, הצלת משפחת דייגים ענייה מרעב על ידי הקניית ידע חקלאי וסיוע במעבר לפרנסה מחקלאות, הצלת קהילה מאימתה של חיה טורפת באמצעות בניית מלכדות והברחתה אליה, שחרור כפר גדול מעולו של עשיר בריון ואנשיו על ידי גילוי סוד עושרו - זהב שאותו השיג מזיקוק מי נחל ועוד ועוד.

במסעו זה הוא יצר ספר עב קרס שמתאר בפרוטרוט את התרבות, והטבע לאורך הגאנוראל (להגיד למישהו כמוהו "תרבה בפרטים" זה כאילו לומר לאלף אפל "תהיה מרושע"....). מבלי משים, הוא גם רכש אין ספור ידידים והפך לדמות ידועה ואהובה בקהילות שלאורך הנהר.

לפני כחצי שנה הוא הגיע קרוב מאוד לעמק ששת המיילים - המקום בו כל יובליו של הרוליין נפגשים והופכים לנהר אחד, עמק שבשל מבנהו הטופוגרפי הפך למוקד של אין ספור קרבות היסטוריים (כולל קרב "שלושת הימים" המתועד בשיר של נורטינור).

בכפר קטן בשם דול, הוא פגש באציל מתארדסוק גילמור (tardesok - שם של יחידה פוליטית המקבילה לנסיכות בעולמנו), המדינה השוכנת לאורך הרוליין (מדרום מערב לעמק 6 המילים - אותה הוא צריך לעבור בדרכו לארנאתרון) והמעצמה הפוליטית החזקה באזור.

האציל הציג עצמו בשם בייל. הנ"ל היה אדם בשנות הארבעים לחייו, גבוה, בעל שיער וזקן חומים ועבותים, שרירי מאוד, פנים מלאי צלקות וחמוש מכף רגל ועד ראש. הוא היה שקט, נדיב, מעורר אמון ונעים הליכות. כטוב ליבו ביין (או יותר נכון ב"שתן איילים" - הכינוי של המשקה האלכוהולי הנפוץ באזור זה של העולם), סיפר לו וילפריד על עצמו ומסעו ולמחרת הם נפרדו בחום רב.

כמה ימים לאחר מכן, בשעה שוילפריד המשיך בדרכו לכיוון דרום מערב, לעבר עמק ששת המילים, טמן לו בייל מארב ושבה אותו בעזרתם של 12 לוחמים מיומנים, רעולי פנים וחמושים כסיירים (שריון קל, בגדי הסוואה, חרבות קצרות, קשתות). הוא לקח מוילפריד את מכתב ההמלצה ואת הספר שלו והורה לאנשיו לקחת אותו בשבי. וילפריד נכפת בידיו והחבורה כולה נעה לאזור לא מוכר, במעבה היער, הרחק מהנהר.

לאחר כמה ימים של מסע נראה היה שיש תכונה בקרב החבורה ששבתה את וילפריד. בייל ואחד עשר לוחמים שלפו נשקים והחלו נעים לכיוון כלשהו ועד מהרה נעלמו מעיניו של וילפריד. הלה לא בזבז זמן וניצל את העובדה שהוא רק עם שומר אחד. הוא הצליח להשתחרר מכבליו והטיל על עצמו קסם העלמות. אח"כ הוא יצר רעשים בכיוון כלשהו שגרמו לשומר לרוץ לשם והוא עצמו חטף את חפציו והחל להתרחק מהמקום כשהוא רץ לכיוון הנהר, מתוך תקווה שבהליכה על גדתו, הוא יצליח להגיע חזרה לכפר דול.

לאחר כמה דקות של התקדמות, הוא שמע קולות והתחבא. הוא התגנב לכיוון הקולות וראה דמות אדם לבוש גלימה שכיסתה אותו ואת פניו, המשוחח עם אלף, מבוגר מאוד, 1.65, רזה, קירח, שחור עור, עיניים סגולות, פנים נאים, כוויה ענקית מכסה את פלג פרצופו הימני לבוש שריון לוחות מלא ממתריל, חלק לחלוטין. האלף היה חגור פאלצ'ון ענק ובו חריצים מחודדים ועל גבו קשת ארוכה מורכבת ואשפת חצים (ולמי שלא מבין עדיין, מדובר בפולראש הצרוב, אביה של פי).

רגע אחרי שהם נגלו לעניו נראה היה שהם נפרדים זה מזה לברכה והאיש לבוש הגלימה נעלם ביער. האלף החל לנוע לכיוון בו הסתתר וילפריד ואז נורה לעברו מטח חצים שפגע בו אך לא נראה היה שחדר את שריונו. האלף השתטח על הרצפה ווילפריד זיהה את בייל ואנשיו מקיפים אותו. לאחר מטח נוסף חלק החלו מתקדמים לעבר האלף בחיפוי חבריהם. האלף ניסה להשיב אש אך רותק באש החיפוי ובקושי הצליח לפצוע כמה מאלה שהתקרבו אליו.

וילפריד החליט לעשות מעשה - הוא רץ אל האלף, הגיע אליו שניות לפני האחרים, הטיל עליו לחש העלמות ואמר לו שהוא בא לעזור, תוך שהוא מטיל מקלות עשן להסחה במרחק מה מהם. בנצלם את המבוכה שהשתררה אצל התוקפים וילפריד והאלף קמו ונמלטו מהאזור, כשהאלף החל מוביל את וילפריד. לאחר כמה דקות של ריצה הם הגיעו למקום ביער בו חיכתה מרכבה ללא גלגלים, שריחפה מעט מעל פני האדמה והייתה רתומה לשני גריפונים. במרכבה עמד אלף נוסף שלא ראה אותם. האלף המותקף עלה על המרכבה ואמר לוילפריד לעלות איתו וביקש ממנו לבטל את הלחש. וילפריד עשה כן והאלף המותקף הורה לאלף הרכב לברוח.

הכרכרה המריאה אל על ותוך כמה דקות וילפריד המאוד מבולבל מצא עצמו על אי בצורת ענן שמרחף בשמיים ועליו גרים אלפים שחורי עור שמוכנים "דרי רקיע".

פולראש היה אסיר תודה לוילפריד וביקש ממנו להישאר בחברתו למספר חודשים לפני שימשיך בדרכו. כשוילפריד אמר שהוא בדרכו לארנתרון, פולראש אמר כי האי בדרכו הרחק דרומה ומשם הדרך של וילפריד לארנתרון תהיה ארוכה יותר, אך בטוחה יותר שכן הדרך הנוכחית עברה דרך גילמור שם יחפשו אחריו אנשיו של בייל. וילפריד שהיה מוקסם מהרעיון של לבלות זמן ב"אי" שמרחף בשמיים הסכים כמובן, כשהוא בקושי שומע את ההסברים והאזהרות של פולראש בקשר לבייל.....

פולראש מינה את בתו הבכורה נאווילראן שתהיה מלווה, מארחת ומורת דרך לוילפריד במהלך שהותו באי. לעזרתה באה אחותה הצעירה - פג'יונה (הדמות של יפתח) והציעה שהוא יצטרף לסיורים שלה ושל נאווילראן מסביב לאי ועליו בתואנה ש"כך הוא יראה את תפארת איי הרקיע....". פולראש הסכים וכך היה......

פיג'יונה אהובת הרקיע

מכיוון שאנו עומדים בפני חלק חדש, זו הזדמנות מצוינת להכיר את שתי דמויות השחקן החדשות. אז הנה ללא הקדמות מיותרת - פי אהובת הרקיע, כפי שנכתבה על ידי השחקן יפתח ועל ידיי -

פיג'יונה (או כמו שכולם קוראים לה פי) היא דרת רקיע (גזע המזכיר אלפים) בגיל 60 (מקביל בפרמטרים מסוימים לילדה אנושית בת 11 ובאספקטים אחרים לבת טיפשעשרה ואפילו בחורה צעירה). גובהה 164 ס"מ (גבוהה יחסית לבני גזעה) משקלה 46 ק"ג (ממוצע לאלפיות אבל רזה יחסית לגובה). צבע עור שוקולד (יחסית בהיר - ואני מזכיר לכל שחקני המו"ד עם ההתניה - לא מדובר באלפים אפלים!). צבע עינייה שחור-סגול, שערה שחור ארוך דק, עם נטייה קלה לקרזול. אוזניה עדינות ומחודדות, שפתיים דקות, אף בולט במקצת, עיניים גדולות, לחיים שקועות, גבות דקות. מבנה כתפיים צרות, חזה דק וזקוף, ידיים עדינות, אצבעות דקות.

כשהחבורה פגשה בה היא הייתה לבושה כמקובל בענן לפי צו האופנה האחרון: יחפה, שמלה פשוטה בגזרה צמודה וגבוהה בצבע אחד (טורקיז או ירוק) בד דק, הכוללת פיתוחים עדינים מורכבים ביותר של חיות או צמחים. גלימה פשוטה דקיקה ירוקה. השער מעוטר בפרח הלילך (לבן או כחול). עליונית בצורת כוכב עם שרשרת על הצוואר, צמיד מתגלגל לאורך כל היד בצבע עשוי מחבל הצמח כלשהו (בצבע טורקיז), נזם (באירועים מיוחדים). סומק קל בלחיים, עניים מאופרות קלות בסגול, שפתון עדין המעבה את השפתיים. כאשר היא יצאה מהענן היא לקחה מלתחה קטנה של בגדים עבים וחמים אותה 'השאילה'.

פי היא דרת רקיע מאוד תמימה במובן העמוק והחיובי של המילה. מסוגלת להיכנס לאושר גדול או עצב עמוק מהדברים הכי פשוטים ותמימים. לא עקבית ובחיפוש מתמיד אחר השאלה המטרידה בני עשרה - "אז מה אני עושה ואיך אני מתנהג כש......" יכולה להיות מאוד פשרנית אבל גם מאוד טוטאלית. מחפשת אחר סמכות ש"תגיד" לה מה לעשות ואיך להתנהג, אך בו בזמן גם מעט מורדת ורוצה לחצוב דרך מקורית משלה, ומצפה שכאשר היא כן מחליטה ילכו אחריה. קצת רחפנית, ולא ממוקדת - הכל מעניין אותה כולל הדברים הכי מוזרים והכי לא צפויים.

פי נולדה לפני 60 שנה לקהילת אי הרקיע נהאולארמיראן (Nahularmiran). אמה נקראה טהולארום ואביה יאלוהאמאר, שניהם "נושאי משרות" בכירים. זמן כלשהו לפני הולדתה, יצאו הוריה של פיג'יונה לשליחות כלשהי במקום מרוחק. שם היא נולדה וגדלה עד גיל 12. אז קרה משהו והיא הופיעה פתאום בחזרה באי הרקיע שלה, נטולת זיכרונות. היא אומצה בידי פולראש הצרוב, ידיד קרוב של הוריה, שגידל אותה יחד עם נאווילראן ואנדון, שתי בנותיו האחרות. היא די הדחיקה את נסיבות הופעתה וכל הניסיונות של פולראש לגלות מה קרה להוריה עלו בתוהו. כשהייתה צעירה היא שאלה הרבה על הורה אולם לאחר שהבחינה כי הנושא גורם עצב לפולראש היא הפסיקה לחלוטין.

לאחר מכן פי גדלה על האי. כמו כל בני קהילתה, היא בלתה את רוב ימיה בהגות, אומנות, שיחה, לימודים ואימונים (של הנפש - כמו מדיטציה ולימוד ושל הגוף - אימוני לחימה, ציד וכד'). כמוהם, סיירה מסביב לאי על גבי מרכבות קסומות, הרתומות לגריפונים בחיפוש אחר סכנות מתקרבות (בעיקר מפלצות מסוגים שונים שחיות בשחקים, אבל גם התקפות מכוונות מצד ענקי עננים ודרקונים ולעתים מטילי לחשים או סתם קבוצות שודדים מעופפים).

פולראש נתן לה כבר מגיל צעיר את הכינוי "אהובת הרקיע", כינוי שהולם אותה מאחר והיא אמת אהובה על כולם. פולראש התייחס אליה כאל בת זקונים והיא לעיתים נדירות פעלה בכוונה כנגד רצונו. לעומת זאת לעיתים קרובות היא שכחה (ועדיין שוכחת) את החוקים והסכנות, אולם תמיד היא מתנצלת בכנות ואף אחד לא מצליח לעמוד מול התמימות שלה והדמעות שלה (כמו שתראו, אפילו לא פלאנק, החמוס הציניקן והקשוח של ז'נה, שטען ועדיין טוען בתוקף שזו הייתה טעות להכניס "בחורה" לחבורה....).

מופלאה יותר מהקלות שהיא מתחילה לבכות, היא הקלות שהיא מפסיקה ומחליפה מצב רוח עגום למאושר. לכן לא רבים מתייחסים אליה ברצינות (כולל היא עצמה), למרות שהיא כבר הגיע לגיל בגרות. אנשים מתקשים לא למלא את רצונותיה, אולם היא כלל אינה מודעת למניפולציות שהיא מפעילה. פיג'יונה נוטה להתעמק ולהתעניין בכל מה שהיא עושה למרות שהיא מסוגלת לאבד עניין מיידית. במיוחד היא מתעניינת בקסמים מעשיים ליתר דיוק, ההשפעה שלהם. כמו כן בצמחים (כחולים ולבנים), שירה (הכוללת תמיד גם ריקוד יחיד) אותה היא נוטה לכתוב לבד (לרוב על נושאים כלליים אולם לפעמים גם על נושאים 'רציניים' כמו אהבה ודמיות הקרובות אליה).

בשנותיה על האי, אפשר היה לרוב למצוא אותה בחברת שניים מבני גילה: ארליוניה החלקלקה ואינדיי הרציני. השלישייה נפגשה כל יום במשך עשרות שנים. נטייתם להסתבך בצרות מיוחסת לרוב לפג'יונה שהיא ה'מנהיגה' שלהם.

בשנים שלפני היציאה מהאי היא ניהלה רומן אם דר רקיע שקצת יותר מבוגר ממנה בשם גורדיון. הוא כרוך אחריה באהבת נעורים סוערת. פיג'יונה אינה מאוהבת בו אבל מעריכה אותו מאוד ואוהבת ומעריכה את תשומת הלב שלו. הוא זה ששזר את הצמיד הקסום שלה המסוגל נסות לאתר את צמח הלילך האהוב אליה עד שלוש פעמים ליום או עד הצלחה אחת ביום (דבר שהחבורה התעלמה ממנו לחלוטין, אבל היי הם מתעלמים מדברים שלי, אז אני לא יכול להיעלב גם בשם פי...).

בסה"כ חייה עברו ללא הרפתקאות מיוחדות. הסיפור המסעיר ביותר היה ההיתקלות של החברים במפלצת רקיע ממנה יצאו פצועים בעור שיניהם. שלושה ימים פולראש לא דיבר איתה. אולם בכי הקורע הלב והעצבות התהומית שלה שברו אותו לבסוף והוא נתן לה עונש קל אותו שככה תוך ימים ספורים (כמה פעמים אחרי שהזכירו לה.. (אחותה הגדולה 'חטפה' חודשיים ריתוק והגות על מיקרה דומה, אולם הפעם היא נשברה עוד לפני אביה).

חלק 80: צפונה צפונה צפונה

וכך, בדיוק שש שנים לאחר שיצאו לראשונה מתא השטח, החבורה בהרכבה החדש (ז'נה ופרנג'ין מהחבורה ה"ישנה" ופי ווילפריד שהצטרפו זה מכבר), יצאה לראשונה מהג'ונגלים אל הערבה. רגע לפני שנמשיך, כמה מילים על מה שהם ראו -

מדובר בסוואנה טרופית דומה לסוואנות האפריקאיות בעולמנו. היא משתרעת אל מעבר לאופק בכל כיוון. ברובה "ים" של עשב בגובה שנע מהברכיים (או המותניים לקטנים שבחבורה שבשלב זה היו הרוב) עד 3-4 מטר. ים העשב מופרע מידי פעם על ידי "איים" של אדמה שחורה (בכל מקום שעברו בה עדרי בהמות ורוקנו את השטח מעשבייה), עצי שיטה ובאובאב ענקיים (חלקם "רגילים" וחלקם בעלי מימדי ענק "לא טבעיים"), שיחים מסוגים שונים (בעיקר קוצים) ו"איי סלעים".

השמים מאוד בהירים (הגשם ממש מפסיק בגבול הג'ונגל), השמש קופחת מעל ומאירה באור חזק והראות מצוינת (ניתן לראות למרחק של קילומטרים). בלילה השמיים זרועי כוכבים ורואים את הירח קלומאם, זורח בכל צבעי הקשת. כשאין עננים (ולרוב אין) אפשר לראות את רוב המערכות החשובות (האלכסון והכוכבים החשובים - אבל על כך בהודעה נפרדת שתעסוק באסטרונומיה, כלומר אם השחקנים ירשו לי...).

הרוח חזקה, חמה ויבשה ונושבת רוב שעות היממה. הטמפ' הממוצעת של 25-30 מעלות עם יובש רב (הדמויות לא מודעות לכך אבל כשהן התחילו את המסע בערבה, הם היו באמצע הקיץ, כמה חודשים לפני עונת הגשמים). שלא כמו הג'ונגל הדחוס, יש ריח "נקי" וצלול. לכל היותר קצר ריח אדמה אחרי שיורד גשם.

בניגוד לג'ונגל הרועש, הערבה שקטה למדי. רעש הרקע הדומיננטי הוא של עשב המתנופף ברוח. מידי פעם נשמעים להקת ציפורים ממריאה ממקום כזה או אחר, שאגה או יללה של טורף כלשהו (אריה, זאב או דברים אחרים), ורעש של עדרי חיות אופייניות למקום (פילים ובהמות מכל מיני סוגים). בלילה צרצרים ומיני חרקים מתעופפים באויר מזמזמים ומצרצרים.

ואל תוך השקט הזה והמרחבים הפתוחים, החלה החבורה צועדת בגאון...(כלומר פרנג'ין, ז'נה ווילפריד צעדו, פי ה"פרינססה" זימנה סוס ורכבה עליו, כמו שהיא נוהגת לעשות מכאן והלאה....).