חלק 101: הלחש האחרון של אוטארפור

"שמי הוא טאו. מזה מאות שנים אני נמצא במצב הקיום הארור בו אתם חוזים. העורב שלי, בן לוויתי הנאמן, היה עד לניצחון הכביר שלכם על שלוש יצירות האופל. הוא סיפר לי כי אתם לוחמים כבירים, ואם הצלחתם לחסל את אותן מפלצות אין ספק שכך הוא. היות ואתם לוחמים דגולים אני בטוח כי תוכלו לעזור לי - אני מבקש מכם שתהרגו אותי"

החבורה החלה מחליפה מבטי השתאות ובלבול והוא המשיך ואמר -

"אני יודע כי מדובר במשימה קשה, הקללה שהוטלה עליי היא רבת עוצמה ומסוכנת כאחת. אני מוכן לגמול לכם היטב - אם תהרגו אותי אדאג כי תקבלו את הכסף והרכוש שלי ושל חבריי - אוצרות רבי ערך. כמו כן ברשותי מידע רב לתת לכם על המתרחש בערבה".

לא אמשיך להלאות אתכם בפרטי הדו-שיח שנוצר, שכן הם די חזרו על עצמם, מלבד דבר אחד - כשהדמויות שאלו אותו על מצבו, הסתבר שהוא הגיע לכאן לפני מאות שנים כחלק ממשלחת שיצאה ללכוד את אוטארפור. טאו סיפר כי הכוהן המטורף הרג את חבריו וקילל אותו, ומאז הוא נמצא במצבו העגום - ספק מת, ספק חי, ורק רוצה להשתחרר ממנו ולמות.

בזמן חילופי הדיבורים, ז'נה ירד מאחד הסוסים, התקרב אליו בזהירות וניסה לדקור אותו. הוא פגע בטאו בקלות, שכן זה לא ניסה להתנגד וגופו נראה כמתפורר למגע הסכין. טאו פרש ידיו, הביט אל על ואמר בקולו הסדוק/ספק אנושי ספק לא -

"כן! כן! תודה, מי יתן ונלפר יברך אותך, אנא המשך"

החבורה הייתה פחות נלהבת ופי הרדימה את ז'נה בלחש אחד (פלאנק כל הזמן חשב שהוא מעמיד פנים - וניסה להעיר אותו כשהוא אומר "בוס, זה בסדר, זה עבר - עבדת עליהם בוס! בוס?"). טאו הוריד את זרועותיו ושאל את החבורה מדוע הם עצרו את ז'נה ולא מצטרפים אליו והורגים אותו. פרנג'ין הוציא מתיקו את הביצה, הניף אותה בידו הימנית ושאל את טאו האם הוא יודע מה זה. מכאן דברים החלו מתנהלים במהירות -

טאו נמלא זעם ובעודו צורח, בקול מקפיא דם -"ארורים יהיו כוהן הכזב ומשרתיו!" שלף את חרבו, הסתער על פרנג'ין וקטע את כף ידו באבחת חרב מהירה אחת. הסוס של פי נכנס לפאניקה והיא השתלטה עליו בקושי. בוגלאגו והוק הסתערו על היצור, עמדו בינו ובין המונג והחלו פוגעים בו - מפוררים חלקים מגופו.

בינתיים, מאחור, פרנג'ין בקושי הצליח להשתלט על סוסו ועל עצמו מרוב עוצמת הטראומה. פי ניסתה להטיל לחשי אשלייה והקסמה, אולם אלה לא השפיעו כלל על היצור. כמובן שכל זמן הקרב החבורה ניסתה להרגיע את טאו - ולומר לו שהם לא משרתיו של אוטארפור אולם ללא הועיל - הוא נלחם בשצף קצף וצרח שהוא לא מאמין להם, שכן ביצה כזו הייתה אחת מהדברים שהכוהן גנב, ולכן אם היא בידיהם הם חייבים להיות משרתיו (כלומר פי ניסתה לעשות זאת, השאר היו עסוקים מידי בלחימה, בשינה או סתם בחיפוש אחר היד שלהם....).

לבסוף, הוק ובוגלאגו פגעו ביצור עוד ועוד ונראה כי "הרגו" אותו - גופו התפורר לאבק דק (העובדה שהיצור ניסה לתקוף את פרנג'ין ולא התמקד בתוקפיו שלו עזרה מאוד....). בינתיים, צולאסיוס הגיע בדהרה למקום והחל מטפל בפרנג'ין. לאחר ניתוח של כמה שעות וטיפול של כמה ימים, ובעזרת אין ספור לחשים ותפילות הוא הצליח להחזיר את היד למקומה (לא לפני שהחבורה מיצתה כל בדיחה אפשרית על המצב כמו - "פרנג'ין הזה לא טומן ידו בצלחת", או "צולאסיוס אחז בידו של פרנג'ין וניגש למלאכה" וגם "פרנג'ין הזה! ידו בכל ויד כל בו" ואפילו פרנג'ין בעצמו שאמר "אני מסיר את ידי מהעניין ומפקיד את הכל בידו של צולאסיוס...").

בזמן שצולאסיוס מטפל בפרנג'ין החבורה מצאה בתיקו של טאו מספר שיקויי ריפוי, הוק ניסה להרים את החרב הממזרית של היצור, שהייתה קסומה, אבל משום מה לא הצליח לאחוז בה והיא נשמטה ממנו (למרבה האירוניה פי כן הצליחה להרים אותה, אבל לא להשתמש בה....). כמו כן הם ניסו לערוך חיפושים באזור בתקווה למצוא את ה"אוצר" עליו דיבר המת החי אולם לשווא (או כמו שכתבתי בעדכון לאחד השחקנים שלא היה באותו מפגש - איזה חברים דואגים - חבל על הזמן, ממש דמעות חונקות את גרוני מרוב הדאגה המסורה לפרנג'ין).

בימים שבהם פרנג'ין התאושש ושאר החבורה עסקה בעניינה, נראה היה כי האבק שהיה פעם גופו של המת החי, מתחיל להתקבץ יחדיו. ז'נה כל הזמן חבט בחלקים המתחברים עד שהפכו שוב לאבק, אולם קצב ההתקבצות רק גבר. היה ברור כי כדי "להרוג" אותו ממש, החבורה תזדקק ליותר מסתם קרב. בשלב מסוים, הם אספו את את האבק, פרנג'ין הפך ליסודן אדמה, והטמין את האבק מאות מטרים מתחת לפני האדמה - זה לא עזר, כמה שניות לאחר שפרנג'ין חזר לצורתו והחבורה נערכה להתרחק מהמקום, טאו פשוט יצא מן האדמה, נעמד בפניהם והחל מדבר איתם. נראה היה כי אינו זוכר את הקרב שערכו, ואת התקרית עם פרנג'ין, הוא חזר על בקשתו - שיהרגו אותו ויגאלו אותו ממצבו המיוסר.

וכאן שוב הוכח שהמציאות עולה על כל דמיון וקרה משהו שלא תכננתי כלל - פרנג'ין שלף מאמתחתו את המגילה האחרונה של אוטארפור שנותרה ברשותם - מגילה שאמורה לסתור השפעות של לחשים מרושעים. הוא נתן אותה לצולאסיוס וזה הטיל אותה על טאו. למרות שהלחש לא היה זה ש"כתוב בספר החוקים", מכיוון שהמגילה נוצרה בידי אוטארפור, שגם גרם למצבו של טאו, לא יכולתי שלא לרפא אותו -

הברדס נשמט מעל ראשו של המת החי - לשבריר שנייה עורו הסדוק נרפא התמלא צבע אנושי, פניו הגרומים התמלאו, עיניו חזרו למצבם הטבעי. שערו הדליל התמלא וצמה מצרית עבותה הופיע על ראשו, שזורה בחישוקי זהב וכסף - החבורה ראתה לפניה אדם נאה בשנות השלושים לחייו, ועל פניו נסוב חיוך של אושר - הוא הספיק ללחוש להם - "תודה" ואז הניף ידיו אל על, אמר "סוף סוף!" ונפל מת על הקרקע.

חלק 100: שובן של המאנטיקורות

כשהגיע הזמן להמשיך, פי הציעה לבנות עגלה בשביל לשאת את מל. ז'נה התלהב מהרעיון (כמו שהוא ציין - זה הרבה יותר נוח מסתם לרכב על אחד ה"סוסים" של פי - וכשהוא אמר זאת הוא הסתכל בציניות על צולאסיוס....). כמובן שברגע שז'נה התלהב מהרעיון, פי לא כל כך אהבה אותו - היא אמרה לז'נה שאם הוא רוצה עגלה שיבנה אחת, הפנתה את ראשה ופנתה לזמן שני סוסים ולבנות מזחלת בעזרת משרת בלתי נראה.

הפעם ז'נה לא המשיך בויכוח (או כמו שפלאנק אמר - "בוס, ככה או ככה אנחנו לא הולכים ברגל אז מה אכפת לנו?" ואחרי שעלו על המזחלת כדי "להשגיח על מל" הוא שאף מעשן מקטרתו של ז'נה ונאנח בנוסטלגיה - "אך, איפה הימים היפים שהיית שורק, והפלאדין היה קורא למונית האווירית שלו...הוא גם היה יותר מהיר וגם יותר נוח, ובלי כל סיפורי הבחורה ....הכל התחיל להידרדר כשצירפנו את הבחורה -אני אומר לך - חבל בוס! הם מאטים אותך, חבל אני אומר לך בוס...").

החבורה נחה מספר ימים והתאוששה מהקרב ואז החלה נעה צפונה. לאחר כמה ימים היא מצאה עצמה באזור חשוף ללא עשב - נתיב בו עברו לאחרונה עדרי בהמות עצומים. לפתע, ממרחק, קיה איתרה ארבע מאנטיקורות. כפי שהללו נוהגות לעשות הן נעמדו במרחק של כמה עשרות מטרים באוויר והחלו תוקפות בקוציהן דמויי החצים.

פי הטילה על עצמה לחש שיצר מספר דמויות שלה (מה שגרר את התגובה המתבקשת של ז'נה ופלאנק - "לא מספיק אחת? עוד בחורות!?"). ז'נה התחבא, פרנג'ין הטיל לחש של חומת אוויר שהגנה על רוב החבורה מפני המטח הראשון, ורק הוק, שהציב עצמו במכוון מחוץ לטווח הלחש בכדי לירות חצים, נפגע (אם כי גם פגע בעצמו).

המאנטיקורות סגרו מרחק בכדי להיעמד באוויר מעל חומת הרוח. הוק פגע שוב ופי הטילה עליו לחש הגנה מפני קליעים. בסיבוב הבא, המאנטיקורות שוב היו בזוית ירי ופגעו בלוחם הצעיר, אם כי לא הסבו לו נזק רב (מלבד קוץ אחד שהצליח להסב נזק למרות ההגנה הקסומה). הוק המשיך לירות ולפגוע, ועכשיו הצטרף אליו ז'נה מן המסתור (שגם פגע אבל בניגוד ללוחם, לא הסב הרבה נזק). בינתיים פי הטילה לחש אשלייה של מספר נשרי ענק המופיעים מעל המאנטיקורות. האשליה הצליחה חלקית - היא גרמה לכך שהמטח האחרון נורה גם לעבר האשליות, אולם עד מהרה נראה היה שהמאנטיקורות חשו כי מדובר במקסם שווא ועטו על החבורה בכדי לגמור את המלאכה (כלומר שלוש עטו, אחת חוסלה בשלב זה על ידי חציהם של הוק וז'נה).

שלוש המאנטיקורות הנותרות, הסתערו על הארפר הצעיר והוא שלף את חרבותיו והחל הולם בהן. בינתיים ז'נה הצטרף אליו מצדו האחר וכך גם בוגלאגו והיפוגריפים שפרנג'ין זימן. הוק נפצע קשה אך רופא בידי פרנג'ין וצולאסיוס וקטל אחת מהמאנטיקורות העומדות, ברגע זה, פי הטילה ענן סירחון על כולם (המאנטיקורות והחבורה) וכולם נפוצו לכל עבר. אחת המאנטיקורות נמלטה ופי הרדימה את השנייה. החבורה ניסתה לתקשר איתה, אולם לאחר שמאמצים אלה עלו בתוהו, הם חיסלו אותה, נחו מעט והמשיכו בדרכם.

לאחר כמה ימים הופיע בפני החבורה יצור שהיה פעם עורב. כעת היה חלקו שלם, חלקו עצמות חשופות. הוא עף באופן לא טבעי - מרחף בצורה לא יציבה, כשהוא כל הזמן מנופף בצורה כמעט מכאנית בכנפיו, אשר חסרו קטעים שלמים של שרירים ונוצות. לאחר כמה דקות בהן החבורה עקבה אחר מעופו של היצור המוזר הוא נחת לידה. הם ניסו ליצור קשר כלשהו ונראה היה שהוא רוצה שהם ילכו אחריו ולאחר התלבטות קצרה הם נענו.

כעבור כמה ימי מסע נגלה בפניהם דמות אדם גבוהה, לבושה שחורים, עטויה ברדס ונוטה על צדה. העורב נחת על כתפו ורמז לחבורה להתקרב. צולאסיוס נשאר מאחור עם מל והשאר התקרבו מי ברגל ומי רכוב אל הדמות. כשהתקרבו למרחק כמה מטרים, ראו כי מדובר ביצור שהיה פעם אדם. עורו היה יבש ומצומק, והוא צנום מאוד, גובהו מעל שני מטרים. עיניו שחורות ואישוניו ירוקים, שערו הדליל לבן ויוצא באניצים ארוכים הנופלים על כתפיו. הוא היה לבוש גלימה שחורה מהוה, מכף רגל ועד ראש, ושריון עור וחמוש בחרב ממזרית בנדן על צד ימין שעל הקת שלה מקום ריק ליהלום משובץ. על גבו הייתה קשת ברזל.

כאמור, הוא לא עמד ישר אלא נטה בצורה מאוד מוזרה (ממש כמו מגדל פיזה - יציבתו הייתה ישרה כסרגל אך בזוית לקרקע). לפני שמישהו מהחבורה הספיק לומר דבר מה הוא פתח בדברים, מדבר סטארית גבוהה בקול מתכתי סדוק, שהזכיר את זה של רוח הרפאים (בבסיסו אנושי, אך עם איכויות צורמות ומצמררות).

חלק 99: אחיות ותכניות

פרנג'ין שחרר את הפילים והחבורה המשיכה בדרכה, כאשר לפתע קיה הזהירה מפני שלושה יצורים דמויי אדם שהתקרבו במהירות לאזור. השלושה ענו לתיאורים של ה"אחיות" - שלישיית התפלצות הנקביות שהיו אימת האזור. החבורה כבר קיבלה תיאור שלהן מהסרען, וזה די תאם את מה שקיה ראתה והם יראו מיד -

אחת מהן הייתה בגודל של אישה נמוכה, עם עור ירקרק כמוש, שער אפור דליל המכסה את פניה, לבושה שריון שרשראות חלוד. ולא. ציפורניה היו ארוכות ומעוקלות. לדברי הסרען היה לה "מבט מוות" - כל מי שהביטה בו בעיניה המרושעות מת מיד.

השנייה נראתה כמו טרול - מתנשאת לגובה שניים וחצי מטר, שרירית, עור שנראה כמו גומי ירוק-חום, אף מחודד ענקי, עניים ועצמות לחיים בולטות. היא הייתה לבושה שריון שהיה עשוי מחלקי מתכת שונים ונשאה אלה כבדה.

השלישית הייתה ענקית. גובהה היה כ-6 מטר והיא הייתה רחבה ושרירית מאוד. פיסות העור שנחשפו מבעד למלבושיה היו אדומים כדם. היא לבשה שריון שהיה מורכב מחלקי שריון, מגינים, קסדות, נשקי וכלי מתכת, שחוברו אחד לשני ויצרו מעין שריון טלאים מוזר מגרוטאות. על ראשה חבשה סיר מתכת ענק, ששימש כקסדה מאולתרת. היא הניפה אלה ענקית שנעוצים בה מסמרי מתכת חלודים. לדברי הסרען, הייתה מסוגלת לעמוד בחום לוהט ואפילו אש.

נראה היה שהטרולית מובילה את השלושה, כשהיא נעצרת מידי פעם, מרחרחת ואז ממשיכה להתקדם לכיוון החבורה. לאחר התלבטות קצרה, הוחלט שלא לנסות להימלט אלא להכין מארב.

הפעם כולם צייתו לתכנית באופן מושלם - החבורה הסתתרה בסבך וחיכתה לרגע המתאים. כאשר השלושה הגיעו לאזור המוסכם מראש, ז'נה והוק ירו חצים על הקטנה מן המסתור והרגו אותה, פי הרדימה בלחש את הטרולית, ואז צולאסיוס, בוגלאגו, היפוגריפים מזומנים ויסודן המים שנשא המונג (זה שנתן לו פלגטון), הקיפו את הענקית ופגעו בה קשה. הענקית השיבה מלחמה, והצליחה לפגוע ולהרוג כמה מהיצורים המזומנים של פרנג'ין ולפצוע קשה את צולאסיוס.

צולאסיוס והיצורים המשיכו להכות, והצטרפו אליהם כמה יצורים מזומנים נוספים. פי הטילה על ראשה ענן סירחון שלא פגע בה, אך שיבש את הראות שלה ופגע בדיוק של מכותיה. בינתיים הוק ירה חץ נוסף, שלף את חרבותיו והחל מתקדם לעברה, בעוד ז'נה מחסל את הטרולית הישנה מאחור. הענקית הפצועה המשיכה להכות, הרגה עוד כמה יצורים מזומנים ועילפה את צולאסיוס. למרבה המזל ברגע זה הגיע הוק ופגע בה קשה בחרבותיו, מסית את תשומת ליבה ומאפשר לז'נה לנסות להתגנב ולרפא מעט את צולאסיוס. הענקית הצליחה להחזיק מעמד ולפצוע את הלוחם חזרה, אולם זה המשיך להניף את חרבותיו בדיוק מושלם והרג אותה.

החבורה שרפה את גופות האחיות, וחנתה במקום בכדי לפוש ולהחלים. בינתיים, מצבו של מל ("אסוס" בפיה של פי), המשיך להידרדר, עד שהגיע למצב בו נמצא על ידי החבורה (כשכל שריריו הצטמקו, ועורו הידלדל מעל עצמותיו). פרנג'ין וצולאסיוס ניסו לעזור אך ללא הועיל. לאחר כמה ימים, נראה היה שמצבו התייצב, ואז כמו בפעם הראשונה, התחיל להגיב לטיפול המסור של מרפאי החבורה ולתזונה הקסומה שהמונג נתן לו, ומצבו השתפר בהדרגה (שוב במהירות רבה יחסית למצבו). אם כי לפי ניסיון העבר, נראה היה שיעברו שבועות בטרם יוכל לקום על רגליו לפרקי זמן קצרים ועוד זמן מה בטרם יוכל לנוע עצמאית ולהילחם.

ולפני שאני מסיים, נספח אחרון קטן למפגש - הוק ענד על ידו צמיד זהב כאות לניצחונות האחרונים. ז'נה ופלאנק החלו מדברים ביניהם שהצמידים הללו גורמים להפיכתם של לוחמים קשוחים לכוסיות - כנראה משהו במתכת שחודר למחזור הדם (לראייה הם הביאו את אאורוס - שמאז שהחל עונד את הצמידים הידרדר - התחיל לירות חצים במקום לתקוף בחרב, לשכב עם מרגלות של האויב, לעוף על סוסים בשמיים......בקיצור, כמו שנהג גרזנו של גונדולן לומר - "כוסית").

חלק 98: זנבו של קרב

זוג הסרען ניגשו לחבורה ובפיהם הצעה שונה מאוד בדגשים שלה - הפעם הם הציעו לכרות יחד ברית של שווים נגד סכאג. הם המשיכו והציעו שלאחר שיחסלו את הסרע-כלם-גור ולהקתו ויכבשו את מבצרו, יחלקו את אוצרותיו, ולאחר מכן יפשטו יחד על אנשי הסוס בפסטיבל שלהם, ישעבדו כמה שיותר וימכרו אותם לסוחרי עבדים.

עד ההערה האחרונה, החבורה שמרה על שתיקה, ברגע שהם העלו את ההצעה האחרונה, האסמנאי החל מתקרב אליהם באיום, אולם לפני שהוא הספיק לעשות משהו, פי עמדה בדרכו וביקשה ממנו להתרחק קמעה. לאחר מספר הפצרות הוא עשה כדבריה, והותיר את פי, ז'נה והוק לדון עם הסרען.

לאחר מו"מ קצר הושג ההסכם הבא - ראשית שני הצדדים התחייבו לא לתקוף אחד את השני. שנית הם הסכימו להזהיר זה את זה מפני סכאג והאחיות. לגבי סכאג הם אף הסכימו על שיתוף פעולה חלקי - כאשר סכאג יעזוב את המצודה שלו עם מרבית כוחותיו, כדי לתקוף את אנשי הסוס בעת חגם, הסרען התחייבו להודיע לחבורה, בכדי שהיא תציב לו מארב ותחסל אותו. לפי ההסכם, בזמן שהחבורה מחסלת את סכאג, כפירי המדבר יתקפו את המצודה שלו, ויחסלו את שארית להקתו.

החבורה הסכימה לכל והציעה עוד כמה פרטים - ז'נה התעקש על סעיף לפיו כל האוצרות במצודה יינתנו לסרען, מלבד תיקים - כמובן שההצעה התקבלה. פי ניסתה להכניס סעיף לפיו כפירי המדבר יתחייבו שלא לתקוף את אנשי הסוס, אבל הם סירבו בכל תוקף והיא נאלצה לוותר. שני הצדדים אמרו שעליהם להתייעץ עם האחרים בכדי לאשר סופית את ההסכם ונפרדו - פי, הוק וז'נה חזרו להאסמנאי ופרנג'ין (שבינתיים המתין בצד, רכוב על הפילים) ושני הסרען לקבוצת הלוחמים שעמדה במרחק כמה מאות מטרים.

בעוד שני הסרען מתרחקים בהליכה איטית, פי עדכנה את האסמנאי ופרנג'ין על פרטי ההסכם. אני לא זוכר מה בדיוק נאמר, אבל מהר מאוד הם הסכימו, שברגע שסכאג יחוסל, הכפירים יהפכו לכוח הדומיננטי באזור, ולא יהיה שום דבר שיעצור אותם מלרדוף אחרי אנשי הסוס ולשעבדם, אם לא השנה אז בשנה שלאחריה. האסמנאי הנזעם החליט לתקוף מיד את הסרען, הוק התייצב בדרכו, מורה לו לעצור - הוא הזכיר לו, שהסרען באו כשנשקם מופנה כלפי מטה, ושלתקוף אותם עכשיו יהיה לא רק חוסר אחריות אלא גם מעשה שפל ולא מכובד.

מכאן דברים התגלגלו במהירות - האסמנאי לא שעה לדברי הלוחם, הדף אותו הצידה והחל דוהר לעבר השניים. הראשון שהגיב היה הוק, הן בזכות מהירותו והן בזכות מיקומו - הוא שלף את חרבותיו וניסה להכשיל את איש הסוס/אלף. למרות שהצליח לפגוע ברגליו האחוריות, הוא לא הצליח לעצור אותו (סוס אתם יודעים).

האסמנאי גמה את המרחק בינו לשניים במהירות, ניסה לתקוף אחד מהם באגרופיו ונכשל. השניים התייצבו משני צדיו, הרימו את נשקיהם, וחבטו בו בכוח רב, מפילים אותו מעולף על הרצפה. באותו שלב הגיעה פי בריצה וצעקה להם להפסיק. הם הביטו זה בזה בתמיהה ודרשו פיצוי על המעשה השפל. מישהו (אני לא זוכר מי), הציע לכרות להאסמנאי את הזנב, השניים הסכימו והדבר נעשה וכך הם באו על סיפוקם.

לאחר דין ודברים, החבורה החליטה לקבל את ההסכם פה אחד (חוץ מהאסמנאי שנותר עדיין מעולף). כעבור זמן קצר הגיעו שוב שני הסרען ואמרו כי גם מבחינתם ההסכם מאושר ושני הצדדים נפרדו זה מזה.

הוק, לא חשב שכבודו בא על סיפוקו והצהיר שברגע שאיש הסוס שחושב שהוא אלף יתעורר, בכוונתו להזמינו לדו-קרב. אולם כשזה התעורר, הוא היה שוב צולאסיוס. הוק ניסה להזמין אותו לדו-קרב ברצינות תהומית, אבל צולאסיוס (שכמובן לא זכר דבר מהעניין, וגם לא ידע מי הוא הלוחם הצעיר, שכן זה פגש אותם כשהוא היה האסמנאי), פשוט "הסתער" עליו בחן ובקלילות השאנטית שלו, חיבק אותו בחום, ולא היה מוכן לשמוע דבר לפני שיערכו הכרות כמו שצריך (כולל תה ועישון), זה הלך בערך ככה (וזה תיאור של מה שהתרחש בין השחקנים ממש ולא רק אין פליי, מלבד המקטרת שהייתה כמובן וירטואלית) -

הוק (נזעם): "איך אתה מעז לתקוף שליחים תחת חסות ה..."

צולאסיוס (מושיט לו מקטרת מפוטמת שהכין זה אתה, עם חיך רחב ונדיב, ובקול רועם וצחקני): "עזוב אותך באמא ש'ך קח שכטה ובוא נשתה תה"

הוק: "תה!? אתה רוצה לשתות תה?! שלוף את נשקיך ו.."

צולאסיוס (דוחף לו את המקטרת לפנים, צוחק בלבביות): "עזוב אותך באמא ש'ך קח שכטה! מה אתה על גחלים?"

הוק: "בשום פנים ואופן! אני לא...."

צולאסיוס (ממשיך לדחוף את המקטרת ולחייך): "עזוב אותך באמא ש'ך! קח שאכטה נו"

הוק: "לא ולא אני...."

צולאסיוס: "עזוב אותך, קח שכטה!"

הוק: "לא אני...."

צולאסיוס: "עזוב! נו!"

הוק: "לא....."

צולאסיוס: "קטנה!"

הוק: "ל...."

צולאסיוס: "שכטה קטנה נו!...."

כמו שאתם מבינים, בסופו של דבר הוק נשבר, השניים התיישבו, שתו תה ועישנו, ובזאת תמה הפרשה.

חלק 97: תכנית שאינה יכולה להיכשל

ביום ובשעה היעודה, נערכה החבורה באזור הסבוך, הסוותה עצמה וחיכתה להתקרבות של אחת מקבוצות הסרען. מקרוב ניתן היה לראות שהם נעים במבנה קרבי רבוע. אולם שלא לפי התכנית, הם נעצרו במרחק כמה מאות מטרים ושלחו שני סיירים קדימה. הללו התקדמו בזהירות, עוקבים אחרי הסימנים שהשאירה החבורה במכוון, עד שהגיעו לשטח ההריגה (השטח אליו חיכתה החבורה שהסרען יגיעו בכדי לתקוף). הם גילו שם מספר מלכודות מאולתרות שפרנג'ין הניח מבעוד מועד ונסוגו לאחר.

לאחר כמה דקות של מה שנראה כהתייעצות, הם שבו למקום והחלו מנטרלים את המלכודות. הוק החל יורה עליהם חצים והורה לאנשיו לעשות כן והם הרגו סייר אחד. בינתיים פי הרדימה את הסייר השני (הוא חוסל מאוחר יותר). הגוף המרכזי של הסרען, ששמר על קשר עין עם הסיירים, החל לנוע לעברם והוק ואנשיו פתחו עליהם באש. הם הפסיקו לנוע והתרחקו מהמקום, שומרים שוב על מרחק קבוע מהחבורה.

לאחר מספר ימים של חוסר תזוזה, החבורה המשיכה לנוע וחיפשה מקום חדש להקמת מארב. לאחר שנמצא מקום מתאים, הם שוב חיכו להתקרבות הסרען ואז החביאו עצמם, כשהפעם פי עומדת בקרבת הלוחמים (הוק ואנשיו, מל, בוגלאגו והאסמנאי), ורק פרנג'ין במרחק מה עם הפילים.

הפעם החבורה המתינה בשקט עד להגעתם של הסרען לנקודה הרצויה ואז תקפו - הוק ואנשיו ירו חצים, פי הטילה ענן סירחון למרכז המבנה והצליחה לשתק תשעה מהתוקפים. השאר הסתערו לעבר הלוחמים (מל, האסמנאי, הוק ואנשיו) שעמדו כאמור בשורה (כשהסרען המשותקים על ידי ענן הסירחון, יוצאים ממנו כעבור כמה שניות ומתאוששים מן הקסם).

תוך שניות, הסרען התוקפים הצליחו להבקיע את המבנה של הלוחמים (או יותר נכון השורה) ולאגפם מכל הכיוונים והחלו חילופי מהלומות קשים. במהלך הלחימה טיל, אחד הסיירים הסטארים של הוק נפל פצוע, והוק נפצע קשה. הסמנאי נפצע גם הוא אך הוא, בוגלאגו, הוק וז'נה שפעל מן המסתור ומל הצליחו לקטול כשישה יצורים. בינתיים, פי שנעלמה מעיניהם (או יותר נכון מעיני המנחה) הצליחה לשתק עוד 4 ולהרדים שניים נוספים.

בשלב זה, ה-9 שנותרו מאחור, התאוששו מספיק, הסתערו גם הם ופגעו עוד בחבורה. הלוחמים השיבו מלחמה ועוד סרען נקטלו. כעת נותר פחות ממחצית מהכוח התוקף בחיים או במצב פעיל. הם נסוגו מעט בניסיון ליצור ריבועי הגנה, כשנראה היה שהם מתכוננים להתמקד בהגנה עד שתגיע הקבוצה השנייה של סרען כתגבורת. באותו רגע הפילים הסתערו בפקודתו של פרנג'ין. הם דרסו כמה מהם למוות ושברו את המבנה. לאחר כמה שניות הפילים והלוחמים השלימו את המלאכה, וכל הסרען חוסלו.

בשוך הקרב, פרנג'ין והסמנאי נגשו אל הלוחמים לבדוק את מצבם ולרפא. לאחר שבדקו את כולם גילו שמל התמוטט על הרצפה. הוא איבד את הכרתו ושקע בתרדמת שהופרעה מידי פעם בהתקפים אפילפטיים. נראה היה ששריריו מתכווצים אט אט חזרה למצב בו היה כשנמצא על ידי החבורה. ידם של פרנג'ין ובאסמנאי קצרה מלהושיע, והם השכיבו אותו בתנוחה הנוחה ביותר האפשרית ונפנו להמשיך לטפל בפצועים ולהתכונן לבאות.

החבורה יצרה בריקאדות מהגופות של הסרען, והתכוננה להגעתה של קבוצת הסרען השנייה. כשהפעם הם לא מסתתרים (לאחר שהפילים והסרען רמסו את העשב לא היה איפה לעשות כן....). אולם ברגע שהסרען התקרבו למקום הם עצרו במרחק מה ושניים מהם החלו נעים לעבר החבורה בתנועה איטית, כשנשקיהם מופנים כלפי מטה. אלה היו אותם שניים שהציעו לחבורה את ההסכם בפעם הקודמת, רק שהפעם הם נראו קצת פחות יהירים....

הוק לוחם החולות

להלן תיאור הדמות של הוק, המשוחק על ידי עמרי. כפי שנכתבה על יד השחקן ואנוכי -

הוק, המכונה גם לוחם החולות (דאראן-אנאר - daran anar - כינוי של כבוד שניתן ללוחמי הספר המגנים על עמק הוואקפיר מפני פשיטות מן המדבר הסאטארי). הוא גבר אנושי בן 20. גובהו 185, והוא שוקל כ-88 ק"ג, מבנה גופו שרירי אתלטי, גוון עור חום בהיר, צבע עיניים כחול. שיערו ארוך ומקורזל, ויש על פניו זקן בן כמה שבועות. הוא נושא קעקוע של נחש קוברה על כתף שמאל וקעקוע נוסף באזור הצלעות הימני, בצורת רונה כלשהי.

הוא עוטה שריון שרשראות קל ומעליו חולצת פשתן, לובש מכנסי לבד עמידים ונועל מגפיים רכות מעור צבי. בעת רכיבה הוא נוהג לעטות כפפות עור הפוך. על צווארו שרשרת עם תליון ועל כל אחת מידיו טבעת זהב. על זרועותיו הוא נושא בגאון מספר חישוקי כסף (ולאחרונה גם חישוק זהב שהוסיף לעצמו לאחר מספר קרבות נוספים) - עיטור כבוד המציין את הקרבות שעבר (ראה כאן).

הוא חמוש בחרב ממזרית, חרב קצרה , מספר סכינים , קשת ברזל ארוכה (נשק אקזוטי מיוחד ויקר), גרזן, ונושא תמיד את חפירה ופטיש. וכיאה לארפר (אביר) וואקפירי, מיומן בשימוש בכולם ובעוד יותר מאלה.

הוק הוא בחור צעיר, אמיץ, מוכשר, ומאוד בטוח בעצמו (לעתים יתר על המידה), הכל פרי של מוצאו האצילי (ראה מיד) וההכשרה מעולה שקיבל מגיל צעיר.

הוא די אגוצנטרי באופיו ויפעל לרוב לפי מה שטוב לו, בתנאי שזה לא פוגע בחבריו- להם הוא מפגין נאמנות רבה. למי שלא מכיר אותו הוא נראה לא חברותי, אבל לאחר הכרות קצרה הוא "נפתח" יותר לאנשים ואף מצליח לספר בדיחה מדי פעם. מאמין בגישה של כבדהו וחשדהו. אחד הדברים שלמד הוא לחשוד בכולם ולהיות מוכן לאפשרות הגרועה ביותר.

מוכן לשמוע ביקורת (זה לא אומר שהוא קיבל אותה(. אם כי, כאמור הוא בעל ביטחון עצמי מופרז (ולעתים מתנשא מעט). מעדיף לדבר פחות ולעשות יותר, מה שגורם לו יחד עם בטחונו ואומץ ליבו להתנהג לעתים במעט פזיזות.

בשל הכשרתו הרבה והמגוונת וכישוריו הרבים (וקצת בשל ביטחונו המופרז), הוא מעדיף לעשות דברים לבד. הכשרתו וניסיונו לימדו אותו להיות קפדן, ולשים לב לפרטים קטנים כגדולים.

יש לו כמה קווים אדומים - הוא לא יבגוד בחבר ולא יגרום נזק מיותר וללא צורך ממשי לטבע
ולחיות. מנגד הוא תמיד ינסה לנצל יתרון כל שהוא העומד לרשותה, במיוחד בזמן קרב (הוא לא יהסס להרוג כל אויב בכל צורה או דרך אפשרית, לפעמים באופן שנראה למישהו מהצד כאכזרי במיוחד).

הוק נולד לפני 20 שנה בקהילה פאסטוראלית של בני אדם וננסים בתובראן (Tobran) שינאו (Shinau), יחידה פוליטית קטנה באזור וואטו טברינדום (=תשעת העמקים - ארץ הררית ובה תשע נהרות אדירים, מזכירה באקולוגיה שלה את האיים הבריטים, עם חברה מטריארכלית, שהיא ברובה של בני אדם עם מיעוט ננסי גדול ומשפיע - אותו חלק של העולם ממנו הגיע וילפריד ג'ונס).

הוא בן לדאורין וטאנור, בת אצולה מעמק הוואקפיר ומלומד מהאיים הלבנים. השניים נפגשו והתאהבו כאשר טאונור שירת כציר של הפדרציה של האיים הלבנים בעיר הולדתה. לאחר רומן סוער קצר, השניים הצליחו להינשא בחשאי אצל כוהן בכיר במקדש של נלפר (האל הראשי בפנתיאון של המקום). כמובן שאביה של דאורין זעם, אולם לא הוא לא היה יכול לעשות כלום בנושא - זוג הצעירים נישא במיוחד אצל כוהן שבשל נסיבות פוליטיות/דתיות אי אפשר היה לבטל את הטקס שלו. ההגנה הדיפלומטית של טאנור העניקה לו חסות מפני התנקשות או מאסר והוצאה להורג (כפי שהיה ללא ספק נעשה אם היה סתם פשוט עם). כמו כן אחיה הגדול של דאורין (ראה מיד) עמד לימינה והגן עליה. כל שנותר לאביה של דאורין הוא להגלותה אל ארץ בעלה.

גם שם לא ציפתה להם קבלת פנים חמה. הממונים על טאנור זעמו על שסיכן את שליחותו הדיפלומטית בשל התאהבות והוא לא יכול היה להישאר בארנתרון, עיר הולדתו. הוא נאלץ לנדוד לארץ רחוקה ונידחת בצפון, שם התיישב בכפר קטן בשם טאו-ליק, ישוב קטן בן כמה מאות תושבים, ששימש כ"בירה" של התובראן.

למרות האהבה הגדולה בין דאורין וטאנור ששרדה עד היום, ולמרות שהשניים הפכו עד מהרה לדמויות מרכזיות במקום (ראה לעיל), יש מידה רבה של מתח, מרירות וכעסים שנבעו מהשנים הקשות והארוכות במקום נידח ומרוחק (עבורם, כמובן, שכן הם באו משני מרכזי תרבות גדולים, הוק ואחיותיו מעולם לא חשו בזה...).

האם דאורין (Daurin), משמשת כיום כראש משק הבית של פאולשיל, שליטת שינאו (אם כי משק הבית של "ברונות" ספר כה נידחת מונה לא יותר מכמה עשרות אנשים ואחוזה בת כמה אלפי דונמים עם לא יותר ממאה משפחות של איכרים שמעבדים אותה....). בשל אישיותה, הפכה לאחת הנשים המובילות חברתית ומשפיעות באזור (לאוכלוסיית אזור הספר היא נחשבת כ"אצילה הגדולה והזוהרת מארץ אקזוטית רחוקה...."). בסתר ליבה עדיין מבכה את הגלות מבית אביה המפואר, עליו היא מרבה לספר בכל הזדמנות.....

בהיותו הבן היחיד והקטן, הוק הוא בבת עיניה של דאורין (היא באה מחברה פטריארכלית ולכן בנים "נחשבים" יותר). הם קרובים במיוחד לנוכח ריחוקו של הוק מאביו. כאשר הגיע לבגרות ורצה לצאת להרפתקאות ולהפוך ללוחם, היא הייתה גאה בו ושלחה אותו לאחיה (ראה מיד). בכך רצתה להשיג כמה דברים - להפוך אותו ללוחם כיאות למוצאו האצילי (התרבות שהיא באה ממנה, היא תרבות פטריארכלית שבה העילית עוסקת בלחימה); להרחיק אותו מה"חור" בו הם גרים; לגרום לכך שיגור במקום תרבות אמיתי, שם יתחנך ויקבל ערכים כיאות למוצאו האציל.

האב, טאנור - אדם בן 55, הוא המורה של בני האצולה המקומיים ויועץ בכיר לשליטה המקומית. הוא ציפה מבנו ללכת בדרכיו ולהפוך למלומד, אולם כשזה לא קרה התאכזב ממנו מאוד ועם השנים התרחק ממנו יותר ויותר. כאשר הוק נשלח לדרום הרחוק, הוא לא התנגד בקול (אם ברור שהדבר היה לצנינים בעיניו). מאותו יום הוא בקושי דיבר עם בנו, וכאשר יצא לדרך אפילו לא נפרד ממנו.

להוק שתי אחיות -

קאנטיר (Kantir) - אישה בת 28, לוחמת מעולה, פקחית כאביה וערמומית כאימה. שד משחת, כאריזמטית מאוד, בעלת חוש הומור מפותח וכובש, וחובבת מתיחות מושבעת (אחיה הקטן היה אחד מהקורבנות הראשיים למתיחותיה...). כאשר הוק עזב, היא החלה מחזרת אחר בנה היחיד של שליטת תובראן נארישל הסמוך, ולפי היכרותו של הוק אותה, כיום היא כנראה אשתו ויורשת התובראן. מאז ומעולם הוק קינא בה (הן בשל יכולותיה כלוחמת והן בשל קרבתה לאביהם, שהיא ללא ספק הבת המועדפת עליו, ועליה הוא מעולם לא כעס על שלא הפכה ל"מלומדת"....).

דאוטי (Dauty) - אישה בת 24, מגיל צעיר הייתה בת לוויתה של יורשת העצר פאולשיר שלימים הפכה לשליטת שינאו. כמנהג המקום, בהיותה אישה ובת לוויה לאצילה היא הפכה ללוחמת. כיום היא עדיין אחת מבנות לווייתה של השליטה ומשמשת במגוון תפקידים פיקודיים בעת הצורך (בעיקר עומדת בראש סיורים חמושים בגבולות התובראן). עדיין לא נישאה (בעיקר בשל השפעת אימה שפוסלת כמעט כל מועמד).

עד גיל 14 הוק גדל בביתו בצפון. בגיל זה החליט כי הוא רוצה לדעת עוד על העולם וליצור לו שם המתאים לכישוריו ויחוסו (במידה מסוימת הדבר נבע מקנאה באחותו הגדולה ורצון להתעלות עליה, דבר שהיה ברור לו שלא יוכל לעשות כל עוד הוא נשאר במקומו). לאחר שסיפר זאת לאימו היא הציעה לשלוח אותו לאחיה ה"עגור" (ראה מיד). הוא הסכים בהתלהבות והתכונן למסע. מי שלא התלהב היה אביו, אולם הוק לא שעה לו (דבר שקצת החריף את הקרע ביניהם). לבסוף לאחר חודשי הכנה הוא יצא דרומה יחד עם קבוצת סוחרים. אימו התריעה בפניו שעד שיגיע לדודו אסור לו לגלות מיהו.

חלקו הראשון של המסע לא היה מלא באירועים מיוחדים - הם נעו לכיוון דרום מערב, לאורך נהר הגוט - אחד מתשעת יובליו של נהר הרוליין (Rolayn). לאחר מספר חודשי מסע הגיעו לנהר הרוליין עליו שטו עד לים. משם הפליגו דרומה באונייה עד למפרץ אורלדן בו שוכנת אורלדאן, אחת היחידות הפוליטיות הגדולות בעמק הוואקפיר (היחידה בה סבו הוא אציל בכיר).

שם הוא כמעט ונמכר לעבדות על ידי סוחרים ממולחים, אולם הצליח להימלט ברגע האחרון בעיקר בעזרת טולניר, שכיר חרב טוב לב, בן אצולה עני למשפחת אצולה זוטרה שירדה מנכסיה. טולניר הסכים לקחת את הוק הצעיר ליעדו. הם עלו על ספינה ששטה דרומה, דרך התעלה הגדולה אל נהר הוואקפיר ומשם מערבה ודרומה. לאחר כמה שבועות ירדו בגדתו הדרומית (מדובר בנהר ברוחב של כמה מאות ק"מ! - כמעט ים!), משם המשיכו ברגל במשך עוד כמה חודשים.קצת אחרי כשנה מהרגע בו יצא מהבית הגיע הוק למצד פאל ואל דודו.

דודו של הוק מצד אימו ומפקדו כיום הוא - לאקהין גו קאטאלנטאל טארסאן (Lakhin go Katalntal Tarsan="לאקהין, העגור חסר הבית" המכונה בפי כל, "העגור") - חצי אלף, בן 80, בן ממזר של נארמיש, הדסוק (תואר אצולה בכיר מאוד) של פאלראק (אביה של דאורין), ונטשיהריאהרה, אלפית, דרת אדמה מעמק נהאראן. את ילדותו ונערותו בילה מעבר להרי נהאראן, הרחק מעמק הוואקפיר ובית אביו.

לפני כחמישים שנה הגיע לשרת את אביו (אז בן כ-45), במלחמת הלגה הגדולה (מלחמת גוג ומגוג שהתרחשה במשך כמה עשרות שנים והסתיימה סופית רק לאחרונה). בזכות כישוריו כלוחם ומצביא, הפך להיות אחד המצביאים הראשיים במחנה אביו והוביל אותם לניצחונות רבים ביבשה ובנהר.

המשימה הראשונה שהוטלה עליו מיד עם הגיעו, הייתה להגן על דאורין, הפעוטה (שהייתה מיועדת להינשא לאציל בכיר אחר, כחלק מעסקה פוליטית סבוכה וחשובה). לשם כך הם נשלחו בחשאי למצודה ובליבה מגדל כביר מימדים. לרוע המזל האויב גילה את מיקום הנסיכה ושלח כוח פשיטה למקום. בדרך פלא שלא ידועה עד היום, לאקהין הצליח לחלץ את דאורין מגג המגדל הנצור, וזכה בשל כך לכינוי - גו-טארסאן - העגור (על שם אגדה עתיקה שגיבורה הוא לוחם היכול להפוך לעגור והציל פעם נסיך תינוק מלב מגדל בוער). מאז, נפשו נקשרה בזו של הנערה והיא הפכה לבבת עינו (הרבה יותר מסתם אחות קטנה). בדרך לא דרך הם שמרו על קשר גם לאחר הגלות של זו.

כאשר דאורין הסתבכה בפרשת הנישואים האסורים, הוא עמד לצידה והגן עליה (הייתה זו אחת הסיבות שבשלן, הנישואים נותרו בעינם). אביו לא היה יכול לעשות לו כלום באותה עת, בשל מעמדו של לאקהין כמצביא, אולם הוא לא סלח לו. לימים דאג שיישלח למשימת התאבדות במדבר.
לאחר שלאקהין גילה את המזימה הוא כעס על אביו ונשבע כי לא ישתייך עוד לביתו (מאז הוא

מכונה - קאטלאנטאל = "חסר הבית"). הוא הפך שכיר חרב וקיבל על עצמו את הפיקוד על מצד פאל - מצד ספר דרומי הרחק הרחק מהדסוקאד של אביו, מקום בו התרבות הוואקפירית נגמרת ומתחיל המדבר הסאטאטרי הגדול. כיום הוא מפקד שם על כוח שכירי חרב בן כמה עשרות לוחמים, כולם פליטי המלחמה הגדולה ותוצאותיה כמוהו. משימתו היא בעיקר הגנה על בני המקום מפני מפלצות הבאות מהמדבר, ולהגן על הסוחרים המגיעים למקום לסחור עם שבטי הסאטארים השוכנים בצפון המדבר.

כמובן שהעגור, קיבל את הוק בחמימות רבה (דאורין הייתה הרי בבת עינו, והוא נמצא ב"חור" הזה שנים רבות בבדידות רבה). הוא לקח אותו תחת חסותו ולימד אותו את דרך הלוחם ולימים אף העניק ללוחם הצעיר את התואר ארפר (מקביל ל"אביר" בעולמינו), עם הגיעו לבגרות הוק הפך ליד ימינו וסגנו של דודו המהולל.

לפני כשנה, הוק יצא לדרומה למסע אל הערבה שמדרום למדבר, מלווה בשני גששים סטארים. במהלך המסע הוא פגש בחבורה והצטרף אליה.

חלק 96: פרוטקשן

החבורה המשיכה לנוע בערבה לכיוון צפון, בלילה ירד הגשם הראשון של עונת הגשמים. בעוד החבורה נערכה לחנייה, פי התרחקה מעט מהמחנה כהרגלה. לפתע, מסביב למקום בו עמדה הופיעה כיפה אפורה חלקה, היוצאת מהקרקע בקוטר 12 מטרים. בני החבורה אצו למקום והחלו קוראים לפי, אולם זו לא ענתה. ז'נה השליך דברים והם נבלעו בכיפה וכך גם חציו של הוק. שאר החבורה עמדה אובדת עצות (פרנג'ין הטיל עוד ועוד לחשים - מתכונן לגרוע מכל, ז'נה מיגן עצמו אף הוא, הוק ואנשיו מתחו קשתותיהם). לאחר כמה שניות הסמנאי המודאג פשוט הסתער פנימה, רק כדי לגלות שהכיפה היא מחסה מפני הגשם, ופי יושבת במרכזו עושה מדיטציה.

כשהסמנאי סיפר לחבורה שהכל בסדר והם נכנסו למחסה החם, ז'נה ופלאנק החלו צועקים על פי, ועל התרגילים הילדותיים שלה, אולם הסמנאי פרנג'ין ואפילו הוק, שכבר התרגלו אליה, לא אמרו דבר, אלא פשוט התיישבו על הקרקע והמשיכו בהערכות ללינה.

למחרת התקרבה למקום חבורה של כשלושים סרע-בוקחודים (יצורי הסרע מהסוג של פונח' אריה המדבר וכנופייתו, ראו חלק 52 ו-53 והלאה). הם היו חמושים כולם בדיוק באופן שכנופיית פונח' היתה - אלות עם מסמרי אבן ומתכת, שריונות עור, מגיני עץ ועור גדולים. ונעו במבנה קרבי רבוע בקצב אחיד.

החבורה נערכה לגרוע מכל, אולם קבוצת הסרען עצרה במרחק של כמה מאות מטרים, ושני יצורי סרע התקרבו אליהם, כשהם אוחזים אלות ענק בשתי ידיהם, שראשן מופנה כלפי מטה. בהגיעם לקרבת מה מהחבורה, הם פתחו בדברים מהם עלה שהם יודעים מי הם (בשלב זה הם גם זיהו את פי, אם כי עדיין לא ידעו מי הם הוק והסמנאי).

בשיחה שהתפתחה הם הציעו לחבורה הגנה וחסות מפני "סכנות הערבה". בתמורה הם ביקשו שהחבורה תכניס אותם לבית הקברות לפילים ותבצע עבורם משימות שונות, במסגרת המלחמה בסכאג. כמובן שהחבורה שלחה אותם לאתם יודעים איפה. הם חזרו שוב על המשפט - "חבל! אם לא תגיעו איתנו להסכם, עלולים לבוא אנשים רעים בלילה...חבל, יש לכם פנים יפות, חבל....", אבל החבורה עמדה בשלה (כשפלאנק כל הזמן צועק מן הצד - "בוא נראה אותך גבר! בוא! לבד אני גומר אותך בוא....",אולם למרבה המזל, כתמיד, רק ז'נה ופרנג'ין הבינו אותו....לבסוף, שני היצורים נתנו לחבורה ארכה של עוד כמה ימים לחשוב על הצעתם והתרחקו.

החבורה המשיכה לנוע צפונה, וקבוצת הסרען התקדמה בעקבותיה במרחק של כק"מ ממנה. כשבני החבורה ניסו לסטות מנתיבם, הם גילו כי קבוצה נוספת של כשלושים יצורים עוקבת אחריהם מהכיוון השני. לאחר התייעצות קצרה הוחלט כי לפני שימשיכו להתקדם עליהם לחסל את יצורי הסרע, או למצוא דרך להתחמק מהם. לבסוף הוחלט באופן "מפתיע" על לחימה (שחקני מ"ת אתם יודעים - אם זה חי תהרוג אותו, אם זה לא חי - תשמיד אותו....). במהלך הדיון, פרנג'ין העלה את הרעיון לנסות ולגייס כמה פילים, ולכן החבורה שינתה מעט את נתיבה בחיפוש אחר החיות הענקיות.

כעבור עוד כמה ימים, הם פגשו בעדר פילים ופרנג'ין הצליח להתיידד איתם. הוא אף הצליח לגייס ארבעה פילים זכרים לסייע לו בלחימה נגד הסרען. בשלב הזה, כמה מהשחקנים שמו לב, שהסרען לא תקפו, אלא פשוט עוקבים אחריהם, וציינו ושאולי ניתן לפתור את העניין בדרכים דיפלומטיות, אולם הלך הרוח היה כזה, שדיבורים היו כבר לא רלבנטיים - בני החבורה חיפשו אזור סבוך במיוחד, בו יוכלו להכין מארב ובינתיים תכננו את פרטי הקרב. לאחר יומיים נוספים נמצא המקום המתאים - אזור בו הסבך גדל לגובה של כמה מטרים, שם החבורה תוכל להסתתר על נקלה, ופרנג'ין יוכל לעמוד ממרחק סביר עם הפילים מבלי שאלו יתגלו.

התכנית הייתה פשוטה - רוב החבורה תיעלם בסבך ותמתין לאחת היחידות שתתקרב אליה. במרחק מה, יעמוד פרנג'ין עם הפילים ואיתו פי. ברגע שהסרען יגיעו לקרבת החבורה, הפילים יסתערו עליהם מהאגף וידרסו אותם ואז הלוחמים יקומו ויתקפו את הסרען מהחזית. החבורה נערכה מי בנשקים ומי בלחשים, ולפני שאתאר את הקרב, אני רוצה לספר על כמה אנקדוטות משעשעות שקרו בזמן הזה -

פרנג'ין הטיל על הסאמנאי לחש שנקרא magic fang - לחש שופך את אגרופיו לנשק קסום. משום מה רוני, השחקן של האסמנאי, שמע magic fan ואמר לפרנג'ין בשעשוע - "אני יודע שמראה בכלל, ומראה השיער בפרט מאוד חשוב תמיד ובמיוחד בקרב, אבל השער שלי גם ככה מספיק יפה...." כמובן שכשפרנג'ין העמיד אותו על טעותו השחקן נקרע מצחוק. מכאן והלאה שם הלחש הפך ל"פן קסום", והחבורה החליטה שברגע שיגיעו לוואקפיר הם ישווקו את זה לכל סלוני עיצוב השער המובילים.

הוק העלה את הרעיון לעלות על הפילים ולירות משם חצים. פי ביטלה זאת באומרה שאף אחד מהם לא יודע להילחם מעל גב פיל. כשהוק אמר לה בקול נעלב "מאין את יודעת שאני לא יודע להילחם מעל גב פיל" (שהרי הוא ארפר - אביר וואקפירי, שזה אומר שהוא יודע להילחם מעל כל דבר) - היא ענתה בלוגיקה הפיית הטיפוסית - "מה זאת אומרת איך אני יודעת? אתה לא באת רכוב על פיל, אם הייתה בא רכוב על פיל הייתי יודעת שאתה יודע לרכב על פיל, וגם אז זה לא אומר שאתה יודע להילחם כשאתה על גבו...ברור כשמש לא?"

ולבסוף, איך אפשר בלי פלאנק - לאחר שפי העלימה עצמה מעין ועשתה כך לכמה מהאחרים, ז'נה התחבא בסבך, ופלאנק לחש לו - "שוויצרית! היעלמות מעין עא'לק! - גם אנחנו יודעים להיעלם כשאנחנו רוצים, רק שאנחנו עושים את זה כמה פעמים ביום שאנחנו רוצים לכמה זמן שאנחנו רוצים!....".