חלק 104: עצים מדברים

לאחר שהצליח לרכוש את אמונה של פאף (ואני מזכיר לכולם שזה לא השם שלה אלא הכינוי שפי הדביקה לה), פרנג'ין הצליח להוציא עוד מעט מידע ממנה -

פאף היא סוג מסוים של פיה. היא חיה באזור מאז שהיא זוכרת את עצמה עם שני אחיה בערבה - משתוללים ועושים חיים (מושג הזמן אצל פיות הוא מאוד שונה משל אצלנו, הם חיים בהווה ולנסות ולהוציא מהם פרטים מדויקים על מוצאם ועברם הוא דבר בלתי אפשרי - כפי שהחבורה כבר למדה בג'ונגל במגיעים קודמים עם יצורים דומים).

לפני זמן לא ברור (תפיסת זמן שונה כבר אמרתי?), היא ושני אחיה היו עדים לטקס נורא ואפל שעשה מישהו בשם פאקול (אותו אחד שטאו הזכיר, כמי שאחראי למצב של מל/אסוס). לאחר הטקס היא ואחיה מאוד נבהלו. פאקול הצליח ללכוד את שני אחיה ולקח אותם צפונה, היא נמלטה בעור שיניה ומאז היא בורחת וחופרת כל הזמן בכדי להסתתר ממנו.

גם בגלל האופי הפייתי שלה וגם בגלל הטראומה שעברה, לא היה אפשר להוציא עוד פרטים (גם את מעט הפרטים האלה לקח המון זמן להוציא ממנה - ימים בזמן העולם ושעות בזמן משחק)- את השם פאקול, לדוגמא לא היא אמרה אלא אישרה שזה היה הוא כשפרנג'ין הזכיר אותו, וכאשר הגה את שמו, היא צווחה בפחד, אטמה את אוזניה, הסתתרה עמוק בבור ומלמלה במשך שעה -

"שששש! שששש! אסור להגיד את השם שלו, אם תגידו את השם שלו הוא יבוא והוא יתפוס אותנו שששש!..."

רק אחרי שפרנג'ין ופי עמלו להרגיע אותה היא נרגעה מעט, והחבורה הגיעה למסקנה המתבקשת שכרגע הם לא יצליחו להוציא ממנה יותר.

לאחר יום מנוחה והתרגעות החבורה המשיכה בדרכה (כשפאף, עוקבת אחריהם במרחק מה, תמיד מחופרת מתחת לפני האדמה). כעבור כמה ימים הם התקרבו אליהם 11 סרע-בוקחדים, מכנופיית כפירי המדבר. מצבם היה גרוע - בגדיהם היו קרועים, גופם פצוע וחבול והם נראו תשושים גופנית ונפשית. מנהיגם התקרב אלא החבורה בנשק מוטה כלפי מטה, וכשהתקרב, מבטו היה מושפל ומובס (שונה מאוד מהמבט של מנהיגיהם בפעמים הקודמות שפגשו אותם). בחילופי דברים קצרים הסתבר שסכאג הצליח להתקיף בהפתעה את עיקר הכוח שלהם ולחסל את רובם. המעטים שנשארו בחיים נפוצו לכל עבר.

לפני שהחבורה הספיקה לענות או לשאול דברים נוספים, הוא ביקש את חסותם - הוא שאל אם יוכל להישבע אמונים למנהיגם ולשרת אותו. החבורה נענתה בחיוב והוא סימן לחבריו להתקרב ושאל, מי המנהיג בכדי שיוכל להישבע לו. בני החבורה הביטו זה בזה, כאשר אף אחד לא מעוניין לקחת על עצמו את המשימה (או להודות שהוא מעוניין בכך).

לבסוף, לאחר דקות ארוכות של ויכוח צולאסיוס אמר שהוא המנהיג והם ניגשו להישבע לו - אחד אחד הם כרעו ברך בפניו, היכו את מצחם באלותיהם והמתינו. היה ברור שהם מצפים שהוא גם יכה את מצחו ואז יצמיד את מצחו המדמם לשלהם - אות לקבלת שרותם, אולם צולאסיוס החליט על מנהג משלו - הוא חבט גם במצחיהם, ואז הצביע על הוק ואמר -"הוא הסגן שלי והוא יפקד עליכם מעכשיו". הסרע-בוקחדים ההמומים החליפו צחקוקים לא ברורים ביניהם וקמו על רגליהם.

החבורה המשיכה להתקדם צפונה כשהיא מלווה באחד עשר הסרע-בוקחדים ששימשו כשומרים ומשרתים. כמובן שבני החבורה לא סמכו עליהם והמשיכו לשמור בעצמם ולפקוח עין על היצורים. אחרי יום נוסף, החבורה ראתה ממרחק עץ אשל משונה. פרנג'ין ראה מיד כי מדובר בעץ לא אמיתי (ולמען האמת מהצורה שבה עמד לבד בערבה, כולם היו יכולים לנחש זאת). בני החבורה התקרבו אליו ונעמדו במרחק כמה עשרות מטרים ממנו. לאחר כמה דקות של צפייה הם החליטו להקיף אותו. יחד עם הסרע-בוקחדים הם יצרו סביבו מעגל גדול כשכל אחד עומד במרחק כמה מטרים מהשני וכעשרים מטר מהעץ.

לפתע נראה היה שהעץ זז ממקומו במהירות מפתיעה לעבר פי, לפני שמישהו הספיק להגיב הוא הושיט אליה את אחד מענפיו הארוכים, שנדמה פתאום לזרוע ארוכה, חבט בראשה, אחז בגופה וקירב אותה אל גופו, כששריגי הענף/זרוע שלו לופתים אותה באחיזת חנק משתקת (אפשר היה ממש לשמוע את ה"קנאקים" של עצמותיה....). במקביל החלו הסרע-בוקחדים נעים במהירות, לעבר הוק וצולאסיוס, נשקיהם שלופים.

ז'נה הצליח לחמוק במהירות ולהתחבא בעשב, נעלם מעיני כולם, הוק הצליח לשלוף את קשתו ולירות חץ אחד שנתקע בעץ ללא כל נזק מיוחד. פרנג'ין הפך לעיט והתרומם באוויר מתכונן להטיל לחשים. מל/אסוס, זחל על הקרקע והשמיע צווחות כעס/פחד/יאוש.

לפני שהחבורה הספיקה לבצע משהו נוסף, קול בס עמוק, נמוך ומהדהד יצא מהעץ הגדול (ממש כמו קולו של העץ-חי בג'ונגל). למרות איכותו, אפשר היה לשמוע בברור שמדובר בסכאג - הוא נתן להם אולטימטום - "היכנעו וזרקו את נשקיכם, או שדרת הרקיע תמות" (והאמת, שגם את זה הם היו יכולים לנחש, אבל בכל זאת בשביל הפרוטוקול....). במקביל לדבריו של העץ/סכאג, הסרע-בוקחדים כיתרו את צולאסיוס והוק, מאיימים עליהם באלותיהם.

פרנג'ין החל בהטלת לחש כלשהו, הוק דרך חץ נוסף וצולאסיוס התכונן להסתער. ברקע צווח מל ביאוש וזעם על הקרקע, לא מסוגל לנוע, העץ/סכאג הידק את אחיזתו, ופי צרחה בכאב ואיבדה את הכרתה, שוב אפשר היה לשמוע את ה"קנאק" הפעם מאזור הצוואר ואז.....

כמובן שההמשך יבוא בהודעה הבאה (צריך לשמור על מתח בריא לא?), רק אנקדוטה קטנה - בזמן המפגש, קצת אחרי שהם פגשו את העץ התקשרה אשתו של רוני, השחקן שמגלם את צולאסיוס/האסמנאי. לאחר שעדכנה אותו בדבר מה, היא שאלה אותו בנימוס מה קורה במשחק - הוא ענה "אין לי זמן לדבר, אנחנו נלחמים עכשיו בעץ ענק שפגשנו בערבה", והיא, כפי שסיפרה לי כעבור כמה ימים השיבה - "נלחמים בעץ גדול...כן, כן, תילחמו בו....אז זה מה שאתם עושים שם....יופי, אז תיהנו במלחמה עם העץ שלכם....", את הטון בו אמרה את הדברים תוכלו לנחש בעצמכם....

חלק 103: חידת הביצה

היחיד בחבורה שהבין את הרמז הייתה פי, שהתרחקה במהירות מהקבוצה. פרנג'ין הפך לעיט והתרומם בתעופה, באותו רגע סכאג תקף עם מכת הקור שלו ופגע ברוב בני החבורה (מלבד ז'נה שהתגלגל הרחק מטווח סכנה, כשפלאנק לוחש לו - "לא מבין מה קורה להם, קצת קור והם משותקים, אני אומר לך בוס - הם מאטים אותך...").

לרוע מזלו של סכאג, הפעם פי הייתה מוכנה - היא הטילה עליו ענן סמיך של גז מהביל ומסריח. הוא החל מקיא את נשמתו (וכפי שבני החבורה שעמדו מתחתיו חשו - היא הייתה חמה, דביקה ומסריחה במיוחד...). מיד אח"כ פי הטילה לחש תעופה על צולאסיוס, הפצוע, ועלתה עליו. יחד הם המריאו אל על, לעבר סכאג שיצא בתעופה מהירה מתוך הענן, עדיין משותק למחצה מבחילה והקאה.

כעבור שניות צולאסיוס הגיע אליו ולפת אותו בזרועותיו החסונות. ולאחר מאבק קצר הא הנחית אותו על הקרקע. בזמן הזה, ז'נה השקה את פרנג'ין שיקוי רפוי והוק נערך ללחימה. כאשר סכאג הונחת על הקרקע, הוק וז'נה פגעו בו קשות בנשקיהם. שנייה לפני שז'נה הצליח לחסל אותו בפגיונו, סכאג התעשת, הפך לגז וחמק מזרועותיו של איש הסוס. החבורה המשיכה בניסיון לפגוע בו אולם נכשלה. כעבור שניות הוא הפך בלתי נראה ונעלם.

החבורה שינתה מיקום (או כמו שמישהו אמר, מי רוצה לנוח במקום שנחת עליו גשם של נשמתו של סרע-גור). ובילתה יום נוסף במנוחה. במהלך הלילה, בעת המשמרת של פרנג'ין, הופיע לפניו דמותו של ארדודליפ, שומר בית הקברות לפילים. הוא לחש לו בקול נמוך את המסר הבא - "לגמד קטוע היד, אתה צריך לתכנן, איך להילחם במצנן ולמנצח הידד" ומיד התפוגג.

מהמסר ניתן היה להבין שמשורר הוא לא, וכשפרנג'ין העיר את כולם וסיפר להם על כך, ז'נה ביטל את כל העניין ברומזו כי לדעתו מדובר בעוד מתיחה. אבל פרנג'ין, לקח את המסר ברצינות האופיינית לו והחל הוגה יומם וליל כיצד לחסל את סכאג. כששאר החבורה מחליטה להצטרף אליו, למרות מחאות פילוסופיות לא ברורות של פי (משהו בנוסח של "אלפים מתים רק כשהם ממצים את עצמם ומגשימים משהו חשוב, ולכן אסור להרוג מישהו לפני שהגשים את עצמו...").

לאחר כמה ימי מנוחה, החבורה המשיכה לנוע צפונה (עדיין מקווים שאולי האות המיוחל יגיע מכפירי המדבר לגבי הפסטיבל של אנשי הסוס והמארב המתוכנן של סכאג). כשלפתע, ממרחק הם ראו אזור ענק מלא במאות בורות חפורים. בני החבורה התקרבו מוכנים לקרב. בהגיעם למרחק מה, הם שמעו קול נשי עדין וצפצפני (כמו זה של ילדה קטנה), אומר בנימה עצבנית, ומלאת פחד -

"מהר, מהר, צריך לחפור ולהתחבא, אחרת הוא יבוא, מהר, מהר, אם הוא יבוא ולא נתחבא הוא אולי יראה אותנו, אסור שיראה אותנו מהר, לחפור לחפור...."

בני החבורה קראו ליצור, אולם לפתע השתרר שקט. הם ניסו להציץ אל תוך הבורות אולם לא ראו כלום. לאחר כמה דקות, מישהו מהם הבחין בראש קטן מציץ ונעלם מאחד הבורות. הם אצו אליו, אולם שוב לא מצאו בו דבר. ז'נה נכנס לאחד הבורות וגילה כי מדובר במערכת מחילות מסובכת, אולם סיור ארוך לא גילה לו דבר והוא יצא החוצה. פי הניחה מעט אוכל ליד אחד הבורות, התרחקה מעט והסתכלה. לאחר כמה שניות, יד זעירה הציצה מהבור ולקחה את האוכל. פי אצה למקום אולם זה היה מאוחר מידי - שוב הבור היה ריק והיצור נעלם מעין.

כעבור כמה שעות וניסיונות נוספים של השארת אוכל, ז'נה החל השתעמם ורצה להמשיך, אולם פרנג'ין התעקש להמשיך. באחת הפעמים הוא אף הצליח להציץ ולראות את היצור - ננסית קטנה, ורזה, לבושה שק יוטה אפור, על ראשה מטפחת יוטה מטונפת, יותר מכך הוא לא הצליח לראות, שכן היא נעה במהירות עצומה ונעלמה שניה לאחר השצליח להבחין בה. לאחר עוד כמה ניסיונות (כשהוק מנסה לתפוס אותה, פי ופרנג'ין לדבר איתה, צולאסיוס מביט מרותק מהצד וז'נה כל הזמן מפציר בהם לעזוב ולהמשיך), פרנג'ין הצליח ללכוד את תשומת ליבה ולהתחיל איתה שיחה.

ברגע שהצליח, הדבר הראשון שעשה היה להוציא את הביצה המוזרה שאוטארפור נתן לו אי אז בג'ונגל (ושלגבי שאלת מהותה, פיתח אובססיה קלה) ושאל אותה האם היא יודעת מהי.

היצור (להלן נקרא לה פאף, כפי שפי החלה מכנה אותה כמעט מיד), ניגשה אליו, הסתכלה מרותקת בביצה ואמרה -

"וואו זה יפה" ומיד אח"כ התעשתה, נעלמה לתוך הבור תוך שהיא מזהירה את פרנג'ין -

"מהר, מהר, תתחבא, הוא יבוא, הוא יראה אותך, אסור שהוא יראה אותך."

כולם כמובן שאלו "מי זה הוא", חוץ מפרנג'ין שנכנס אחריה לבור והמשיך לשאול אותה על הביצה. פאף ביקשה מפרנג'ין להסתכל מקרוב בביצה והוא הגיש לה אותה. היא הסתכלה עליה בפליאה והמשיכה להתפעל בקול על יופיה, ושאלה אותו, בקול נפעם וסקרן -

- "מה זה, זה יפה כל כך, איפה מצאת את זה?"

פרנג'ין הבין, שתשובה הוא לא יקבל ואמר לה שהיא יכולה לשמור על הביצה. פאף הביטה בו בעיניים מקסימות, שצבען משתנה בשלל צבעי הקשת, ואמרה בפליאה - וסליחה על הוולגאריות האינפנטילית הדוחה, אבל זה קרא אחרי יום עבודה ארוך ופשוט לא יכולתי להתאפק (וחוץ מזה פאף כמו שהבנתם, היא יצור די ילדותי, ועד היום התאפקתי מאוד ולא סיפרתי אף אחת מהבדיחות האינפנטליות שלי על "הביצה" של פרנג'ין, אז מגיע לי....) -

-"אתה נותן לי את הביצה שלך"?

לתדהמת החבורה, פרנג'ין הנהן בהסכמה. דמעת התרגשות נזלה מעינה של פאף והיא קפצה אל זרועותיו.