חלק 112: דברים שרואים מכאן לא רואים משם

הערה חיצונית - בשלב הזה של המשחק, רוני, השחקן שגילם את האסמנאי/צולאסיוס עזב את החבורה לרגל הולדת בתו השלישית - ועל זה אני אומר - הדברים שאנשים מוכנים לעשות כדי לתרץ התחמקות ממשחק! - הא! פתטי! (אפילו יותר מ - "אני לא בא למפגש כי אני מתחתן באותו יום...." - תאמינו לי שחקני התפקידים האלה....הכל רק כדי להתחמק ממפגשים...).

ועכשיו להמשך ההרפתקה - בעוד החבורה מעריכה את המצב שלאחר הקרב ומתחילה לשחרר אנשי סוס מכבליהם, האסמנאי צנח חסר הכרה על הקרקע. בבדיקה של פרנג'ין, הסתבר כי בסערת הקרב הוא נפגע מחץ ברגלו. הנזק של החץ לא היה רב, אולם ראשו היה מורעל, וכעת הארס החל להשפיע. פרנג'ין קסם את קסמיו, גילה שמדובר ברעל של עקרב ענק והצליח לנטרל אותו. האסמנאי יצא מכלל סכנה אולם עדיין שכב קודח זמן מה.

פי התמוטטה, מותשת פיזית ונפשית, ומל ופאף אצו אליה לסעוד אותה. אליהם הצטרפה אשת סוס צעירה ונאה בשם צילוסי אחת מהשבויות שזה עתה שוחררו. במקביל ניגשו אל החבורה שבויים נוספים - איש סוס צעיר, נאה, זריז ומלא חן בעל מבט חוקר וסקרני בשם ארונסאס ואיש סוס צעיר נוסף - שתקן (יחסית לאנשי סוס כמובן), גבוה וחסון במיוחד לגבי גילו בשם שארונץ.

ארונסאס החל מודה להם בחום תוך שהוא משבח ומפאר את גבורתם. מהר מאוד עלה מדבריו כי אנשי הסוס (כמו גם הסרען והסטארים שהותקפו), ראו מחזה שונה לחלוטין מתמונת הקרב האמיתית - איש מהם לא ראה את ז'נה שפיזר את הצפעונים, או את פרנג'ין שזימן את הנחיל הזועם שלו, ואפילו פי לא נצפתה על ידי מרביתם (היא הרי היתה דמות מעורפלת מחופשת למישהו אחר והטילה לחשים לא ברורים מרחוק).

מה שהם כן ראו, היה את הוק רוכב על גבי צולאסיוס, ממטיר חיצים מהאוויר ויחד עם עשרות היפוגריפים זועמים מטיל בהלה בשורות הסרען והסטארים ומניס אותם בעוז. וכך, ארונסאס סיים את דברי התשבוחת והתודה שלו בבקשה להוק שיקח אותו ואת ידידו שארונץ כחניכים וילמדם כיצד להיות לוחמים כבירים כמוהו.

הוק קיבל אותם לשירותו ללא היסוס. באותו זמן פי והאסמנאי היו עסוקים בלשכב על הקרקע מחוסרי הכרה, פרנג'ין טיפל בהם בעזרת מל פאף וצילוסי, ז'נה היה עסוק בלחפש דברים על גופות הסרען והסטארים שנותרו במקום ורק פלאנק אמר מהצד - "אני לא מאמין?! עוד דב"שים?! מה קורה לשה"מ הזה, מה נסגר איתו? נשבע לך בוס, רק מילה...."

בימים הבאים החלו פי, האמסנאי ואנשי הסוס שזה עתה שוחררו מתאוששים לאיטם. פרנג'ין תפס פיקוד והורה לאנשי הסוס שהיו במצב גופני סביר לאסוף עבורו עשבי ריפוי והחל שותל בקרבם ידיעות סותרות על כיוון התקדומתה העתידי של החבורה. אט אט הם החלו עוזבים את המקום מתפזרים לכל עבר, כדרכם של אנשי סוס ובסופו של דבר החבורה נותרה לבדה (כלומר לבדה + פלאנק, מל, פאף, ארונסאס, שארונץ, בוגלאגו, קיה והקרקס המעופף/זוחל/שוחה של פרנג'ין....).

בעוד החבורה נחה ומלקקת את פציעה (הפיזיים במקרה של האסמנאי והנפשיים במקרה של פי), הם חשו כי עוקבים אחריהם. מספר בדיקות וסיורים של פרנג'ין בצורת עיט ויסודן אדמה, העלו כי קבוצה מתולך הסיירים הסטארים שנמלטו במהלך הקרב צופה מהם ממרחק.

כמובן שהם מיד החלו צופים ב"צופים" ולאחר יום מנוחה נוסף, כשהבחינו בכמה סיירים שהתקרבו מאוד למחנה, בני החבורה פנו אליהם בצעקות ודרשו מהם שיגלו את פניהם או שיתכוננו להתקפה. בתחילה הסטאטרים התעלמו, אולם לאחר דקות ארוכות הם השיבו ואמרו כי הם לא מדברים עם רוצחים שפלים שתוקפים עוברי אורח תמימים וחפים מפשע בשנתם.

הם הוסיפו כי מפקדם בדרך ורמזו כל הזמן כי הוא לוחם כביר וברגע שיבוא ינקום את נקמת דמם של אחיהם המתים. כאשר הם מדגישים כל הזמן את העובדה (הדי נכונה מבחינתם), כי החבורה תקפה אותם ללא שום התגרות (ואני מזכיר לכל האנכרוניסטים והפולטיקלי קורקטים, שמכיוון שעבדות היא עסק מקובל ולגיטימי בחברה ימיניימית, מבחינתם, הם באמת לא עשו דבר רע כאשר ליוו עבדים אל אדונם המיועד....).

הוק התגרה בהם ואמר דברים בנוסח - "מי שהולך לישון עם סרע-גורים שלא יתפלא שהוא מתעורר באמצע הלילה מהכשת נחשים", ואף רמז כי הוא מוכן לצאת לדו-קרב עם כל מי שמרגיש מוכן, פי צרחה בזעם "רוצחים" והיה צריך להשתמש בכוח פיזי כדי לרסן אותה מלתקוף ורק פרנג'ין המעשי, השיב בתוקף כי האויב שלהם היו הסרע-גורים והם לא התכוונו להיכנס ללחימה עם הסאטארים, ורמז כי הם מוכנים לשלם כופר נפש למשפחות ההרוגים (מנהג די מקובל בחברות בהם נוהגת מסורת נקמת הדם - ולכל מי שמתעניין, גם בעולם האמיתי שלנו בכדור הארץ).

לאחר עוד כמה חילופי דברים קנטרניים ולאחר שפרנג'ין חזר והדגיש את הצעתו המרומזת, הגששים הסטארים הציעו להם לבוא ולהיפגש עם מנהיגם (הצעה שנדחתה על הסף מלבד ז'נה) ונעלמו לתוך החשכה. לאחר יום נוסף, פרנג'ין איתר אותם כשהם נעים במהירות צפונה, אל נקודת המפגש המיועדת עם סוחרת העבדים, שם ככל הנראה ממתינים להם שאר אחיהם. ללא שהיות נוספות החבורה החליטה לנוע בעקבותיהם.

הארפר (Arfar)

מכיוון שאנחנו מתקדמים לעבר עמק הווקאפיר ומכיוון שיש ארפר בחבורה, הגיע הזמן לומר כמה מילים על הביטוי ומה שעומד מאחרויו וגם להתחיל קצת לדבר על הצבליזציה שלמעשה היא תרבות האם של מרבית בני החבורה (הגם שגדלו הרחק ממנה...).

ארפר הוא תואר האצולה ומוסד מרכזי בתרבות השוכנת לאורך גדות נהר הוואקפיר.

1. כללי -

1.1. מקור השם -

מקור המילה בשפת דרי האדמה והוא מורכב משתי מילים (שלימים חדרו גם לסאטארית - שפתם של בני עמק הוואקפיר) - "אר" (ar) - לוחם/חייל ו"פר" (far)- אדון. מכיוון ששפת דרי האדמה (כמו זו של דרי הרקיע) אינה בעלת מבנה דקדוקי קבוע, לצירוף יכולים להיות כמה משמעויות - אדון לוחם/חייל, או אדון הלוחמים, או לוחם/חייל אדון.

1.2. תיאור כללי -

תואר האצולה הבסיסי ביותר, מקביל לזה של אביר באירופה של ימי הביניים. רוב הארפרן (צורת הריבוי של המילה ארפר בסטארית), הם לוחמים מיומנים ומאומנים ברוב כלי הנשק הקרים (להבים, אלות, נשקי מוט, קשתות וכד'), ובכל השריונות והמגנים. הם מאומנים להילחם רגלית ומעל גבי פלטפורמות שונות (סוסים, מרכבות קרב, פילים, נומינורים, ספינות קרב), במגוון צורות וסגנונות לחימה (התקפה, הגנה, מצור, לחימה במישור, לחימה ימית וכד').

כמובן שיש תמיד יוצאים מן הכלל - ארפרן, שקיבלו את התואר רק בשל מוצאם הרם, ואין להם כל יכולת או כישורים צבאיים, אם כי הדבר נדיר באופן יחסי (ארפרן כאלה מכונים פעמים רבות בכינוי הגנאי "ארפר מים" - לציין את העובדה שהם כל הזמן קרובים לנהר, שם אין כמעט סכנות. מקור הביטוי הוא בכינוי הפוך- "ארפר החולות" - שניתן לארפרן קשוחים ומיומנים - על שם הלוחמים הנמצאים בספר, הרחק מהנהר, בגבול המדבר - שם הם עוסקים בלחימה מתמדת מול מפלצות המדבר ופושטים סאטארים).

מבחינה חברתית, יש שני סוגי ארפרן - בעלי נחלה (המכונים גם "ארפר אדמה"), וחסרי נחלה (המכונים גם ארפר רוח). האחרונים הם לרוב בני אצולה צעירים שלא קיבלו ירושה, כאלה שירדו מנכסיהם, או איבדו את נחלתם בנסיבות מיוחדות (כמו דודו של הוק - "העגור"). לעתים נדירות הם לוחמים ממעמד נמוך שקיבלו את התואר מכוח הצטיינותם בקרב. מרבית הארפרן חסרי הנחלה נמנים על פמליות של אצילים בכירים, או משכירים עצמם לכל המרבה במחיר (בתוך תחומי העמק או מחוצה לו).

2. דרך מינוי -

הסמכה על ידי אציל בדרג אקונאט (דרגת האצולה שנייה בחשיבותה) ומעלה. במצב האידיאלי, ההסמכה מתבצעת לאחר מסלול הכשרה ארוך ועמידה במבחנים שונים (בעיקר של לחימה), אולם יש מקרים רבים יוצאי דופן - רוב בני האצולה הבכירה מוסמכים בהגיעם לבגרות באופן אוטומטי (דבר שלרוב אינו סותר את האידיאל, שכן הם גם מקבלים הכשרה צבאית מאוד אינטנסיבית מגיל צעיר ומתנסים בלחימה עם הגיעם לבגרות ולעתים עוד לפני כן).

3. סמכויות ותפקידים -

הארפרן מהווים את עמוד השדרה של צבאות המדינה. הם נושאים ברוב תפקידי הפיקוד מהזוטרים ועד העליונים. בהיותם לוחמים המאומנים במגוון נשקים וצורות לחימה, הם משמשים גם כחוד החנית של הצבא ובמגוון תפקידים מיוחדים. רשמית הם חייבים להתייצב לשירות האדון הפיאודלי שלהם בכל עת וללא כל תמורה ולשמוע לפקודותיו, אלא אם כן הן סותרות חוקים בסיסיים כלשהם. מעשית, המצב קצת יותר מורכב.

4. מקורות כוח וסמכות -

הכנסה מאחוזות שבבעלותו, או מהשכרת שרותיו (אם בצורה עקיפה, בהיותו בן פמליה של אציל אמיד, או ישירות כשכיר חרב).

חלק 111: מעט מידי, מאוחר מידי

לאחר ניסיון ההתנקשות של הסרע-טאלים בחבורה והנסתם, הדמויות המשיכו לנוע בעקבות הסרע-גורים. כעבור מספר ימי מסע מאומצים הם הגיעו לאתר שהביטוי הטוב ביותר לתארו הוא "גיא צלמוות" - מאופק לאופק ניתן היה לראות שרידי גופות מרוטשות ומשוסעות של מאות רבות ואולי אלפי אנשי סוס. מכוסות באוכלי נבלות מכל סוג וכל גודל.

למראה ההרג ולאור ההבנה כי הם איחרו את המועד, פי פשוט התמוטטה ונכנסה לקטטוניה מוחלטת. האסמאני (ולמזלו הוא היה במצב התודעה של האסמנאי - שחושב שהוא דר אדמה ולא במצב של צולאסיוס איש הסוס), שקע ברגע הראשון בהלם, אולם כשראה את מצבה העגום של פי, הכריח את עצמו להתעשת והחל מטפל בה יחד עם מל. ז'נה ופלנק היו על סף דמעות כשנזכרו בכל חומרי העישון המעולים שהובטחו להם בפסטיבל וכעת אבדו לנצח (ובמידה מסוימת - למרות שלא יודו בכך לעולם - בגלל מותו של סארובדס). הוק ופרנג'ין החלו בודקים את האזור כדי לנסות ולגלות עוד מידע על המתרחש.

לאחר בדיקה ממושכת של מצב הגוויות והעקבות בשטח התמונה התבהרה - זה ככל הנראה היה המקום שבו התכנסו אנשי הסוס לפסטיבל השנתי שלהם. במהלך המשתה, כשאנשי הסוס רווים באלכוהול וחומרים משכרים הם הותקפו על ידי הסרע-גורים. רבים הומתו, בודדים נמלטו וחלק נפלו בשבי. בתום הקרב, עדר עצום של בהמות ענק הגיע לאזור (הוא כנראה הוסט מנתיבו על ידי הסרע-גורים), דרס את הגופות ומחה את רוב העקבות שהיו שם (למעשה פעולת מחיית העקבות הייתה כה מוצלחת עד כי רק בזכות העובדה שפרנג'ין תחקר מספר חיות, וזריקות גישוש מופלאות של הוק נתגלה הסיפור במלואו).

בימים הבאים קיה ופרנג'ין שעופף בצורת עיט, ערכו סיורים מקיפים באזור, מנסים למצוא את עקבות הסרע-גורים ואנשי הסוס שנלקחו בשבי. כל אותו הזמן, האסמנאי סעד את פי בלחשיו ושיקוייו עד שלבסוף היא יוצאה מהשיתוק- אם כי כעת היא כבר לא הילדה התמימה, הצחקקנית והקלילה שהייתה -אלא דרת רקיע רצינית, בוגרת, קודרת ומלאה במשהו שבעבר הייתה חפה ממנו לחלוטין - צמא לדם ונקמה.

לאחר מאמצים מרובים, פרנג'ין הצליח לאתר את העקבות הנכספים - כמה מאות אנשים סוס כבולים, מובלים בידי כמה עשרות סרע-גורים. החבורה החלה דולקת בעקבותיהם ועד מהרה הדביקה אותם. במרחק מה משיירת השבויים, החבורה נעצרה ושלחה סיירים - פרנג'ין מהאוויר וז'נה על הקרקע ולהלן מה שהם ראו -

השבויים - 300 אנשי סוס ילדים/נערים כבולים, חבולים ומסוממים, שליש גברים, שני שליש נשים. בלילה השומרים מאכילים ומשקים ומסממים אותם (וכאן עלתה השאלה המתבקשת - איך לעזאזל מסממים אנשי סוס, שהם גם ככה מסטולים רוב הזמן? והתשובה - מונעים מהם סם.....).

השובים הורכבו משלוש קבוצות -

52 סרע-גורים מהמצודה של סכאג, מונהגים על ידי בוח' (הסרע-גור שעבר את המטאמורפוזה והפך מוליד גבוה וחסון).

12 סרע-בוקחדים, פליטי כנופיית כפירי המדבר, שהצטרפו אי אז לסכאג ופיתו את החבורה אל תוך מארב (או כמו שפרנג'ין כינה אותם - "בוגדי עצים").

60 בני אדם, קשתים סאטארים (שוכני המדבר שמצפון לערבה). אלה היו דומים בלבושם וסמליהם לסאטארים שהתלוו אל סוחרת העבדים, שהגיעה להסכם עם סכאג לפיו תרכוש את כל אנשי הסוס שיוכל לספק לה (ואת פי - כשעוד הייתה בשבי) - לפי השערתה של החבורה והעקבות מסביב, הם הצטרפו ממש בימים האחרונים אל הסרע-גורים, וככל הנראה הובילו את כולם לנקודת המפגש עם סוחרת העבדים (ואולי כפי שפלנק, ז'נה ופרנג'ין הציעו - לעיר הסאטרים הגדולה - וכשהאסמנאי התעניין לשמה הם ענו ללא היסוס "מה זאת אומרת? סאטאריה......")

עם רדת החשכה ולאחר הכנות מרובות, החבורה תקפה:

ז'נה הסתנן אל מחנה הסאטרים ופיזר בין הישנים נחשי צפע ארסיים מתוך השק שמצא במצודה של סכאג. הוא המתין מעט שיחלו לתקוף ואז סימן לשאר בני החבורה לפעול, ונעלם אל תוך החשכה מוכן לירות מן המסתור על כל מטרה זמינה. ברגע הינתן הסימן, הוק, רכוב על האסמנאי שהפך מעופף בעזרת אחד מלחשיה של פי, החל ממטיר חיצים על הסרע-בוקחדים. במקביל, הרחק מתוך העלטה, בצורת עיט ואולי עמוק מתוך האדמה - בצורת יסודן - סליחה גיל, אני לא ממש זוכר וזה לא רשום לי, אבל אלה שתי האפשרויות הסבירות... - פרנג'ין זימן עשרות היפוגריפים ושיסה אותם בסרע-גורים המבוהלים.

ופי - משוריינת וממוגנת מכף רגל ועד ראש בכל לחש הגנה אפשרי (מהבהבת, מעורפלת, עטופה בכמה סוגי שדות כוח והגנה מאנרגיה, מחופשת לסאטארי עם 5 אשליות של דמותה....), הגיחה מתוך מערה שנחפרה מבעוד מועד על ידי פאף, הטילה לחשי בלבול עוצמתיים על הסרע-גורים וגרמה להם להתחיל לחסל אחד את השני.

מכאן ואילך העניינים התנהלו במהירות - בתוך שניות חוסלו עשרות סרע-גורים בהתקפת ההיפוגריפים המזומנים ואחד באלתו של השני כתוצאה מלחשיה של פי. הסטארים התעוררו (אלה מהם שלא הוכשו ומתו בארס הצפעונים), ובעודם מבוהלים מהתקפת הצפעונים ומראות ההרג במאהל הסרע-גורים, אחזו במתיהם ונמלטו לתוך החשכה. מספר סרע-גורים יצאו מאזור הקסמים של פי, שהפך לשדה קטל רווי דם, בו סרע-גורים מתים זה מידיו של זה ובידי נחיל ההיפוגריפים. הם הסתערו לעבר הקוסמת אולם נפוצו לכל עבר לאחר שהטילה לעברם ענן רעיל ואז פשוט ברחו מהמקום. הוק וז'נה ריכזו את התקפותיהם בבוח', מנהיג להקת הסרע-גורים, ויחד עם זאבים שפרנג'ין זימן נגדו, חיסלו אותו עד מהרה.

בעוד כמה סרע-גורים וסרע-בוקחדים בודדים שנותרו בחיים נעלמים אל תוך החשכה, הוק צלל אל גופתו של בוח' ולקח ממנה את החרב הקסומה של טאו (כפי שציינתי בעבר - סדרי העדיפויות הנכונים המעידים על רולפליי עמוק ורציני).

המפגש הסתיים בכך שהוק, מאושר כי יש בידו את החרב הקסומה של טאו, אותה איבד לאחר שנפל בשבי הסרע-גורים בצורה מטפשת למדי, שאל את פרנג'ין אם הוא יודע מה התכונות הקסומות וזה השיב לו שאין ביכולות הקסם שלו לגלות זאת (כלומר כך זה בודאי היה מתנהל "אין פליי" - אוף פלי השחקן של הוק שאל - "גיל, אתה יודע מה החרב עושה?" וגיל, השחקן של פרנג'ין, שפשף במופגן את כף ידו, הסתכל עלי ואמר "אני יודע מה אתה הולך להגיד - שאין לי את הלחש המתאים כדי לברר, אבל את האמת? קסם או לא קסם, אני יודע בדיוק מה היא עושה.....").