חלק 42: חיפושים

בראדור עלה לקומת הסרע-לודים וסיפר לחבריו את הדברים. התגובה הראשונה הייתה, "יאללה, בואו פשוט נרד ונגמור אותו...", אבל מכיוון שז'נה היה עדיין בתרדמת, חמום המוח היחיד היה גונד והוא מעולם לא היה משכנע במיוחד (ולזכותו ייאמר שגם לא ניסה, ובכלל לא התרגש מכך שהוא לא). מוקף בשניים שרצו להימנע מקרב, נכנע אאורוס והסכים להצעה אף הוא.

בראדור ואאורוס חזרו אל שד האש ומסרו לו את ההחלטה. השד התחייב כי ברגע שהם ישיגו את האבנים וימצאו מקום הוא יעבור אליו. אארוס נשבע בכבודו שהם יתנו לו את האבנים לאחר שיתמקם במקום החדש (כמובן שזה היה קשה לפאלאדין, וקצות האצבעות גירדו לו- הילת הרוע שקרנה מהיצור גרמה לו בחילה, וכמעט מנעה ממנו לבטא את המילים, במיוחד שהגיע לחלק של "אני מתחייב בפניך בכבודי כפאלאדין של מונתאו.....").

לאחר מכן החבורה עלתה אל פני השטח. הם נחו יום נוסף בכדי שז'נה יוכל להתאושש מהשפעת הרעל. כששמע על מה שאירע, ההוביט הקטן הוכיח את הפאלאדין על כך שהמשימה מתארכת ומסתבכת, והם לוקחים על עצמם עוד ועוד משימות ושוב הוא מתרחק מהתיק שלו. אאורוס חזר על הבטחתו, ולבסוף ההוביט התרצה, אך לא הפסיק לרטון.

בשבועות הבאים, סרקו בני החבורה את הג'ונגל, אבל לא מצאו דבר. לאחר מחשבה מרובה פרנג'ין החל מדבר עם חיות הג'ונגל הקטנות. הם נרתמו לעזור לחבורה ועד מהרה הם איתרו את ששת האבנים. למצוא מקום חלופי היה קל הרבה יותר, שכן האזור היה מלא במערות תת קרקעיות ובכמה מהן נמצאו בארות לבה, דבר שלא העלה שום שאלה/תהיה/מחשבה בלב החבורה, או במילים אחרות - "אויה אויה לשה"מ המסכן, הטורח על עולם עשיר ומגוון, ממנו מתעלמים השחקנים...." (האמת שזה לא היה דבר מאוד קריטי, פשוט הרבה זמן לא התבכיינתי והייתי צריך להוציא את זה מהמערכת).

במהלך הזמן הזה לא היו אירועים מיוחדים מלבד אחד. במהלך החיפושים, באמצע הלילה, הקרקע התמוטטה מתחת לבני החבורה הישנים, והם נפלו לתוך בור שנפער באדמה (הייתה זו כנראה מלכדות שהוכנה מראש). מתוך דפנות הבור זינקו על החבורה כתריסר יצורים שנראו כהכלאה של אנשים עם חולד. הם היו עירומים ואחזו מגינים וגרזיני אבן מאולתרים.

הם לא היו חזקים במיוחד, ובכל זמן אחר הקרב לא היה קשה, אבל נתוני הפתיחה היו הפכו את הקרב למאוד מסוכן - כמעט כל בני החבורה נפגעו מהנפילה והחלו את הקרב פצועים והלוחמים היו ללא שריונותיהם ומגיניהם. בראדור וז'נה ספגו נזק כבד מהנפילה, וכבר בסיבוב הראשון נפלו מחוסרי הכרה. אאורוס וגונד, שכאמור נלחמו ללא שריונות ספגו גם הם פגיעות מרובות. אך עמידתם האמיצה של הלוחמים ובולגלאגו, הצליחו לקנות קצת זמן - פרנג'ין ריפא את בראדור שהחל מטיל את לחשיו ואחר כך את ז'נה שנסוג אל תוך החשכה, וירה חצים מתוך המסתור. אחר כך המשיך וזימן גורילות. הקרב החל נוטה לטובת הקבוצה ובסופו של דבר הומתו מרבית היצורים (השאר ברחו, כשם חופרים נתיב מילוט באדמה).

לאחר שמצאו את האבנים, ומצאו מקום חלופי מתאים, שבו הדמויות אל מערת שד האש, מוכנים ומזומנים להשלים את המשימה. אך בפתח חיכה להם הדרקון הירוק ושינה את הכל.....

חלק 41: מו"מ תחת אש

בזמן, שהחבורה ממתינה להתקפה שלא באה, ערך פרנג'ין בדיקה לחברים המורעלים. מהבדיקה הסתבר שז'נה ובראדור הורעלו בארס משתק. המונג הצליח להאט את פעולת הארס, אך כדי להחזירם להכרה היה זקוק ללחשים חזקים יותר, אותם לא שינן באותו יום. בינתיים גונד סרק את החדר. בזמן הקצר שעמד לרשותו, הוא גילה כי יש דלת סתרים שמובילה מהחדר למזווה ומשם למטבח, המאפשרת כניסה אליהם מבלי לעבור דרך אולם חדר האוכל.

הקבוצה הכירה היטב את מחזור החיים של הסרע-לודים וידעה שכרגע הם ישנים שינה עמוקה. לפי מיטב הכרתם את הגזע הפחדן והעצלן, איש מהם לא יקום לשמירה, אלא אם השומרים שתורנותם נגמרת יעירו אותם באלימות. לכן הם שיערו שרק עם רדת הלילה, יחלו הסרע-לודים להתעורר משנתם באופן טבעי. הם גם ידעו שאיש מהם לא יעז לדפוק על דלת המפקד שלהם, אפילו במשך כמה ימים.

חלק מבני החבורה הציעו לצאת החוצה. אך היה ברור שאם יעשו כן, יאבדו את אלמנט ההפתעה. בסופו של דבר, בהתבסס על הכרתם את הסרע-לודים וסדרי המקום, החבורה החליטה להתבצר בחדר של הסרע-לוד המת (שהם הניחו שהיה המפקד) ולהמתין בזמן שפרנג'ן נח, לצורך שינון לחשי הריפוי, שיוציאו את ז'נה ובראדור ממצב חוסר ההכרה שלהם. בלילה, לאחר שהסרע-לודים יתעוררו ויתקבצו כולם בחדר האוכל, הם תכננו לערוך התקפת בזק ולחסל את כולם במהירות. לאחר שהחליטו, הם ניקו את חדר האוכל משרידי הקרבות (לא היה קשה לעשות זאת, שכן הוא היה כל כך מטונף, שעוד כמה סימני דם לא בלטו כלל) והסתגרו בחדר, כשבחוץ יש שומר.

מספר שעות חלפו והלילה הגיע. פרנג'ין המאושש הצליח להוציא את בראדור ממצב מחוסר ההכרה אך לא את ז'נה. לאחר כמה זמן, רעשים של התעוררות הסרע-לודים נשמע מעבר לאולם, ונראה היה שהם קמים לארוחת ה"בוקר" שלהם. החבורה תכננה את ההתקפה שלה בקפידה. גונד יצא מבעוד מועד מדלת הקומה והתכונן לחסום את יציאת הסרע-לודים מחדר האוכל. שאר החבורה התחבאה במטבח.

הסרעלודים התקבצו אחד אחד באולם האוכל. ברגע שכולם התיישבו לשולחן האוכל (הם היו כ-20 במספר), החבורה תקפה - בראדור זינק החוצה, שטף את שולחן האוכל בלחשי אש והרג 11 סרע-לודים. גונד הסתערו וחסם את היציאה. אאורוס יצא מהמטבח והרג שני סרע-לודים בחציו. פרנג'ן לכד את אחד מהם ברשתו. לפני שהם הספיקו להגיב החבורה המשיכה לתקוף - ואארוס וגונד הרגו עוד ארבעה, לפני שבראדור הספיק להטיל לחש נוסף, שלושת הסרע-לודים שנותרו חיים וחופשיים נכנעו ונכבלו עם הסרע-לוד הנוסף שפרנג'ין לכד ברשתו.

החקירה הייתה קצרה, הסרע-לודים המבועתים מיד סיפרו מה שהם יודעים - הם תיארו את הקומות העלינות והמשיכו הלאה. מדבריהם עלה כי קומה מתחתיהם היא קומת המגורים של הגמדים. הללו ישנים בלילה ועובדים ביום עם שד האש בקומה התחתונה ביותר. שד האש עובד שם מבוקר עד ערב ללא מנוחה וללא הפסקה. למרות שנראה היה שהם מפוחדים משד האש יותר מאשר החבורה, לא נראה היה שהם הסתירו מידע כלשהו.

החבורה סרקה את קומת המגורים של הסרע-לודים ולא מצאה דברים מיוחדים מלבד אחד - באחת מדפנות הקומה הם גילו פתח סודי המוביל לפיר צר. פתח הפיר היה צמוד לקיר הצפוני של החלק החיצוני של המבנה כולו. הפיר היה רבוע, ואורך צלעותיו 50 ס"מ. הוא היה מוגן על ידי סורגים ולכל אורכו היו פיתולים ויתדות מחודדים למנוע חדירה. מהסתכלות פנימה, אפשר היה לראות שהוא מסתיים כנראה איפשהו בקומה התחתונה של המבנה.

מכיוון שכבר היה לילה מאוחר, והיה ברור שהגמדים ישנים, החבורה החליטה לערוך סיור דרך קומת המגורים שלהם אל הקומה התחתונה. מכיוון שז'נה היה עדיין מחוסר הכרה, והזמן פעל לרעתם (מתי שהוא מאוד בקרוב, היה ברור שמותם של הסרע-לודים יתגלה), הוחלט כי בראדור יטיל על אחד מבני החבורה לחש העלמות, והוא ינסה להתגנב כמיטב יכולתו למטה. מכיוון שלשלוח את גונד ואאורוס החמושים מכף רגל ועד ראש, היה מגוכך, ופרנג'ין היה חייב לשמור על ז'נה, היחיד שנותר היה בראדור (שהיה גם הבחירה ההגיונית, כי הוא היה יכול להטיל עוד לחשי היעלמות מעין). אני לא אלעה אתכם במסכת ההפצרות, שכנועים, ויכוחים, איומים שבאו כרגע. בסופו של דבר בראדור "מטיל האימה" ניאות לבצע את הסיור (לא לפני שהטיל על עצמו כל לחש הגנה אפשרי ונטל מז'נה את גלימת ההגנה שלו).

כך, כשהוא בלתי נראה ומוגן בכל לחש אפשרי הידוע לחבורה, התקדם בראדור בשקט פנימה אל תוך הקומות התחתונות. הוא עבר את קומת המגורים של הגמדים בלי בעיות מיוחדות (הוא שמע את הנחרות שלהם עוד כשנכנס לקומה - למרות הקירות העבים....). כעבור דקה קצרה, הגיע לפתח המוביל לקומה התחתונה. הפעם לא היה זה גרם מדרגות נעול בדלת, אלא פתח ברצפת הקומה המוביל לפיר אנכי צר שבאחת מדפנותיו סולם שלבים חצוב בסלע.

באראדור ירד חרש בסולם והגיע אל תחתית הפיר. לעיניו נגלתה הקומה התחתונה - אולם שהיה חלל אחד ענק רבוע חצוב בסלע. אורך קירותיו כ-40 מטר, גובהו כ-12 מטר. החדר היה מסריח מגופרית וזעה. במרכזו הייתה ברכת לבה רותחת ומבעבעת בקוטר כ-5 מטר ומסביבה מתקני עיבוד מתכת. מתוך הברכה יצאה תעלה דקיקה, שהובילה לבה אל תעלה הצמודה לקיר הצפוני. בתעלה היו כ-40 "דברים" בצורת גליל בקוטר 20 ס"מ ואורך של 40 ס"מ. הם היו צמודים זה לזה וחלק היו אחד על השני. הם נראו כמשהו חי, וכל הזמן זעו ונעו בתנועות מהירות, שטח פניהם מתרחב ומתכווץ כאילו יש בתוכם משהו שמנסה לצאת.

לאחר שסיים לסקור את החדר במבטו, התמקד בברכת הלבה. בתוכה היה יצור שנראה כאילו חציו שוקע בתוך הלבה. פלג הגוף שמחוץ ללבה היה אנושי בצורתו (בטן, חזה, כתפיים, שתי זרועות, ראש...). אלא שהוא התנשא לגובה של כשני מטר והיה רחב ושרירי הרבה יותר מבן אנוש. לא ניתן היה להבחין בעורו שכן, נדמה היה שהוא עשוי מאש בוערת ורוחשת שכל הזמן משנה מרקם וצורה. גם ראשו היה כזה - גוש של אש בוערת, שמידי פעם מסגירה מתאר כמו אנושי (אף, פה עיניים אוזניים...). בידו האחת אחז בחפץ משונה שנראה כמו פקעת חטי מתכת, שבהם שזורת אבנים יקרות. בידו השנייה אחז בכלי עבודה כלשהו בעזרתו טיפל בפקעת המתכת.

בראדור סקר את החדר ואת היצור דקה ארוכה והתכונן לעלות חזרה, כשלפתע, היצור הפסיק להתעסק עם החפץ שבידו, ופתח בקול שנשמע כמו גחלים מתפצפצים ולוחשים- "הייתכן שרק הגעת ואתה כל כך ממהר לברוח? אולי אתה פוחד ממני? אל תפחד, אני אלחם בך רק ברגע שתחליט להילחם בי. עד אז, הישאר איתי, מעניין יהיה לשוחח עם מישהו שאינו אחד מאותם גמדים בורים וטפשים או יצורי סרע מבחילים. מי יודע? אולי נוכל להגיע להסכמה כלשהי, ייתכן שהיא תמנע את הצורך בלחימה כלל וכלל, אני כל כך שונא אלימות".

באראדור שקל את צעדיו היטב, הוא ידע שתמיד יוכל לברוח, אבל לשאת ולתת עם היצור יהיה קשה לאחר שיחזור אל הפאלאדין שונא הרשע והגמד וההוביט חמומי המוח. לכן בניגוד לאינסטינקט הראשוני שלו, החליט להישאר ולדבר (האחרים טענו שתאוות במשא ומתן שלו גברה על הפחד).

לאחר שיחה קצרה עם שד האש, התברר לבראדור כי שמו של היצור, סאווליר (Savlir). הוא נשלח למקום על ידי אדונו (עליו לא הסכים לדבר) כדי לאסוף מה שהוא כינה "אבני אש" - אבנים זעירות, קסומות שנראה שהיו עשויות מחומר לא ברור שכל הזמן בער (היו אלה האבנים ששזר לתוך פקעת סלילי המתכת המוזרה שאחז). לדבריו נותרו עוד 6 אבני אש כאלה שהוא טרם מצא.

כשבראדור שאל אותו מה יגרום לו לעזוב את המקום, הוא אמר שהוא יותר מישמח לעזוב את המערה ולהחזיר אותה לגמדים בשני תנאים - החבורה תמצא עבורו את ששת אבני האש הנותרות. הם ימצאו עבורו מערה חלופית ובה נביעת לבה, אליה יוכל לעבור.

בראדור, אמר שהוא ימסור את התנאים לחבורה ונפרד משד האש.

חלק 40: הגזלה

לאחר הפרידה מפלגטון, הם המשיכו להתקרב ליעדם. כבר ממרחק היה סירחון איום של עשן גופרית ורקב שרק לאחר כמה שעות אפשר היה להתרגל אליו ולפעול בו מבלי לקבל בחילה משתקת. רק ביום שלמחרת הם הצליחו להתקרב למרחק ראיה מהמקום.

בהתקרבם, הם מצאו מבנה רבוע, חצוב בסלע, ברוחב ואורך של כ-30 מטר וגובה של כ-3 מטר. במרכז הקיר הדרומי הייתה דלת עץ ברוחב וגובה של כ-3 מטר. משני צדי השער, בפינות העליונות, היו חרכי ירי. לצד הדופן המערבי הייתה בריכה בקוטר של כ-15 מטר.

החבורה החלה לתצפת על המבנה. לאחר יום שלם בו לא התרחש דבר, ז'נה התגנב אל המבנה והחל עורך סיור. הוא טיפס עליו, הקיף אותו וחיפש דלתות נסתרות, ללא הצלחה. הוא כן הצליח להבין את מנגנון ההפעלה של הדלת (היא מוזזת הצידה באמצעות מנגנון מכני המופעל מבפנים). כמו כן הצליח להציץ בהיחבא אל חרכי הירי ולראות שמדובר בתאים קטנים חצובים בסלע, בכל אחד מהם מוצבים שני סרעלודים חמושי ברובי קשת. הוא גם הצליח לעקוב אחרי זמני החלפת המשמרות. לאחר כמה שעות של סיור הוא שב לחבורה עם המידע.

בינתיים, החבורה גיבשה תכנית תרמית. גונד התקרב לשער, דפק עליו, וביקש להצטרף לגמדים בפנים ולשרת את שד האש (הם קיוו שהוא יתקבל ואז יוכל לאסוף עוד מידע בבפנים). קולות דקים (של סרעלודים) קראו לו להסתלק, קיללו אותו וטענו שאין להם צורך בעוד פסולת גמדית כמוהו. גונד היה צריך כוח רצון עז, כדי לא להתחיל ולפרוץ את הדלת ולהסתבך בקרב גלוי (או יותר נכון, הוא היה צריך לסתום את אוזניו מצרחותיו של הגרזן - "כוסיות, זה מה שקורה שמסתובבים עם כוסיות! - 'אוי, בבקשה בבקשה תכניסו אותי כדי שאוכל להיות מרגל של הכוסיות האחרות ואז במוח הענוג שלנו לחשוב על תכנית מתוחכמת...'- תפסיק להיות כוסית ותתנהג כמו גמד!, פשוט תפרוץ את הדלת תחתוך אותם ו..."). בסופו של דבר גונד חזר והחבורה המשיכה לתצפת ולטקס עצה.

לאחר יום נוסף הוחלט על תכנית פריצה פשוטה וישירה - בראדור הטיל לחשי הרדמה על התאים והצליח להרדים את הסרע-לודים, ז'נה פרץ את מנגנון השער בקלות והחבורה נכנסה וקטלה את הסרעלודים השומרים בשנתם (למורת רוחם של אאורוס ופרנג'ין שרצו ללכוד לפחות אחד בחיים בכדי לתחקר אותו).

החבורה החלה מתקדמת בשקט במבוך של הקומה הראשונה, כשז'נה צועד מלפנים מנסה לאתר ולפרק מלכודות. לעתים הצליח ולעתים לא (או כמו שהוא אמר להם בכל פעם שהם חטפו נזק ממלכודת שהוא הפעיל בטעות, - "היי, אני ז'נה הבלתי נראה, לא ז'נה מפרק המלכודות....יש סיבה שזה ככה..." הוא כמובן היה זריז מספיק בכדי להתחמק מכל מלכודת שהפעיל, מה שכאב יותר מהנזק הפיזי שנגרם להם....).

במהלך שלוש השעות הבאות, החבורה התקדמה עקב בצד אגודל עד שעברה את המבוך כולו. בזמן הזה כולם מלבד ז'נה, נפגעו על ידי מלכודות - הם ספגו פגיעות מחצים וחניתות, להבים משוננים, שער סורגים כבד שנפל מהתקרה, מטוטלת עם גרזן משונן, לבנים נופלות, ודלתות נסתרות ברצפה הנפתחות לבורות עם יתדות בקרקעיתם. בפינה הדרום מזרחית של המבנה הם גילו דלת ברצפה, המובילה לגרם מדרגות יורד. ז'נה פרץ אותה בקלילות (שגם היא עוררה טרוניות בנוסח - "מה הטעם לפרוץ את המנעול, אם ממילא אתה נפגע מהמלכודת" והוא כמובן ענה "מי נפגע מהמלכודת? אתם אולי נפגעים מהמלכודת, אני פשוט פורץ את המנעול ועובר לצד השני בלי בעיות...")

לאחר דקה שניים של ריפויים, הם ירדו לקומה מתחת. כמו שהגמדים תיארו להם, שתי הקומות מתחת היו קומות ששמשו להזנת תושבי המבוך בהבדל אחד - הקומה השנייה הייתה מעין לול ענק ובו מאות עופות ובעלי כנף מכל מיני סוגים וגדלים (תרנגולות בר, עופות הודו, אמו, שלווים, ברווזים, טווסים, חוגלות, תוכים, יענים ועוד). הקומה הבאה הייתה גן ירק של שרכים ופטריות. פרנג'ין ניסה לדבר עם כמה מהעופות שבקומה השנייה, אולם הן לא ידעו לספר הרבה, מלבד העובדה שמאכילים אותן היטב ומידי פעם "משחררים" אחת מהן החוצה....

הקומה מתחת התגלתה כקומת המגורים של הסרע-לודים. כמו הקומות מעל גם הגובה שלה היה כ-3 מטר. ז'נה ערך סיור מקדים בהתגנבות ומצא באולם חדר האוכל שני סרע-לודים ישנים (אני מזכיר שסרע-לודים הם יצורי לילה, וכעת היה יום בחוץ). הוא הרג אותם בשנתם, וסימן לחבורה שהשטח פנוי (ושוב חטף מבטי איום מפרנג'ין ואאורוס על שלא השאיר אחד בחיים לתחקור).

החבורה נכנסה לחדר האוכל בחוסר זהירות משווע וממנו המשיכו למטבח. הם החלו אוכלים, מחפשים דלתות נסתרות ואוצרות (והלוואי ויכולתי להגיד "לא בסדר החשיבות הזה", אבל אני לא). במקביל, ז'נה חזר לחדר האוכל וניסה להציץ דרך חור המנעול של דלת נעולה בקיר הצפוני של האולם. בדיוק באותו רגע, הדלת נפתחה וסרעלוד הופיע בה, לבוש שריון עור ואוחז שני פגיונות. שניהם היבטו זה בזה, אך הסרעלוד הגיב ראשון ודקר את ז'נה באחד מפגיונותיו. ז'נה נפל מחוסר הכרה (בבדיקה שיעשו מאוחר יותר יתברר שהפגיון היה מורעל). החבורה במטבח שמעה רעש כלשהו (גם ז'נה וגם הסרע-לוד היו טיפוסים שמתנהלים מאוד מאוד בשקט...), אך מרביתם בחרו להתעלם ממנו. בראדור יצא לראות מה קורה ולפני שהספיק להגיב, חטף צעקות על שהוא לא יודע להפריד בין ידע של שחקן לידע של דמות ומיד אח"כ נפגע על ידי הסרע-לוד, שהטיל עליו את הפגיון השני ונפל גם הוא מחוסר הכרה (גם הפגיון השני היה מורעל - איזו הפתעה...-ולא, זה לא היה "עונש" של השה"מ על משחק גרוע, סתם מקריות).

מכיוון שבראדור היה בשדה הראייה של גונד ואאורוס, הם ראו אותו חוטף פגיון ונופל, והבינו מיד שמשהו לא כשורה. השניים הסתערו אל תוך האולם, כשפרנג'ין מאחוריהם (הוא היה היחיד שעסוק בחיפוש אחר דברים משמעותיים ולא בלאכול ולשתות), והספיקו לראות את הסרעלוד נעלם אל תוך החדר. הם המשיכו בהסתערות אל תוך החדר, דרך הדלת הפתוחה, אך בינתיים הסרע-לוד הסתתר בחדר ונעלם מעיניהם.

פרנג'ין הצטרף אליהם לחדר, וגם הוא לא הצליח לראותו. הוא סגר אחריו את הדלת, כדי שהיצור לא יוכל לחמוק החוצה. בינתיים, אאורוס התרכז כמעה והבחין בו באמצעות גילוי הרוע שלו. הוא העמיד פנים שהוא לא רואה אותו, מתוך מחשבה שאולי יוכלו להערים עליו וללכוד אותו בחיים (משום כך הוא גם לא גילה את הדבר ברגע הראשון לגונד חמום המוח, שכבר הרג שני סרע-לודים ישנים בתאי השמירה).

לאחר רגע, בעוד אאורוס שוקל את צעדיו ופרנג'ין וגונד סורקים בעיניהם את החדר, הסרע-לוד תקף את גונד מתוך המסתור בשתי סכינים מורעלות והחטיא. הוא שלף שתי סכינים נוספות ורץ לעבר פינה אחרת של החדר מנסה להיעלם שוב. אאורוס ירה חץ ופגע פעם אחת ולא הרג את היצור הקטן, שנראה חסון הרבה יותר מסרע-לוד ממוצע. פרנג'ן זימן שתי גורילות שתקפו את הסרע-לוד ומחצוהו למוות ברגע קצר. הפעם היה תורו של המונג לחטוף מבטי איום מהפאלאדין שציין שכנראה מדובר במנהיג הסרע-לודים, להצטדק ולהגיד "אבל לא התכוונתי! אלה היו גורילות קטנות, לא חשבתי שהם יהרגו אותו בסיבוב, וחוץ מזה לא ידעתי שיבואו שתיים, ומי תיאר לעצמו שהם יפגעו בכל שלוש ההתקפות? אתה מכיר אותי, אני תמיד פוגע באחת משלוש וגם אז הנזק לא משהו....." (לזכותו ייאמר שהוא באמת התכוון להשאיר את הסרע-לוד בחיים, ובאמת טעה בהערכת הכוח שהפעיל, שלא כמו האחרים שלא התכוונו להשאיר אף אחד בחיים, ואפילו לא טרחו להצטדק, מקסימום אמרו "אופס, הוא מת?, מי תיאר לעצמו שמכה אחת מגרזן דו-ידני/התקפת סתר של גנב/ארבעה קליעי קסם יהרגו אותו במכה? איזו הפתעה, והגמד אפילו לא המיר את כל נקודות הפגיעה לנזק, רק חצי, באמת הפתעה....", וכדי שהשחקן לא ייעלב אני אוסיף שבינתיים פרנג'ין "השתקם" והתחיל פוגע כך בכל קרב, אבל את זה תראו בעצמכם בקרוב).

החבורה הסתגרה בחדר ונערכה להתקפה של הסרע-לודים, כשהיא יוצאת מתוך הנחה שהרעש יעיר אותם, ושעוד שניות אחדות הם יקומו יגלו את גופות חבריהם ויסתערו עליהם.

למרבה המזל מבנה המקום, והתנהלות הקרב היו לטובתם - רוב ההתקלות הייתה שקטה (הסרע-לוד התנהל בשקט כמעט מוחלט, והחבורה לא הספיקה לעשות הרבה, חוץ מלרוץ אחריו אל תוך החדר). הרעש הגדול היחיד, היה של הגורילות, והוא נמשך זמן קצר (הם פשוט הופיעו, קרעו את הסרעלוד לגזרים ונעלמו) והתרחש כולו בתוך החדר הסגור של המנהיג. חדר זה, כמו שאר חדרי המבנה היה חצוב בסלע ובעל קירות עבים במיוחד ולכן היה מבודד כמעט לגמרי מקולות. כך, לאחר דקה של המתנה מורטת עצבים, הסתבר שאיש לא שמע את מה שהתרחש.

החבורה נשמה לרווחה והחלה מתכננת את המשך צעדיה.

חלק 39: התרגעות והמשך

את החודשים הבאים בילתה החבורה באימונים, מנוחה, התרפאות והתרגעות (עד כמה שאפשר להתרגע לאחר מה שעברו ולאור מה שצפוי להם) -

פרנג'ין שיפר את שליטתו בלחשיו ויצר עוד כמה מתכשיריו הטבעיים.

ז'נה, אימן עצמו בפריצת מנעולים ופירוק מלכודות, אבל יותר מכך, התמקד בלימוד הטלת לחשים- הוא כל הזמן התעסק עם מגילות שונות שהיו ברשותו וכאלה שמצאו במצפה. מכיוון שכולם היו רגילים לכך שהוא תמיד עוסק בדברים מוזרים, לא לו, אף אחד לא שאל שאלות.

אאורוס התאמן בקשתו וקיבל כוחות נוספים ממונתאו.

גונד ופלגטון שיפרו את כישורי הלחימה שלהם (נראה היה שהגרזן של גונד, שהיה מרוצה ממנו יותר, הפך חד יותר ומאוזן יותר).

בראדור צבר עוד חומצות ובקבוקוני תבערה ופיתח חומר לו קרא "באראבום" - עיסה דמוית פלסטלינה שמתפוצצת עם הגעתה לטמפרטורה מאוד גבוה (מעין מקבילה לחומר נפץ פלאסטי שלנו). כמובן שלא ניתן להשתמש בחומר ללחימה ממש, שכן כדי להפעילו דרושות הכנות מרובות האורכות דקות ארוכות ולפעמים שעות. אבל, כמו שבראדור אומר - "תמיד טוב שיש" וכמו שהשאר צוחקים עליו - "אבל אם אתה אף פעם לא משתמש בזה מה הטעם?" ואז הוא צועק עליהם "לכו ת...." (אתם יודעים את ההמשך).

בסוף התקופה, שארכה כחצי שנה, הם היו מוכנים להמשיך הלאה. כעת, לאחר שטיהרו את המצפה, ריפאו את יסודן האדמה, ענו על 100 החידות של אדון הג'ונגל (או יותר נכון 64 החידות...), נותר "רק" ליישב את המצפה, לבצע את 8 המשימות שהיו אמורות "להתגלות מאליהן" ואחרי אלה להתייצב בפני אדון הג'ונגל. מכיוון שיישוב המצפה נראה כמשימה בלתי אפשרית כרגע, הם פנו ל-8 המשימות.

המשימה הראשונה, כפי שהדרקון הציג אותה, הייתה "השבת הגזלה לנגזל" (ולשאלתכם, למה הם האמינו לדרקון - ובכן, פרנג'ין קיבל תחושה חזקה שזו אכן המשימה, אאורוס קיבל חזיון ממונתאו שאומר לו כך, הפרפרה של בראדור אמרה לו שזה כך, והגרזן של גונד צעק לו שזו באמת המשימה - תכף תבינו למה).

היחיד שחשב אחרת היה ז'נה. הוא עמד בתוקף על כך שהדרקון מרמה אותם, ולא אלה המשימות. אך כרגיל, איש לא שעה לדבריו (כלומר איש אפילו לא טרח לשמוע, מלבד אאורוס ופרנג'ין וגם הם עשו זאת רק מתוך נימוס חברי טוב לב, ולא ממש הקשיבו לנאומים חוצבי הלהבות על בזבוז הזמן ורדיפה אחר משימות חסרות ערך, בזמן שמתחת לאפם ממש יש משימות חשובות והרות גורל, כמו תיקים הזקוקים להצלה ממלתעות דרקונים מרושעים.....).

באשר למה הכוונה ב- "השבת הגזלה לנגזל", גם כאן הייתה כמעט תמימות דעים - רוב החבורה הבינה שהכוונה היא להשיב לגמדים את המאורה שהקימו לעצמם באזור, וממנה גורשו על ידי שד אש רב-עוצמה. גם כאן היחיד שחשב אחרת היה ז'נה. הוא טען, שהכוונה היא להשיב את התיק שלו שנגזל ממנו לפני שנים (אני מזכיר שבשלב זה, עברו כבר כמעט ארבע וחצי שנים מאז תחילת המערכה).

כשבני החבורה הסבו את תשומת ליבו לכשל הלוגי שבדבריו (איך ייתכן שהמדובר בתיק שלו, אם הוא חושב שהדרקון מרמה אותם, וזו בכלל לא המשימה), הוא השתתק לכמה שניות (אירוע נדיר אף יותר מהשתתקות הג'ונגל), ואז פנה לאאורוס בבקשה/דרישה - הוא יסכים לצאת עם כל החבורה להחזיר לגמדים את המאורה שלהם בתנאי אחד -עם סיום המשימה הזו, אאורוס מתחייב לבוא איתו למערת הדרקון ולחפש אחר תיקו. אאורוס נשבע בכבודו וכך היה.

החבורה החלה מתחקרת את הגמדים על המקום (שלמען האמת, כבר לא התעניינו בכלל בנושא, לאחר שקיבלו מהחבורה את כל הנשק והציוד שנמצא במצפה). הם מסרו בשמחה את מה שידוע להם (תוך הדגשה, שעברו כמה עשרות שנים מאז שעזבו, ולכן יש סיכוי סביר שהמקום השתנה מאוד). מהשיחה עלה כי מדובר במכלול מערות תת-קרקעיות, בן 6 קומות -

הקומה הראשונה, שמצויה חלקה מעל פני השטח, היא למעשה מבוך המלא במלכודות מסוגים שונים - בעיקר בורות נפערים, קירות נופלים, ומלכודות רובי קשת (כמובן שהם לא זכרו לגמרי את כל המלכודות, ובכל מקרה אמרו שהם לבטח שונו לחלוטין מאז שעזבו).

קומה שנייה ושלישית, היו מערות גדולות, ששימשו כ"גני-ירק " גמדיים (בהם גדלו צמחים ממשפחות השרכים והפטריות האופיינים לחקלאות גמדית).

קומות 4 ו-5 שימשו למגורים ומחייה והיו בהם מספר רב של חדרים (מטבח, חדרי אוכל, חדרי שינה וכד').

בקומה התחתונה היה אולם ענק שהיה למעשה בית מלאכה גדול. במרכזו ברכת לבה ששימשה כמקור החום.

לגבי דרי המקום - לדבריהם במקום שוכנים השד (שעליו הם לא יודעים דבר, מלבד היותו שד אש רב עוצמה, שיכול לשהות בתוך הלבה הרותחת), 12 גמדים נוספים (חבריהם לשעבר שהסכימו להפוך למשרתים של השד, בתמורה לרשות להישאר ולגור במקום) וכמה עשרות סרעלודים, המשמשים גם הם משרתים של השד (אותם יצורים קטנים ומעצבנים שמוכרים לחבורה מאז תחילת ההרפתקאות).

לאחר הכנות קצרות, החבורה החלה נעה לאזור. במהלך המסע הם נאלצו להילחם במספר מפלצות שתקפו אותם - גורילה ענקית עם 4 זרועות, זוג נחשי בריח ענקיים והמטריד מכל - שתי מנטיקורות (סימן לכך שלהק חדש של מנטיקורות הגיע לאזור - וסימן לכך שזו מערכה שלי, כי כמו שאני אומר לשחקנים תמיד ולדעתי כבר ציינתי בעבר, במערכות הפנטזיה שלי יש שני דברים שתמיד חוזרים באופן תדיר - מנטיקורות וניסיונות התנקשות ממוקדים בחבורה.....).

המפלצות חוסלו ללא קשיים מיוחדים בחציהם של אאורוס וז'נה, להביו של פלגטון, וגרזנו של גונד (שתדירות הצרחות שלו פחתה, מאז שהגמד החל אוחז בו בשתי ידיים ומכה בכל כוחו), ובעזרת הלחשים של בראדור וגורם חדש שהתווסף ללחימה - היצורים המזומנים של פרנג'ין (בשלב זה בעיקר גורילות, ואם אתם שואלים איפה בוגלאגו, אז כרגיל גם הוא כל הזמן נלחם, אבל כרגיל מיעט לפגוע. להגנתו ייאמר, שכשהוא פוגע, אז הנפגע לא קם יותר.....כפי שיתברר בקרוב מאוד....).

בהגיעם למקום לאחר שבועיים, פלגטון חש כי הג'ונגל קורא לו (או יותר נכון השחקן התחתן, ויצא לירח דבש בהודו). הוא אמר לחבורה שהוא חייב להיפרד מהם לזמן מה. על הרפתקאותיו והקורות אותו בזמן הזה, אספר כאשר ייפגש שוב עם החבורה כעבור שנה בערך (כלומר בזמן משחק. בחיים זה ארך כחודשיים, עד שהוא שב לארץ מטרקים בהודו, שבדיעבד היו לא פחות מסוכנים ממה שעבר על הדמות שלו במשחק.....).

חלק 38: טיהור

מיד לאחר לאחר שהרוח התפוגגה באויר וקולה נעלם, שקט השתרר במצפה. בני החבורה פנו לעניינים הדחופים של טיפול וריפוי - אאורוס הניח ידיו על פרנג'ין וז'נה, והצליח להחזיר להם מעט מכוחם (אם כי הם היו כה חלושים, עד כי היה צריך לשאת אותם על הגב). לאחר מכן הם החלו יוצאים מהמצפה. בדרך הם גילו כי גם הרוח הבארדית נעלמה.

ביוצאם מהמצפה, ליבותים של הדמויות התמלאו ברגשות מעורבים. מחד, הם חשו בהישג גדול על חיסול הרוח (שבאמת היה כרוך בסדרת הקרבות הכי ארוכים, מסובכים, קשים ומסוכנים שהיו להם עד אותו רגע). מאידך, הם ידעו כי הרוח לא תושמד לחלוטין עד שלא תיפתר הסיבה להיווצרה - במידה והם לא ישלימו את טיהור המצפה בתוך כמה ימים, יש סיכוי סביר שהרוח תופיע שוב, חזקה כתמיד. מי שבמיוחד חשש היה בראדור, שפחד מנקמת הרוח.

לאחר מנוחה של יום, ובעוד פרנג'ין וז'נה נחים בהשגחת הגמדים, שאר בני החבורה נכנסו שוב למצפה להמשיך במלאכת הטיהור, כשהם נאבקים נגד הזמן. כעת, לא נותרו עוד מפלצות, אלא רק עצמות של יושבי המצפה שיש להוציא ולקבור. יומיים של עבודה מאומצת הספיקה להוציא את כל העצמות (בסה"כ לא נותרו הרבה) ולערום אותן יחד. כעת היה צריך להעלותן באש ולטהר את אפרן במים קדושים.

החלק הראשון היה קל למדי וערמת העצמות הוצתה עד מהרה ונשרפה עד היסוד (האמת שבמזג אויר טרופי וגשום, זה לא כל כך טרוויאלי. אבל בדיוק בשביל זה המכשף מסתובב עם פצצות תבערה קטנות, שמורכבות מחומרים כימיים, המסוגלים לבעור גם מתחת למים. מה שבאמת היה קשה, זה לשכנע אותו לוותר על כמה בקבוקונים - או כמו שהוא אמר "מה השתגעתם?! יש לי רק 25 כאלה, אתם יודעים כמה זמן לקח לי להכין אותם?! #$%^* אני אבזבז שניים, בחיים לא!!...").

אולם כשהחבורה ניגשה לחלק השני - טיהור האפר באמצעות מים קדושים, היא עמדה בפני שוקת שבורה (תרתי משמע....) - לאחר הקרבות הממושכים נגד רוחות במצפה, לא נותרו בידיהם מים קדושים, ואיש מהם לא ידע להכין כאלה. נראה היה שהם נידונים להישאר במקום ולהילחם שוב ברוח שתופיע מחדש בכל רגע.

בעוד החבורה שוברת את הראש מה לעשות, אאורוס פרש הצידה והחל מתפלל בכוונה רבה למונתאו. לאחר כמה דקות של תפילה, יצאה מתוך יסודן האויר שמעל המצפה, שלוחת אויר שנראתה כמו מערבולת בקוטר של כמה עשרות ס"מ. היא פגעה בכוח באדמה לצדו של אאורוס וחפרה בתוכה בור. בתוך שניות הבור התמלא במי גשם (אני מזכיר לכולם, שכעמט כל הזמן מטפטף שם). לאחר שהבור התמלא, שלוחת הרוח נגעה במים שבו, והחבורה ידעה שהם הפכו קדושים. אאורוס קרא למקום "דמעותיה של נאיל " (או יותר נכון האל שלו אמר לו לקרוא כך למקום), והם השתמשו במים (שכל הזמן התחדשו) לטיהור האפר.

בשנייה שלאחר סיום טקס הטיהור, הגשם פסק לכמה שניות (אירוע נדיר ביותר בג'ונגל), שקט השתרר מסביב (גם דבר מוזר ביותר בג'ונגל השוקק חיים). לפתע החבורה שמעה את קולה של פולרארשיריהאן, הרוח הבארדית. בניגוד לפעמים הקודמות, כל האפקטים הצורמים שנלוו לקולה, כתוצאה מהיותה רוח רפאים, נעלמו. כל שנותר הוא קול נשי צלול, טהור, שמימי ומלאכי. הקול מילא את ליבם בחום וזה מה שהיא שרה -

מידי עזה הייתה בגידת פולרארשיריהאן
אך לאבירי הדבש לב טהור ואיתן
יציב כסלע אף יותר ממנה נאמן
כל אחד להקריב את חייו מוכן
בלי לשאול מדוע, מתי והיכן

ויחד נשבעו שהבוגד לא יטריד
את תקוות כל חי לביטחון לא יכחיד
וניגשו למשימה נכונים כתמיד
להכות באויב את הרוע להשמיד
לבל תחזור הסכנה בעתיד

אפס, כי לזאת הרוע המתין
משרתיו וכוחו רק לכך הכין
בשנייה מבלי שאף גיבור יבין
מרוב רשע שחור הלילה הלבין
בזוועה שאיש לדמיין לא יהין

על קיומו הרשע לא הסכים לוותר
מארס משרתיו אף חי לא יישמר
חילו שילח בעוד הוא מסתתר
מקפיד בחסות תפלצותיו להישאר
עד שגיבור אחד על רגליו לא יוותר

ורק כשחילו הושמד הוא תקף בזעמו
כל גיבור חש קור מוות מתפשט בעצמו
רק לב האביר נותר מוגן בחומו
מרכז בחוד חיצו את עוזו עד תומו
את לב הרשע פילח וכך הגיע יומו

לאחר שהשיר הסתיים, הגשם חזר לרדת, קולות הג'ונגל התחדשו והחבורה ידע כי היא סיימה את טיהור המצפה.

לסיום ההודעה הזאת, הערת "אוף פליי" קצרה, לשחקנים שהיו שם ושלא זוכרים שהקראתי את השיר - אתם צודקים, בזמן המשחק באמת לא הקראתי אותו. אחד השחקנים שכבר לא משחק איתנו, ושיצא כל הזמן לשירותים בכל פעם שקראתי שיר, עצבן אותי במיוחד באותו משחק, ולכן החלטתי שלא לקרוא את השיר. אבל בדיעבד מעז יצא מתוק - השיר שהכנתי, היה שונה מעט, כי כמובן לא יכולתי לחזות בדיוק את התרחשות הדברים. העובדה הזאת נתנה לי אפשרות לתקן את הסוף, ולהתאימו למה שבדיוק התרחש בקרב - וכך הוא היום (אם כי כמו שחבר שלי אמר לי - "נו באמת! כמה קשה היה לחזות שחצי חבורה תיפול, החצי השני לא יצליח לפגוע ברוח, כי היא כל הזמן תרחף צמוד לתקרה, הרחק מטווח נשקיהם, ורק אאורוס ידפוק בו כמה חצים ויהרוג אותו...").

חלק 37: זעקת מוות

שוב יש קצת ספויילרים (מידע מנקודת מבטו של השה"מ שהשחקנים לא אמורים לדעת), ושוב זה לא ספויילר גדול, כי רוב השחקנים של הדמויות הרלבנטיות כבר לא איתנו וממילא הארועים האלה שייכים לקווי עלילה שדי נסגרו, אבל אני הזהרתי בכל מקרה.....

כאמור לאחר מאמצים רבים, בראדור שכנע את אאורוס להיכנס איתו לבד למצפה. במבט לאחור אני לא יודע מי נהג בפחות חוכמה (שימו לב לעדינות- "פחות חוכמה".... - אני צריך לקבל פרס ישראל על הרגישות) - באראדור, שהאמין להבטחה של הרוח שהיא באמת תיתן לו 48 שעות של שקט, או אאורוס שהאמין להבטחה של בראדור שהוא "יודע מה הוא עושה...."

בכל מקרה, כמו שאתם יכולים בוודאי לנחש, הרוח לא התכוונה לפספס הזדמנות לחסל את שתי הדמויות שהכי איימו עליה וסיכנו אותה (מבחינה זאת, באראדור שיחק ישר לידיו של משפלארנומאראן. הרי כל עניין החלומות - שלמי שעדיין לא הבין היו פרי פעולה שלו - היה למעשה ניסיון לנטרל את הפאלאדין והמכשף - כל עוד הפאלאדין היה עם החבורה, יכולת גילוי הרוע שלו הפכה מתקפת פתע לכמעט בלתי אפשרית. כמו כן יכולותיו כקשת, נטרלו את היתרון של הרוח שנעה בתעופה ויכולותיו הקדושות, אפשרו לו להילחם ברוח חסרת הגוף באפקטיביות רבה יחסית. בראדור היה זה שיכול להסב הכי הרבה נזק לרוח במידה ותתגלה, באמצעות לחשי ההתקפה שלו).

משפלארנומאראן חיכה עד שהשניים ייכנסו עמוק לתוך המצפה, ואז בעודם נעים באחד המעברים, זימן נחיל של נחשים ארסיים שסגר עליהם מכל עבר. אני לא יודע עם זה היה נס משמיים, או משחק טקטי מזהיר, או שניהם (כי רק אחד מהם לא היה מספיק), אבל באיזו שהיא צורה פלאית, הם שרדו את ההתקפות הראשונות והצליחו לפלס דרך ולברוח החוצה בחיים. כשהגיעו לפתח, אאורוס היה במרחק סיבובים ספורים ממוות, כתוצאה מהארס שהתפשט בגופו (הנחשים מיקדו את התקפותיהם בו, מכיוון שהמכשף, הלך והסתמן כנכס שלא כדאי להרוג). כשיצאו החוצה, פרנג'ין טיפל בו וניטרל את פעולת הארס (בלילה, הרוח התגלתה שוב לבראדור בחלום. כשהוא שאל את משפלארנומאראן על פשר ההתקפה, הוא ענה שזו הייתה התקפת דמה כדי למנוע מאאורוס לחשוד שמשהו לא בסדר, אלא שההתקפה "השתבשה". לפליאתי הרבה, בראדור אכל את ההסבר בלי מלח).

בעוד אאורוס ובראדור נכנסו למצפה, פרנג'ין החליט לבצע את טקס ההתמזגות עם יסודן האדמה. כמו שכבר הוזכר, לא היה צורך בפעולות מיוחדות אלא רק בהחלטה. בשנייה שפרנג'ין קיבל אותה, הדבר התרחש - המונג נבלע על ידי היסודן לכמה חלקיקי שניות וחלק מנשמותיהם התמזגו. פרנג'ן מת במהלך הטקס והוחייה. כשהוא חזר הוא קיבל תכונות של יסודן - הוא הפך איטי וכבד יותר, עורו התקשה, גופו הפך מוגן יותר מפני חום, קור ואנרגיה, וכוחותיו הרוחניים התעצמו.

למי שהכיר אותו טוב, נראה היה שגם משהו באופיו מעט השתנה, אם כי מוקדם מידי היה לקבוע מה ועד כמה. מעתה והלאה, פרנג'ין היה יכול ליצור תקשורת בסיסית עם היסודן (ברמת התחושות). לשינוי היו השלכות נוספות (שפרנג'ין לא חלק עם החבורה), אולם אלה לא נראו כלפי חוץ מלבד אחד שיתברר עם הזמן - מאותו רגע פרנג'ין הזדקן בקצב מהיר מהרגיל.

ההתמזגות של פרנג'ין עם יסודן האדמה (שגופו הוא למעשה המבנה הקרקעי של המצפה) נתנה לחבורה פתרון לבעיה המרכזית בהתמודדות עם הרוח - יוסי (כפי שפרנג'ין החל מכנה את היסודן), יכול היה לאתר בקלות את מיקומו של משפלארנומאראן בכל רגע ורגע. החבורה לא המתינה הרבה. לאחר מנוחה והכנה קצרות, הם נכנסו למצפה, ערוכים לקרב, מקווים שבזכות היכולת לאתר את הרוח, הם יוכלו לתקוף אותו ישירות.

לאכזבתם, זה לא קרה - משפלארנומאראן הקפיד להישאר עמוק בתוך הקירות, כך שמיקומו היה אולי גלוי, אבל לא הייתה דרך להגיע אליו....להפתעת החבורה, במשך היומיים הבאים הרוח לא תקפה (היא רצתה לחדש את האמון של בראדור בה, לאחר התקרית האחרונה, הרוח סימנה אותו כמישהו שקל לתמרן ולכן כנכס יקר ערך).לאחר כמעט יומיים של תנועה רצופה וחיפושים, כמעט ללא שינה או מנוחה, החבורה המותשת החליטה לצאת החוצה.

ברגע ששינו כיוון, משפלארנומאראן החל תוקף אותם. הפעם הוא לא זימן סוגים שונים של מפלצות. כחלק מהפקת הלקחים שלו, הוא החליט לתקוף רק באמצעות היצור שהסב להם הכי הרבה נזק - נחשים ארסיים. כלקח נוסף, בניגוד לעבר הוא לא הביא אותם ב"מנות קטנות", אלא הטיל את כל לחשיו וזימן עשרות נחשים. לאחר קרב ארוך, חוסלו כל הנחשים לא לפני שהם הצליחו להקיש את החבורה פעמים רבות - ז'נה נפגע קשות מהרעל ובקושי נשא את עצמו, אאורוס, גונדולן, פלגטון ובראדור נחלשו מאוד (האחרון גם מהארס וגם מהמאמץ הפיזי). פרנג'ן כמעט שלא נפגע מהנחשים, אבל היה מותש מהמאמץ הפיזי הרב ועמד על סף אפיסת כוחות.

מצבה של החבורה נראה כה נואש (פיזית ונפשית), וביטחונו של משפלארנומאראן בשיתוף הפעולה של בראדור היה כה רב, עד כי הוא החליט לחרוג ממנהגו, לנצל את רגע החולשה ולתקוף ישירות. וכך בעוד החבורה מותשת, חבולה, פצועה ומוכה הופיע משפלארנומאראן לפניהם - כשהוא מרחף בגובה 6 מטר, צמוד לתקרה. מלבד אאורוס, איש מבני החבורה לא עמד בפני מראהו מעורר החלחלה (או יותר נכון בפני התחושה שאפפה כל מי שעמד במרחק מסוים ממנו). די היה בנוכחותו כדי להביא את ז'נה ופרנג'ן לסף מוות ושיתוק - הם התמוטטו על הרצפה כשהם עדיין בהכרה, אך ללא יכולת לזוז או לחשוב בבהירות. גונד, פלגטון ובראדור נפגעו עוד יותר פיזית ונפשית והגיעו לסף מוות.

משפלארנומאראן, שזיהה היכן טמון האיום העקרי החל תוקף את אאורוס - הוא לכד את מבטו, ניסה לחדור אל מוחו ולהציפו באנרגיית שנאה ורוע טהורה. אאורוס חש כאילו פיצוץ עז מתחרש במוחו, אולם, כוחותיו הנפשיים עמדו לו, ולמרות שנגרם לו נזק רב, הוא נותר עומד. יותר מכך, הוא סירב להסיר עיניו מהרוח, כדי להפחית את סכויי הפגיעה בו.

עתה הגיעה תורה של החבורה להגיב, פלגטון ובראדור החלו מטילים על הרוח מים קדושים והסבו לו מעט נזק. גונד הטיל את גרזנו בחמת זעם (גם שלו וגם של הגרזן) ואף הצליח לפגוע, אם כי לא להסב נזק רב. את מירב הנזק עשה אארוס שבאופן פלאי, הצליח לפגוע ברוח פעם אחר פעם בחציו (אני מזכיר שלגרום נזק לרוח באמצעות נשק פיזי, הוא דבר בלתי אפשרי כמעט ודורש דיוק רב ויכולת נפשית עילאית - שאפילו לפאלאדין מצוי לא תמיד יש, למרבה המזל, אאורוס אינו פאלאדין מצוי.....).

משפלארנומאראן התעלם משאר החבורה ומיקד את התקפותיו באאורוס. הוא המשיך להשיר אליו מבט, משלח נחשולים של שנאה יוקדת הישר אל תוך מוחו. מוחו של אאורוס איים להתפוצץ, אך הוא המשיך לשלח את חציו ולפגוע. עם כל פגיעה ברוח, נראה היה ששנאתה גוברת וכך גם עוצמת התקפותיה. לאחר כמה דקות של קרב, שנדמו כנצח, שילח אאורוס חץ, כה מדויק, כה מהיר וכה מלא עוצמה עד כי ברגע שפגע ברוח, נראה היה שהוא מרסק אותה. לפני שהרוח התפוגגה לאוויר היא צרחה אל תוך מוחם של בני החבורה -

"טפשים, עלובים, אתם חושבים שהרגתם אותי, אבל אי אפשר להרוג אותי, אני בלתי מנוצח, אי אפשר להרוג מי שכבר מת, אני אחזור, אני אחזור, אני אחזור!"

היה זה הצליל החזק והצורם ביותר ששמעו בני החבורה מימיהם, הוא חדר לכל תא מתאי גופם ואיים לפוצץ את אזניהם, אלא שהכל קרה בחלקיק שניה ואז השתרר שקט מוחלט ו.......

חלק 36: נכנס - דרקון

מחוץ למצפה, בני החבורה גילו מראה מוזר - מטרים ספורים מחוץ לפתח המצפה עמדו הגמדים כשגבם מופנה אליהם (כלומר לפתח). הם היו ערוכים במבנה קרב, עם מגיני ענק ורובי קשת. מולם, במרחק של כמאה מטר בערך, בגבול קרחת היער המקיפה את המצפה, עמד דרקון ירוק על ענף עץ גבוה. מהמרחק הזה, ובהתחשב בהסוואה הטבעית של הדרקון, הם לא ראו יותר פרטים מאלה (האמת היא שהם יותר "חשו" את נוכחות הדרקון מאשר "ראו" אותו).

מיד כשבני החבורה הגיחו מהמצפה החוצה, אל המראה המוזר, הגמדים שמעו אותם ופנו אליהם - "הוא רוצה לדבר איתכם, הוא שאל עליכם ורוצה לדבר איתכם, לכו אליו, הוא הגיע לפני כמה שעות ואמר שהוא רוצה לדבר איתכם ". הם היו נרגשים ומפוחדים, אך מקולם נשמעה גם תחושת הקלה.

בני החבורה נערכו במבנה קרבי והתקרבו לדרקון. ככל שהתקרבו, הם חשו פחות ופחות בנוח (מלבד אאורוס כמובן, ואני יודע מה אומרים כל השחקנים שקצת מכירים את חוקי מו"ד - "נו בטח שהוא לא פוחד הוא פאלאדין", אבל את האמת, גם אם הוא לא היה פאלאדין, הוא עדיין היה משתין בקשת על "אימת הדרקונים" - זה פשוט הוא).

כשהגיעו למרחק 10 מטרים בערך הם נעצרו. לעיניהם, בגובה של כ-5 מטרים רובץ ברישול על כיפוף בגזע של עץ ענק, התגלה דרקון ירוק באורך 12 מטר מראש ועד קצה זנב (כאשר בערך מחצית מזה הוא הזנב שלו). כנפיו, דמויות כנפי עטלף, היו מקופלות לצידו (כאשר יפרוש אותן, יתברר שמוטת כנפיו היא כ-10 מטר). הוא היה מכוסה קשקשים בצבע ירוק פלאסטי זרחני, כמעט פלורסנטי. לעתים נדמה היה כי עורו חלק, לעתים מחוספס מאוד. לאורך שדרת גבו וצווארו הארוך היו קוצים באורך חצי מטר האחד משוכים לאחור. ארבעת רגליו המוצקות הסתיימו בטופרים כמו אלה של ציפור טרף אימתנית. ראשו היה דומה לראש לטאה עם מאפיינים אנושיים כמעה - עיניו היו גדולות, אך מאוד אנושיות (מלבד אישוני החתול). צבען השתנה כל הזמן בשלל צבעי הקשת. על ראשו הייתה אדרת קוצים שנמשכה לאחור. כשהוא פתח את פיו, התגלו עשרות שיניים חדות, ניבים לבנים בוהקים ולשון לטאה ארך וגמיש. נחיריו, שהיו בגדול של אגרוף אנושי כל הזמן העלו אדים.

לפני שהם הספיקו לומר דבר מה, הוא החל מדבר, כשמעתה ואילך הוא לא מפסיק לצחקק בקול צרוד חורק, גבוה, מקוטע ומעצבן ביותר (וזה היה באמת, אבל באמת מעצבן - כמעט והוצאתי את השחקנים מהכלים כבר אחרי שני משפטים וחצי....רק הזהירות של בראדור ופרנג'ין מנעה מהם לזרוק הכל ולתקוף אותו באותו הרגע.....). וכך אמר הדרקון -

"באתי למסור לכם את מה שהמונג והדוראידית הכוניפה המכוערת (צחקוק מקוטע, מעצבן)"

כשהחבורה כמעט כאיש אחד שאלה "מי?!" הוא התעלם והמשיך -

"בהתחלה לא הבנתי משהו, וזה לא יכול להיות, כי 'לא הבנתי משהו' הוא אוקסימרון (צחקוק מקוטע, מעצבן). הם כל הזמן דיברו על שמונה משימות שאתם צריכים לעשות בשביל לרפא את היער ואת אדונו (צחקוק מקוטע, מעצבן), אבל כשחקרתי אותם מה היו המשימות, הם כל הזמן חזרו על שבע - לא חכמים במיוחד...(צחקוק מקוטע, מעצבן).

בשלב מסוים, חשבתי שאולי אני לא משכנע כמו שחשבתי (צחקוק מקוטע, מעצבן), אבל אז נזכרתי שגם זה אוקסימרון - כי אני דרקון (צחקוק מקוטע, מעצבן). אחר-כך הגעתי למסקנה שהם לא יודעים מה המשימה השמינית (צחקוק מקוטע, מעצבן). ברגע הראשון חשבתי שזה די טפשי לשלוח אותם אליכם ככה (צחקוק מקוטע, מעצבן), אבל אז הבנתי (צחקוק מקוטע, מעצבן) באמת הבנתי (צחקוק מקוטע, מעצבן) - אני המשימה השמינית (צח...- טוב אתם כבר מבינים על מה אני מדבר, מכאן ואילך אני אוותר על ציון הצחוק)."

כמובן שבשלב זה הייתי צריך לעצור שנייה את המשחק ולהיכנס למצב של "אוף-פליי" כדי שכמה מהשחקנים (ואני לא אגיד מי) יוכלו להסביר לכמה שחקנים אחרים (ושוב אני לא אגיד מי), על מה לעזאזל הוא מדבר (ואני לא אגיד מי עדיין לא הבין על אילו משימות אני בכלל מדבר, למרות שמשך כל אחד מארבעת המפגשים הקודמים, התחלתי כל סשן ברענון - בו הסברתי מפורשות את עניין המשימות שהם לקחו על עצמם בתמורה להחייאת אאורוס וכל שאר הדברים שביקשו - לטהר את המצפה, לענות על חידותיו של אדון הג'ונגל, לבצע 8 משימות שיופיעו מאליהן וכו' - רק כדי לחזור שוב על העניין במשך המשחק כי אותו שחקן שאל אותי שוב ושוב על מה אני מדבר...).

כשחזרנו למצב "אין-פליי", בני החבורה ניסו לדובב את הדרקון, אבל לא כל כך הצליחו. הוא התעלם משאלותיהם וכל הזמן המשיך לקנטרם ולעצבנם בעקיצות סרקסטיות המלוות בצחוקו המעצבן. היחיד שכן הצליח לקבל איזו שהוא מידע היה ז'נה, שאיך שהוא הצליח להוציא מהדרקון שהמאורה שלו בסביבה (במיקום שהתאים למקום שבו, כך אמרה הרוח הבארדית האלפית, נמצא התיק שלו).

בכל מקרה לאחר כמה דקות של קינטורים, נמאס לדרקון - או כמו שהוא אמר - "יו, איזה גיבורים משעממים שלחו לי, ואולי זה כל העניין, הרי הם לא נראים חזקים באופן מיוחד, אולי הם הורגים את אויביהם משעמום...". ואז הוא פשוט קטע אותם באחת, אמר להם שהמשימה הראשונה שלהם היא "השבת גזלה לנגזל", פרש כנפיים והתעופף משם (ואוי כמה שקצות האצבעות של אאורוס דגדגו - יכולתי להרגיש את זה מעבר לשולחן, ולדעתי גם אם היינו משחקים דרך הרשת, והוא היה בצד השני של העולם, הייתי חש בזה.....לשמחתו או לא לשמחתו, לרווחתו או לא לרווחתו למזלו או לא למזלו - אתם תחליטו כשתקראו את החלקים הבאים- השליטה העצמית גברה, והוא לא ירה).

תוך שניות הדרקון נעלם מהעין, כשהוא מותיר את החבורה תמהה ומבולבלת (מלבד ז'נה כמובן, שידע בדיוק לאן צריך ללכת ומה צריך לעשות). לאחר דיון קצר, הם החליטו שבשלב ראשון, עליהם לסיים את טיהור המצפה ורק אחר-כך לפנות למשימה שהופיעה זה מכבר (מלבד ז'נה כמובן, שמעכשיו והלאה לא הפסיק, לנדנד - "מתי הולכים למאורת הדרקון?"). וכך עשו.

את השעות הבאות, החבורה בילתה במנוחה ודיונים על המשך הלחימה נגד משפלארנומאראן. אאורוס רצה לנוח יום-יומיים ואז להיכנס חזרה, פלגטון ופרנג'ין רצו לחכות זמן ארוך יותר, להתחזק ואז להיכנס. בראדור כל הזמן לחץ להיכנס למצפה, לערוך סריקה מהירה אחר שיקויים ומגילות ולצאת. כשציינו בפניו שמשפלארנומאראן, מחכה להם, הוא כל הזמן חזר ואמר - ש"הכל יהיה בסדר, יש לנו לפחות 48 שעות של שקט, אני יכול להבטיח לכם". האחרים (כלומר אאורוס, פרנג'ין ופלגטון - כי את גונד זה לא עניין וז'נה כל הזמן חזר על עניין התיק) - ניסו לשאול אותו למה כוונתו, אבל הוא כמובן סירב לומר, וכל הזמן חזר על תירוצים מטופשים בנוסח - "יש לי אמצעים לדעת, שאני לא יכול לחשוף - תסמכו עליי...". כמובן שאף אחד לא באמת סמך עליו.

רק בערב, לאחר מאמצים רבים, בראדור שכנע את אאורוס להיכנס איתו לבד למצפה, כשהוא חוזר ומבטיח לו שהוא יודע בוודאות כי יש להם פרק זמן שבו לא יתקפו אותם.

חלק 35: הצעה שאי אפשר לסרב לה

לבני החבורה שלי - יש כאן ספויילר קטן, אז אם אתם לא רוצים לדעת אל תמשיכו לקרוא. לאחרים - אני יודע מה אתם אומרים לעצמכם עכשיו - "מה, הוא באמת, סומך על השחקנים שלא יסתכלו?" - אז אל תדאגו, כמה מהשחקנים המעורבים כבר לא משחקים איתנו כמה חודשים (אני מזכיר לכולם שיש דיליי בין המשחק לפרסומים בבלוג), אז זה ממילא כבר לא כל-כך אקטואלי. וזה גם כך משהו שכבר אין לו השפעה ממשית על המערכה כרגע אז.....

בעוד החבורה ישנה (מלבד ז'נה, שהחליט שהוא לא ישן עוד לילה אחד במצפה), קיבל כל אחד מבני החבורה מסר בחלום -

אאורוס - תאיי התגלתה לו בחלום. היא אמרה לו שהיא מטילה לחש רב עוצמה, כדי להיכנס לחלומו ולהזהירו. לדבריה מישהו מבני החבורה עומד לבגוד בחבריו במהלך הימים הקרובים. היא הדגישה שעליו להיזהר ולא לסמוך על מעשי ודברי איש מהם. לדבריה, כל אחד מהם עלול להיות הבוגד, והבגידה עלולה להיות קטלנית לכל בני החבורה.

פלגטון - הנלפיד הופיע בחלום של פלגטון. הוא אמר לו כי אאורוס אינו כתמול שלשום. הוא המשיך ואמר כי בעוד כמה ימים משהו יקרה לו והוא יפנה נגד בני החבורה. לדבריו, עליהם להתאחד נגדו ולנטרל אותו, גם באמצעים שייראו כאילו הם מסכנים את חייו.

גונד - מישהו ניסה לדבר איתו בחלום, אבל דבריו כל הזמן הופרעו על ידי צרחות של הגרזן - "לה לה לה לה לה - לא שומע! לה לה לה לה לה לא שומע! לה לה לה לה - עדיין לא שומע! לה לה לה לה לה לה ....." - ככה כל הלילה. אבל מכיוון שכמו שכבר בטח הבנתם, זו לא הייתה בדיוק התנהגות חריגה מצד הגרזן, אז גונד לא יחס לה חשיבות מיוחדת.....

פרנג'ין - אחד מזקני הלאמפו הישן שלו הופיע בחלומו. הוא מסר דברים דומים שנמסרו לפלגטון בחלומו (וכנראה גם לגונד - אם הוא היה שומע....).

בראדור - רוח של אלף הופיעה בחלומו. היו לה שיער ירוק ועינים כתומות, פניה היו נאים, אך עליהן ארשת שנאה וכעס. היא לבשה כותונת לבנה ועל צווארה שרשרת מתכת ועליה תליון כסף שכל הזמן שינה צורה (קוביה, כדור, יהלום, פרמידה ועוד ועוד...). הוא חייך, בצורה שהייתה מאולצת בעליל (נדמה היה שעוד רגע החיוך "יקרע" את פניו) הציג עצמו כמשפלארנומאראן והחל מדבר.

הוא הציע לבראדור עסקה - בעוד כמה ימים, הוא, הרוח יתקוף את החבורה. במהלך ההתקפה, בראדור יסייע לו בסתר ויביא למותם של שניים מבני החבורה. בתמורה משפלארנומאראן ימסור לו את המיקום של "ספר הכוח" - ספר קסום עוצמתי שטמון במקום סודי במצפה. בראדור שמע סיפורים על ספרים מהסוג שהרוח תיארה. מדובר בסדרה של ספרים שחוברו לפני אלפי שנים בידי אלפים רבי עוצמה. על פי האגדות, קריאה בכל אחד מהספרים, מעניקה לקורא כוחות עצומים. קריאה בספר הספציפי הזה, משפרת באופן משמעותי את יכולות הטלת הלחשים, מעצימה בצורה משמעותית את היכולות הנפשיות של הקורא ומעניקה הגנה מפני לחשים.

בראדור הסכים בתנאי אחד - הרוח לא תתקוף אותם במשך 48 שעות. משפלארנומאראן קיבל את התנאי מיד ונעלם.

בראדור הבין שכנראה מדובר בתרמית (או כמו שאמר בלשונו הרהוטה - "מה החרא חושב לעצמו? שאני טמבל פראייר..."). הוא לא גילה את כל העניין לאיש מבני החבורה, מחשש שמשפלארנומאראן מאזין להם (או לפחות זה מה שהוא אמר לי, אני עדיין חושב שעד הרגע האחרון הוא לא לגמרי ויתר על החלום שאולי ההצעה של הרוח אמיתית ונכונה). מנגד גיבש תכנית משל עצמו - להשתמש ב-48 השעות, כדי לחקור את המצפה עד תומו ואולי למצוא עוד שיקויים ומגילות. להתכונן לקרב, ואז ברגע המתאים "לסמן" לרוח לתקוף וכאשר היא תתגלה, לתקוף אותה במלוא העוצמה.

בבוקר, איש מבני החבורה לא גילה לאחרים מה אירע בלילה. הם שקלו את המשך צעדיהם ולאחר דיון קצר הגיעו למסקנה, כי אולי עליהם לצאת החוצה, להמשיך לנוח שם ולטקס עצה (או יותר נכון נמאס להם לשמוע את התלונות של ז'נה על המקום המסריח והמחניק, והם ידעו שיצטרכו לנוח לפחות עוד כמה ימים אז...). הם נערכו במבנה קרב ונעו החוצה במהירות. מצפים להתקפות היומיות של משפלארנומאראן. אלא שלמרבה ההפתעה אלה לא באו. כעבור מספר דקות, הם יצאו מחוץ למצפה.

תבשיל הבשר מחלק 28

מישהו העיר לי לאחר קריאת חלק 28, שמי שלא מכיר אותי, עשוי לחשוב שהארוחה שהכינו הגמדים לדמויות הייתה דמיונית. אז זהו שלא - אני הכנתי לשחקנים תבשיל בשר אמיתי על מצע פתיתי קוסוקוס בליווי ירוקת פרוסים וחלה טרייה.

לכל מי שרוצה את המתכון אז הנה הוא -

מצרכים -

3 ק"ג בשר לגולאש חתוך לקוביות גדולות (כל בשר שריר לבישול ארוך יתאים- הכי טוב לבקש מהקצב שיחתוך כבר בעצמו)
5 ק"ג בצל
שיני שום משלושה ראשים (לעצלנים - אפשר גם פחות, אבל זה באמת משפיע על הטעם)
ליטר בירה (אני השתמשתי בבקבוק יין אדום כי שכחתי לקנות בירה, לדעתי גם יין לבן יתאים)
חצי כוס רוטב סויה אמיתי
חצי כוס סוכר חום
100 גרם רסק עגניות
שתי כפות גדושות של פפריקה (מי שאוהב חריף יכול שאחת מהם תהיה חריפה)
מלח ופלפל לפי הטעם (להיזהר, כי בסויה יש כבר מלח....).

אופן הכנה -

חותכים כל בצל לחצי ואז פורסים לרצועות דקות.

מכניסים את פרוסות הבצל, הבשר ושאר המצרכים לקדירה חסינת אש ומערבבים היטב.

סוגרים היטב ומכניסים לתנור לחום מקסמילי.

לאחר שעתיים וחצי, בודקים אם הבשר התרכך מספיק, אם כן התבשיל מוכן אם לא, מכניסים ובודקים שוב מידי חצי שעה. בעיקרון זמן האפייה הוא 3-4 שעות (תלוי בתנור ותלוי בקדירה). ייתכן ובמקרה של תנור ישן, יש צורך ביותר זמן.

אפשר להגיש מיד כשזה מוכן, אבל כדאי יותר להכין מראש ולתת לזה לשכב יום-יומיים במקרר ואז לחמם בחום מקסימאלי, 20-30 דקות בתנור, עד שזה רותח ולהגיש (לתבשילי קדרה יש נטייה להשתבח כשהם שוהים יום-יומיים במקרר).

כמעט כל תוספת תתאים - אורז, תפו"א, אטריות, פתיתים...אני הגשתי את זה עם פתיתי קוסקוס.

רצוי כמובן שיהיה לחם טרי וחם ליד כדי לטבול ברוטב העשיר (חלה טרייה היא הכי מתאימה לדעתי אבל גם פיתות ולחמניות הן אופציה מצוינת).

חלק 34: מחיר מופרז

בני החבורה הציצו החוצה וראו ממרחק של כ-30 מטר, יצור דמוי אדם, בגובה של 2.20. הוא היה לבוש מכף רגל ועד ראש, מלבד כפות ידיו, רגליו ופניו. אלו היו מכוסות (כמו כנראה כל גופו), בקשקשים אפורים/ירקרקים. בקצות אצבעותיו היו טופרים, וכפות רגליו דמו לאלו של ציפור דורסת. עיניו היו אדומות, שיערו מכוסה בקסדה עטופה בבד שדמתה לטורבאן וכיסתה את אזניו. מסנטרו ירד זקן עבות באורך 30 ס"מ שנפרש כמניפה. נדמה היה שעשוי מקוצים משוננים בכל מיני צבעים. בכל מקרה, בניגוד לזקן רגיל, הוא נראה קשיח לחלוטין.

היצור היה לבוש גלימה אדומה בוהקת שכיסתה את מרבית גופו. מתוכה ניתן היה לראות כי הוא לבוש בשריון מתכת מלא וחמוש במספר נשקים. בשתי ידיו נשא כלי נשק ממשפחת הרמחים - מטה מתכת באורך 2 מטר ובקצהו להב משונן באורך ורוחב דומים לאלו של חרב קצרה. הלהב היה מופנה מטה (כזכור, הסימן המקביל ל"דגל לבן" בעולמי).

בני החבורה, התירו לו להתקרב ואאורוס חש כי מדובר ביצור רשע מאוד עוצמתי. הוא נעצר במרחק 5 מטר מהחבורה והחל מדבר, בקולו הלא אנושי המאיים -

"אני זומנתי בזמן מאוד לא מתאים, מאוד לא מתאים! אני שונא להיות מזומן על ידי מטילי לחשים, כאילו הייתי איזה סוג של מריונטה....אני עלול להפסיד את הקרב בגלל כל הטמטום הזה, שנים של תכנון ולחימה שירדו לטמיון, ועוד בדיוק ברגע שמולטאר...ניחא ...

כמו שאמרתי - אני לא רוכש אהבה, או שום רגש מחויבות לרוח הנאלחת של האלף שזימן אותי. אלא שבניגוד לשדים אחרים שמזומנים, אני מצאתי דרך לעקוף את ההשבעות ולכן אני לא חייב לעשות את שביקש (הוא כמובן לא יודע זאת - הוא בטוח שאני מחויב לעשות כרצונו...). הוא השביע אותי להרוג אתכם בתמורה לתשלום כלשהו שהבטיח, והוא משוכנע שאני עושה זאת כרגע. אבל מכיוון שהוא הטריד את מנוחתי והפריע לי, יש לי הצעה -

אני מוכן לוותר על התשלום שהציע לי ולא להרוג אתכם, אם תשלמו לי משהו בתמורה. אם תשלמו לי מספיק, אולי אני אפילו אסכים להרוג את אותו יצור מחוצף בעצמי...."

לאחר שסיים את דבריו אאורוס ופלגטון, סירבו לדון עם היצור, ואמרו לו להניף את נשקו או להסתלק. בראדור ז'נה ופרנג'ין ניאותו לדבר. הם כמובן שאלו אותו מה ה"תשלום" ומה זה "תשלום מספיק". כשהתברר שסטנדרטי התשלום של ה"בחור" גבוהים מאוד (הוא דרש למעשה את כל רכושם, רק בכדי לא להורגם), הם שלחו אותו למקום ממנו בא - היצור קד קידה, הפך את נשקו בתנועת ידיים מהירה ונעלם אל תוך האויר לפני שמישהו מהחבורה הספיק להגיב (לפי הידע של בראדור, ככל הנראה היה מדובר בסוג של טלפורטציה).

החבורה ידעה כי הוא מתכוון לחזור ולתקוף ולכן נערכה מיד - בראדור ופרנג'ין החלו מטילים לחשים מגוונים על לוחמי החבורה, בכדי לחזקם (כשהם נעזרים במגילות שמצאו עד כה). לאחר כמה דקות, השד הסתער לעבר החבורה, אולם להפתעתו המרה הוא מצא שם, את החבורה על סטרואידים....אין צורך בפירוט, רק אגיד שהוא הצליח לפצוע את גונד באופן אנוש, אבל הגמד והסייר פגעו בכל מכה ופצעו אותו קשה. מפאת כבודו (והעובדה שעדיין לא נפגע אנושות), השד לא נסוג להיערך מחדש (הם שוויצרים די גדולים כמו שהחבורה הייתה צריכה לשים לב בשלב זה). הוא המשיך להילחם, הוריד את גונד פצוע על הרצפה ופנה לתקוף את פלגטון. אלא שאז אאורוס פגע בו בראש והרגו בחץ אחד (כמו שכבר אמרתי, זה התחביב שלו בזמן האחרון - להרוג יצורים חזקים בחץ אחד...).

ברגע שמת, השד התפוגג לאויר. מישהו (אני לא זוכר מי), הזכיר שיצורים מזומנים, לא תמיד נהרגים כשהם מתים בקרב לאחר שזומנו, אלא רק נעלמים חזרה למקום ממנו זומנו ומופיעים שם בריאים ושלמים.....(או במילים אחרות - שלא יגידו שלא אמרתי להם אם הם יפגשו בו שוב...).

במהלך היום שלמחרת, החבורה נתקלה בעוד כמה מפלצות מזומנות והתשתה נמשכה. הם החליט לנסות שוב לחזור אל הרוח-הבארדית, מתוך הבנה, שרק לידה הם יהיו באמת מוגנים מהתקפותיו של משפלארנומאראן, אהובה/אויבה. הפעם הם הצליחו להגיע אליה בשלום (לא לפני שהיו צריכים להבקיע לעצמם דרך, בקבוצה של נחשים ארסיים שזומנו אל תוך אחד מהמעברים בין המחומשים ופגעו בהם קשות ברעל שלהם).

לאחר הגעתם לרוח הבארדית, הם נחו והחלו לדון באפשרויות שלפניהם. על פניו המצב נראה נואש- בכל פעם שהם התרחקו מהמקום, פנימה אל תוך המצפה, משפלארנומאראן, זימן עוד ועוד יצורים ומפלצות נגדם ותמיד הצליח להתישם עד כמעט מוות. בכל פעם שנראה היה שיכולתו להטיל קסמים הסתיימה לאותו יום, גם החבורה הייתה על סף אפיסת כוחות. מנוחת לילה השיבה לחבורה חלק מכוחותיה, אולם גם כוחותיו שלו התחדשו....

היה להם ברור שהדרך היחידה להביסו, היא למצוא אותו ולתקוף אותו עצמו. אלא שכפי שהבארדית אמרה להם, הוא לא נהג להופיע בפני קורבנותיו, אלא לשלוח נגדם יצורים מזומנים ממרחק. הרעיון המתבקש, לאתר אותו מיד לאחר שהוא מזמן יצור לא צלח - כל הנסיונות לאתרו פיזית עלו בתוהו, שכן בתור רוח, הוא נע עמוק בתוך קירות המצפה, מביט מתוכם על החבורה, משלח את יצוריו נגדה, כשהם לא מסוגלים אפילו לדעת בדיוק היכן הוא.

יום שלם, נחה החבורה ואז בלילה......

חלק 33: התשה

מבלי להסס כמעט, החבורה (מלבד ז'נה - על כך מיד), החליטה להמשיך בטיהור המצפה כמתוכנן, תוך משנה זהירות - בשלב המיידי הם החליטו לעצור הכל ולנוח ליד הרוח הבארדית, כדי לחדש כוחות ולהמשיך כשהם "טריים" גופנית ונפשית. לפני לכתם לישון, הם החליפו עוד כמה דברים עם הרוח הבארדית - בראדור ביקש ממנה בגסות רבה לתרגם את הספרים שמצאו, ואאורוס גער בו קשות, דבר שגרם לה לחבבו עוד יותר. לבקשת החבורה, היא הטילה כמה לחשים נוספים שסייעו לגלות את מהותם של כמה חפצים, שיקויים ומגילות קסומות שמצאו.

הצמידים שהיו על השד מרובה הזרועות, התגלו כצמידים המשפרים את יכולת הסיוף של בעליהם - דבר שהם כבר ניחשו בעצמם. עגיל כסף, ממנו היו תלויות נוצות של עופות לא מוכרים בשלל צבעי הקשת, שנמצא באחד הכוכים, זוהה על ידה כחפץ שנוצר על ידי אהובה/אויבה, לפני מותו כשעוד היה חלק מצוות המצפה. לדבריה, הוא מעצים את היכולת של מטילי לחשים, לזמן יצורים (היצורים המזומנים בעת ענידת העגיל, יהיו חזקים ומהירים יותר מאלה שיזומנו בלעדיו). לשאלתם, היא אמרה שהוא אינו זקוק לחפץ כזה מכיוון שהוא התמחה בזימון, ואינו זקוק לכל חיזוק בצורת חפץ כזה או אחר......

את הלילה (או יותר נכון את זמן המנוחה היומי - לילה ויום היו חסרי משמעות במצפה שהיה מואר תמיד - בהיותו משכנם של יצורים שלא ישנים....) בילה אאורוס עם הרוח הבארדית בפלרטוטים הדדיים. היא סיפרה לו שהיא מייחלת ליום בו יומת אהובה/שונאה, וכך אולי תוסר ממנה הקללה, אך באותו עת חרדה מאותו יום, שכן היא לא יכולה להתכחש שהיא עדיין אוהבת אותו.

שאר החבורה התכוננה להמשך הדרך (בעיקר נפשית) מלבד ז'נה. הוא לא הפסיק להפציר בכולם לעזוב את המצפה המטופש, ולצאת ולחפש אחר התיק שלו, כל עוד הוא אכן נמצא בסביבה. כמובן שאיש לא שעה לבקשותיו, אבל לפחות זה הסיח את דעתו מכל עניין ה"שינה בתוך המצפה המסריח והמגעיל הזה", והוא הפסיק לנדנד לחבורה בנושא וחזר לנדנד בעניין התיק (שזה היה לא פחות גרוע, אבל לפחות משהו שהם כבר התרגלו אליו והיו מסוגלים להתמודד איתו ביתר קלות).

לאחר תום המנוחה וההתאוששות, המשיכה החבורה בדרכה. לאחר זמן לא רב, החלו התקפות של יצורים, שהיו ללא כל ספק מזומנים - הם לא נמנו על הסוג שיכול היה להיכנס למצפה ללא זימון, והם הופיעו בפתאומיות מסביב לחבורה, מעליה, מתחתיה ובקרבה, בלא כל התראה מוקדמת ומתוך "האוויר" ממש. החבורה נאלצה להתמודד עם עכבישי ועקרבי ענק ארסיים שנעו על הקירות, נחשים ארסיים בגדלים שונים וזאבי ענק שהסתערו משום מקום. את רובם חיסלה החבורה בקלות יחסית, אם כי הקרבות המרובים גבו את מחירם (במיוחד הארס שגרם להתשה פיזית מתמשכת של כמה מהדמויות).

בעת שירדו קומה נוספת, מותשים פיזית ונפשית, נראה היה שהאתגר הולך וגדל. בלי שום אזהרה מוקדמת בני החבורה שמעו יללות מקפיאות דם. לפני שיכלו לראות את מקור היללות, בראדור, פלגטון וגונד התמלאו אימה בלתי נשלטת והחלו בורחים כאחוזי אמוק. שלושת האחרים נותרו במקומם, רק בכדי לראות את מקור היללות - שני יצורים בגודל של פוני, בעלי גוף חתול ופני אדם מעוותים הנישאים על צוואר ארוך וגמיש, מעופפים באוויר במהירות מדהימה, מתקרבים אליהם, בשיניים חשופות ופיות מזילי ריר, כשהם מוציאים מקרבם את אותן יללות משתקות.

למרבה המזל, אאורוס לא הושפע מהיללות וסייע לפרנג'ין וז'נה להתעלם מהם. הוא פצע יצור אחד בחציו, אך זה סגר עליו והחל משסע בבשרו. ז'נה הצליח למשוך אליו את היצור השני, ולהתחמק מפגיעותיו באמצעות זריזותו ומהירותו הרבה. פרנג'ין, נסוג אל אחד הכוכים/חדרים תחת חיפוי של בוגלאגו, וזימן משם גורילה ענקית שהסתערה על היצור ליד ז'נה. בסיבוב הבא, אאורוס הצליח לחמוק לשנייה מהתקפות היצור ולהרגו בחיציו, לא לפני שזה הביאו לסף מוות. היצור השני, ראה את מצבו הקשה של הפאלאדין והסתער עליו, אולם למרבה המזל, הגורילה שזימן פרנג'ין הצליחה לאחוז בו בעודו באוויר ולחבק אותו "חיבוק דוב" (או יותר נכון "חיבוק גורילה"....). אאורוס שילח חץ נוסף ביצור הלכוד בעוד פרנג'ין מזמן גורילה נוספת שחבטה בו והרגה אותו.

לאחר כמה דקות של חיפושים, החבורה מצאה את שלושת הבורחים, מסתתרים באחד הכוכים/חדרים. הם לא נראו פצועים (כלומר יותר ממה שהיו לפני שהתחיל הקרב), מלבד הגאווה של פלגטון והאוזניים של הגמד שהתחרשו מהצעקות של הגרזן - "יא חתיכת פחדן, אימא'לא חתולים....זה בגלל שאתה מסתובב עם כו...." טוב אתם כבר יודעים...... בראדור לא נראה מוטרד מהעניין (הוא די רגיל להסתתר ולברוח במצבים כאלה גם כך), אבל הפרפרה שלו לא הפסיקה לקנטר אותו במשך זמן רב אחר-כך ולנזוף ב"מלווה" הפחדן שלה, שבורח מיללות של כמה חתלתולים מעופפים.....

לאחר יום שלם של לחימה מתישה וטיהור שיטתי של כוך אחר כוך, החליטה החבורה לחזור אל המקום בו גרה הרוח/הבארדית לנוח בבטחה. אלא שבעודם צועדים אל תוך הקיר המוביל לשם, הם שמעו רחשושים ולחשושים של עשרות חרקים מהצד השני. הם שיערו כי מדובר במארב שמתכונן להם. לאחר קרבות אותו יום, הם ידעו כי לא יוכלו לעמוד בלחימה ישירה נוספת (במיוחד חששו מיצורים ארסיים נוספים) ונסוגו חזרה למחומש ממנו באו. הם אספו כמה מגינים ענקיים, רמחים וחניתות שמצאו במחומש, התכנסו בתוך כוך/חדר ריק, כשהם מסוככים על עצמם באמצעות המגינים והנשקים הארוכים, ונערכו למנוחה.

במהלך זמן המנוחה, נשמע במרחק כמה עשרות מטרים מהם, קול אנושי נמוך ומחוספס. הייתה לו איכות שדמתה למתכת המתחככת במתכת אחרת. הוא פנה אליהם בסאטארית מושלמת (אם כי במבטא כבד שלא שמעו כמותו מעולם) - "ברצוני לשאת ולתת עימכם. אני מתכוון להתקרב עכשיו כשנשקי מופנה כלפי מטה. אני מבקש כי נציג מטעמכם יצא בכדי לשוחח עימי"......